ספירת מלאי - 2015

שנת 2015 כבר נושמת את נשימותיה האחרונות וזה בדיוק הזמן לספירת מלאי קטנה

אז מה היה לי כאן ב-2015?

 שני זוגות משקפיים חדשות (מה זה אומר על הראייה שלי תרתי משמע?)

 קורסים להכשרת מאבחנים ויועצים באמצעות מעגל הצבעים האינדיאני בכפר סבא ובנהרייה

גאווה גדולה

עוד ועוד תלמידים מדהימים שהצטרפו למשפחת מעגל הצבעים בשיטתי ושמאבחנים ומייעצים כיצד לממש באמצעות מעגל הצבעים האינדיאני בכל הארץ.

 מסע חיים להר שאסטה המופלא

מסע שבעקבותיו קיבלתי את חלק ג' של מעגל הצבעים האינדיאני,
קורס ההמשך:  ריפוי באמצעות מעגל הצבעים האינדיאני

 שתי קבוצות של נשמות אמיצות אחת בנהרייה ואחת בכפר סבא

שעדין לומדות את קורס ההמשך

אנחנו מציירות את מעגל הצבעים לקרובינו שנפטרו , מתמודדות עם פחדים, עם שיקופים עם אמונות, מגלות את העוצמות שלנו וחוות יחד ריפוי עמוק .

בשורה אחת נפלאה שקיבלתי על חתונה קרבה והולכת של בני הבכור עם בחירת ליבו(התרגשות ענקית)

 אז תכלס, מה קרה לי ב2015?

למדתי לאהוב,לכבד ולהאמין בעצמי קצת יותר

שחררתי מערכות יחסים שהסתיים תפקידן

גיליתי רובד נוסף בייעוד שלי

העמקתי את הלמידה ואת הריפוי

אומרת תודה ענקית לשנת 2015

תודה ענקית ליקום על כל מה שקרה לטובתי העליונה ביותר

וזהו ,אני מגייסת את ה"מרי פופינס" שבי ומוכנה לדלג לשנת 2016

ואתם?

שתהיה לכם,שנה מלאה באדם או שניים שמאמינים בכם, שנה של אמונה ללא סייג בעצמכם,שנה של פריצת דרך ומימוש ייעוד הנשמה,שנה מוארת וברוכה

 

באהבה

רותי

 

                                             

 

 

ואם אתם גם רוצים לגלות ולממש את הייעוד שלכם וגם ללמוד איך מאבחנים ומייעצים לאחרים כיצד לממש באמצעות מעגל הצבעים האינדיאני

באמצע פברואר נפתח קורס ערב נוסף בכפר סבא

בתחילת מרץ קורס בוקר נוסף בנהרייה

מוזמנים באהבה רבה

 

קרה נס - סוף סוף ניצחתי את מבקש נפשי

ביום שבת, ערב לפני חג החנוכה זה קרה:

כשטיילתי בירקא עם אילן ורציתי לשלם על השתייה שקניתי, גיליתי ש...

הארנק שלי ובתוכו תעודת זהות, כרטיס אשראי,פנקס צ'יקים,רב קו של הרכבת, כרטיס קופת חולים וכרטיסי ביקור, נעלם ולא נודעו עקבותיו.

בבת אחת, כל מה שיכול היה להעיד על כך שאני באמת אני ולא סתם מתחזה נעלם...נותרתי חסרת זהות...

עוגמת נפש גדולה בערבו של חג הניסים.

הודעתי במשטרה על אובדן תעודת זהות, ביטלתי כרטיס אשראי ופנקס צ'יקים,

דאגתי לכרטיס קופת חולים חדש ואז נשמתי עמוק והשתדלתי להירגע מאובדן הזהות הפתאומית הזאת

 כמובן אני מאמינה שדבר אינו קורה סתם .

אז אחרי שנרגעתי קצת חפרתי לעצמי כהרגלי בקודש.

שאלתי את עצמי:

למה לעזאזל זה קרה לי? למה דווקא בחג הניסים?מה היקום רוצה לומר לי?

אולי הוא רומז לי שאפסיק ללכת כל הזמן עם תיק פתוח? (תרתי משמע)

ואולי הוא מבקש ממני להקשיב לאינטואיציות שלי?(הייתה לי איזו תחושה מוקדמת שלא הקשבתי לה)

או אולי והאם יכול להיות שיש כאן הזדמנות להתחלה חדשה? מעין ריסטרט כזה?

כל תובנה כזאת הרגישה לי קצת נכונה , אבל הייתה לי תחושה שיש עוד משהו כאן – עוד אסימון קטן שלא נפל...

 

היום הלכתי למשרד הפנים להוציא תעודת זהות חדשה.

הפקיד החביב הסתכל עלי ועל התמונה העכשווית שהבאתי איתי וחייך.

"רוצה לראות משהו שאל אותי" ?

כן, אמרתי ובליבי חשבתי, מה כבר יש לו להראות לי?

ואז הוא הדפיס והגיש לי ,תמונה שלי בשחור לבן.

"זאת התמונה מתעודת הזהות הראשונה שלך .הוצאת אותה בגיל 17"

הסתכלתי בתמונה ולא האמנתי למראה עיני...זאת באמת אני ,רותי בת 17

                                    

בבת אחת נזכרתי שכאשר נראיתי כך, נערה בת 17 חשבתי על עצמי שאני ממש ממש מכוערת.

היום כשאני מסתכלת על התמונה ממרחק של 40 שנה אני לא מסוגלת להבין איך יכולתי להרגיש כל כך מכוערת.

מהתמונה הזאת נבטת אלי נערה בכלל לא מכוערת , אולי אפילו יפה

ומה שבאמת מדהים, ככול שחלפו השנים קצת שמנתי (אחרי 3 לידות) ,השיער קצת הדלדל, העיניים שקעו מעט בחוריהן ובכל זאת אני מרגישה ממש טוב עם עצמי , מקבלת את עצמי בדיוק כמו שאני.

זה אומר כמובן שהיופי הוא תחושה פנימית ובלתי אובייקטיבית לחלוטין.

ככול שאנחנו יותר אוהבים את עצמנו ומקבלים את עצמנו אנחנו גם שלמים עם איך שאנחנו נראים –עם הדמות הניבטת אלינו מהמראה

ומכיוון שחנוכה היום מייד נזכרתי בשיר המופלא של נעמי שמר "שבחי מעוז":

 מעוז צור ישועתי, לך נאה לשבח
הרחק הרחק ליד ביתי הפרדסים נתנו ריח
אבוא במנהרות ובמצדות ובמערות
ובנקרות צורים ובמחילות עפר
אי שם בלב הלילה דרוך וחרישי
צופה בי מבקש נפשי

מעוז צור ישועתי, מבצר עיקש וקישח
עצי שקד ליד ביתי עומדים בלובן פורח
אבוא במנהרות ובמצדות ובמערות
ובנקרות צורים ובמחילות עפר
אי שם בלב הלילה דרוך וחרישי
מביט בי מבקש נפשי

מעוז צור ישועתי, בקרב אין קץ ינצח
אלי איילת אחותי חיוך עייף תשלח
אבוא במנהרות ובמצדות ובמערות
ובנקרות צורים ובמחילות עפר
אי שם בלב הלילה דרוך וחרישי
אורב לי מבקש נפשי 

 והבנתי דבר מאוד מאוד חשוב:

נכון , זה שיר שנכתב על מלחמה ואויב המבקש את נפשנו, אבל אני יכולה לפרש אותו קצת אחרת וזה הפירוש הפרטי שלי:

בהיותי ילדה רגישה ומסיבות שונות הרגשתי שאני לא כמו כולם.קצת דחויה ולא אהובה. התחושה הזאת משך כל השנים ביקשה את נפשי...היא הייתה האוייב  שארב לי בלילה דרוך וחרישי...

ובאתי במנהרות החיים  ובמצדות , במערות ובמחילות עפר,מנסה בכל כוחי לשקם את הדימוי העצמי הזה , מחפשת אהבה,מבקשת ללמוד לאהוב את עצמי.מבקשת ישועה...

ולמרות האויב הזה, מבקש נפשי (שהיה כמובן אני עצמי), מעוז צור ישועתי בקרב אין קץ ניצח...

האסימון נפל...

הבנתי מה היקום רצה להגיד לי

היקום רצה להראות לי בחג החנוכה הזה את הנס הגדול שארע לי.

את הניצחון שלי על מבקש נפשי

הנס שקרה לנערה בת ה17 שלא אהבה את עצמה ולא קבלה את עצמה.

אותה נערה שעשתה דרך ארוכה במנהרות ובמחילות ועכשיו כשהיא מסתכלת בעצמה במראה היא מאוד אוהבת את מה שהיא רואה.

אם בגיל 17 מישהו היה מספר לי שזה מה שיקרה, לא בטוח שהייתי מאמינה לו.

אכן יש ניסים בעולם.

תודה למי שלקח את הארנק.

תודה ליקום הנפלא שעזר לי לנצח את מבקש נפשי ותודה על הדרך המופלאה שעשיתי .הדרך אל עצמי

חג שמח ומואר

שלכם באהבה

רותי

 

החנוכיה שלי

בכל שנה בחג החנוכה אני חושבת על הנס הגדול – ניצחון האור על החושך.

מספיק אור קטן אחד כדי לגרש את החושך – האין זה נס?

לכן אני כל כך אוהבת את חג החנוכה.

החג הזה מזכיר לכולנו שהחושך הוא ארעי .ברגע שנבחר להכניס את האור אל חיינו, הוא יבצע את תפקידו על הצד הטוב ביותר- יגרש את החושך בבושת פנים.

רוצה לשתף אתכם באורות הקטנים שלי, נרות החנוכייה ,הלהבות שמאירות את החושך הפרטי שלי ומגרשות אותו.

הנר הראשון הוא נר אדום -הלהבה שלו בוערת באור של אמון ואמונה.

אמון ואמונה  בעצמנו ובניצוץ האלוהי שבתוכנו .אמון ואמונה באחר,אמון ואמונה בבורא עולם.אור הנר האדום  מגרש את הספק.

ביום השני תתכבד החנוכייה שלי בנר צהוב – .להבה בוערת המייצגת אהבה וחמלה.

"ואהבת לרעך כמוך" ככול שנאהב את עצמנו כך נדע להעניק אהבה לזולת.

אור הנר הצהוב מגרש את הפחד

הנר השלישי בחנוכייה הוא נר כחול. מבט לעומק בלהבת הנר מעיר את היכולת האינטואיטיבית שלנו. להבה המייצגת אינטואיציה.

אור הנר הכחול מגרש את השיפוטיות ואת התקשורת הלקויה.

הנר הרביעי בחנוכייה שלי צבעו ירוק. הלהבה שלו מייצגת את יכולת ההתרחבות והצמיחה.

אור הנר הירוק מגרש את צרות העין ,את הקטנוניות, את העולם הצר כעולם נמלה

הנר החמישי שמחכה בשקיקה לתורו הוא הנר הורוד. הלהבה שלו מייצגת יצירתיות, שמחה, הומור,חשיבה מקורית.

אור הנר הורוד מגרש את המסגרות שאנו שמים לעצמנו,את התבניות, ומאפשר לילד הקטן שבתוכנו לצאת החוצה בשמחה מתפרצת.(מי רוצה לרקוד ברחוב?אולי לשיר?) מאפשר גמישות מחשבתית.

הנר השישי המכובד הוא הנר הלבן.

הלהבה שלו מייצגת מערכות יחסים: טוהר, תום, קבלה ונתינה, משיכה ושחרור.אורו של הנר הזה מגרש את הדעות הקדומות, את הפחד מ"מה יגידו" את הפחד מכישלון, את הפחד מהצלחה.

הנר השביעי בחנוכייה שלי הוא הנר הסגול. הלהבה שלו מסמלת רוחניות, איזון וריפוי ,שפע,

 יכולת להכיר תודה על מה שיש שלנו. אור הנר הסגול מגרש את חוסר האיזון, את החולי והחסר.
הנר השמיני בחנוכייה שלי הוא הנר הכתום .הלהבה שלו מסמלת את הלמידה .יכולת ללמוד מטעויות. אור הנר הכתום מגרש את הבורות והבערות.ופותח פתח להזדמנויות חדשות.

אחרון חביב וראש וראשון בחנוכייה שלי:

הנר התשיעי, השמש. בשמש שלי יש מעט מכל צבע. הלהבה שלו דואגת להדליק את שמונה הלהבות המגרשות את החושך. להדליק את הלהבות ולשמור אותן בוערות - לעזור לנס להתממש בסנכרון נפלא.

ראו ברכה וניסים גדולים. חג אורים שמח

 

                              

 

                 

לזיכרה של אימא

אימא יקרה,

בערב יום הכיפורים יימלאו שתים עשרה שנים למותך .

אומרים שמוות בערב יום כיפור שמור רק לצדיקים.

אבל, מיהו צדיק באמת?

 האם צדיק הוא אדם שמעדיף את טובת האחר על פני טובתו?

האם צדיק הוא אדם העוסק בגמילות חסדים?

האם צדיק הוא אדם רודף שלום וצדק?

יכול להיות שכן...

אני חושבת שצדיק הוא נשמה של אדם שנטל על עצמו (ברובד הנשמתי), לממש כאן בגלגול הזה בחירות לא פשוטות.

הבחירות הקשות הללו (קשות בלשון המעטה), הן בחירות אמיצות של נשמה שלקחה על עצמה ללמד את הקרובים לה, לאהוב את עצמם ולהאמין בעצמם.

כזאת את היית אימא יקרה.

את היית  עבורי מורה לאהבה...

 לכן, כשבחרת להינשא לאדם אותו לא אהבת מעולם, לימדת אותי איך צריכה להיראות זוגיות כשבאמת אוהבים.

כשעבדת בלילות כאחות בבית חולים לחולי נפש , לא ישנת הרבה וצעקת במקום לדבר, אמנם גרמת לי להתכווץ, אבל גם לימדת אותי נחרצות עד כמה חשוב לטפל בנפש ולרפא אותה.

כשהתגעגעתי כילדה לחום גופך , לאהבה ולחיבוק , לחיזוקים חיוביים, את עמדת במטבח והכנת עבורי מטעמים כתחליף ...

כך לימדת אותי שאני לא תלויה באהבה של מישהו אחר.

 אני ראויה ויכולה להעניק לעצמי חיזוקים ואהבה ללא תנאי .אני יכולה לאשר את עצמי ולהיות מאושרת.

 כשלא עמדת לצידי במצוקה ובכאב, לימדת אותי לעמוד לצד הבנים שלי ללא סייג – פשוט להיות אימא לביאה.

ממך למדתי את ההבדל בין רחמים לחמלה.(מנישאעליה בערבית טוניסאית)

 בזכותך, אני מודעת לכך שדאגה יכולה להיות תירוץ ממש טוב ,לא לפעול ( כי אם אנחנו דואגים, אנחנו יכולים לספר לעצמנו כמה אנחנו אנשים טובים ולהסתפק בזה)

לכן אימא יקרה אני יודעת בוודאות שאת היית צדקת גמורה.

בשנת 2003,  בערב יום הכיפורים ,שנה לפני שעזבנו את הקיבוץ הלכת לעולמך.

על קברך כתוב:  "היא הייתה חזקה מהרוח" את היית חזקה מהרוח ולימדת אותי להיות חזקה מהרוח.

אימא יקרה שלי,במלאת שתים עשרה שנים למותך, אני יודעת שאת מביטה עלי מלמעלה , עדה לכך שאני עולה כיתה ועוד כיתה בהצטיינות יתרה וגאה בי מאוד על היותי תלמידה כל כך טובה ב"משחק החיים".

 רוצה לומר לך היום : אני מבינה לחלוטין את הבחירות שלך וסולחת לך עליהן.

אני סולחת לעצמי על הבחירה ללמוד בדרך הקשה...

אני מתחייבת בפנייך ובפני עצמי לבחור מעתה בלמידה כיפית ומהנה...

אני כל כך מודה לך שבחרת להיות אימי ומאוד מאוד מתגעגעת...

 יהי זכרך ברוך

 

 

שנת תשע"ו ,אני על זה

היא כבר כאן, שנת תשע"ו

צחה, חדשה- מרגישה לי כמו בגד חדש לבן כשלג, שכדאי לשמור עליו חדש ונקי .

אז שנת תשע"ו יקרה, לכבודך מתחייבת היום לכמה דברים:

מתחייבת לנשום אותך במלוא הריאות שלי ולא רק נשימות שטוחות...

מתחייבת לצאת יותר אל הטבע לנשום שמיים וארץ, ללכוד את צבעי הקשת בענן ולשמור אותם קרוב אלי

מתחייבת להיות בכאן ועכשיו תמיד וליהנות מהרגע כאילו זה יומי האחרון עלי אדמות.

לשנות נקודת מבט ולראות את חצי הכוס המלאה בכל דבר – את הפן החיובי (שהלוא תמיד יש כזה אם רק נבחר לראותו)

מתחייבת למגנט אלי את כל מה שאני רוצה וללמוד מכל מה שמתרחש בקלות ובשמחה ולא מתוך קושי

לכבד להאמין ולאהוב את עצמי כמה שיותר

לשמור על תזונה נכונה לי וטובה , לכבד את הגוף שלי שהוא הכלי שמכיל את הנשמה

מתחייבת אני להעמיק עוד ועוד בייעוד הנשמה שלי, ליישם את מפת הצבעים שלי באופן מאוזן

להעמיק את הקשר עם ההדרכה שלי ועם הניצוץ האלוהי

להעביר את כל הידע שלי  על מעגל הצבעים  לכל מי שחפץ בכך ולא לשמור לעצמי דבר

שנת תשע"ו יקרה , "אני על זה"....
 

 

באהבה גדולה

רותי טל

 

                                           

זיכרונות מהר שאסטה - 3

עברו שבועיים מאז חזרתי מההר.

הלב עדין מתגעגע, אבל עכשיו אני יכולה להתבונן על המסע הזה בפרספקטיבה של זמן וגם לעשות את החיבורים הנחוצים לכאן ועכשיו.

נזכרת ביום שבו אשלין, שומרת ההר השמאנית ליוותה והדריכה את הסיור בהר.

אשלין היא בעיני אישה של ניגודים:

מצד אחד פניה חרושות קמטי גיל ושמש ומאידך, עינה הכחולות צלולות ובהירות, מאירות כעיניו של ינוקא וגופה הגמיש מדלג בלי היסוס מסלע לסלע ואינו מסגיר את גילה

ניכר בה באשלין שהיא מאוד מחויבת לייעוד שלה – שמאנית שומרת ההר...

היא מסבירה ברהיטות ובבהירות על ישויות ההר (כשדורית מתרגמת), מדברת על אהבה ועל ההדרכה שמלווה אותנו ו ופניה רכות רכות כשהיא מדברת על ההר.

אבל באותה נשימה מתכרכמות פניה, כאשר היא מזהירה אותנו בנוקשות ללא פשרות שלא נדרוך על הצמחים והדשא שצמחו על השביל, כי גם הם חלק מהחיים הרוחשים על ההר.

המפגש המרתק עם אשלין היקרה, גורם לי לשאול את עצמי האם אני מספיק מחויבת לייעוד שלי? ככה, בלי פשרות ובלי הנחות לעצמי.

(מנחשים מה עניתי לעצמי...?)

הימים הבאים בהר היו מאוד עוצמתיים עבורי

בבקרים ביקרנו במקומות קסומים ומקודשים לאינדיאנים, באתרים של ריפוי...

ביקרנו בהר במצבים שונים שלו עם שקיעת השמש ועם הזריחה

זרענו יחד זרעים של בקשות אנרגטיות מההר, עשינו עבודה אישית וקבוצתית עוצמתית ומעגלי ריפוי אישיים וקבוצתיים.

בערבים עברנו יחד סדנאות של תופים, שירה ונגינה מקודשים, התחברנו יחד לתדר של מוסיקה, שירה ושמחה מרפאת

במשך כל הזמן הזה , ההדרכה העליונה כיבדה אותנו בנוכחותה המרגשת ואפילו הסכימה להתגלות בפנינו  בתמונות שצילמנו .למשל הלהבה הסגולה של סאן ז'רמן שראו אותה באופן מוחשי וברור בתמונות שצילמנו, עוטפת כל אחד  מאתנו באורה הסגול והעוצמתי, בזמן הטקס האישי שעשינו בסלע השלווה.
                                                 

כשאני חושבת מה היה כל כך עוצמתי עבורי בימים האלה של המסע (מלבד הנוכחות האנרגטית של ההר וישויות ההר), אני מבינה שבכל הימים האלה

החזקנו יחד מרחב אנרגטי של קדושה, מרחב של בריאת מציאות ויצירת ניסים, מרחב של אהבה ומרחב של ריפוי

כדי ליצור ריפוי צריך אמונה מאוד מאוד גדולה בתדר הזה, ביקום ובעצמנו

המרחב הזה שהחזקנו יחד היה נס אמיתי ואכן זה התאפשר ובקלות תודות להר ולאנרגיות שלו

כי אדם ואדם לא תמיד נפגשים, אבל הר ואדם עם כל רוחות השמים נפגשים גם נפגשים

בדרך חזרה, בשדה התעופה, שמתי לב שהראייה שלי מטושטשת משהייתה ואמרתי לעצמי בלב: "המשקפיים שהגעתי איתם למסע אינם מתאימים כבר (תרתי משמע) או שחלה הרעה במצב, או שחל שיפור מאוד גדול

שלושה ימים אחרי החזרה הייתה לי בדיקת עיניים שקבעתי מראש

הרופאה שלפני שאסטה הציעה לי ניתוח בעיניים או משקפי פריזמה הייתה מופתעת מאוד

"חל שיפור עצום" היא אמרה "העיניים חזרו כמעט למצב רגיל" ,"אולי בסוף היה לך וירוס שעובר מעצמו?"

שבועיים חלפו מאז חזרתי מההר ומאז חזרתי, אני נושאת עימי את תדר ההר בלב

שם בהר ,באחד הימים כשעשינו עבודה אישית, החל להגיע החלק השלישי של מעגל הצבעים האינדיאני שהוא כמובן ריפוי בהשראת מעגל הצבעים ומעגל הרפואה האינדיאני ואת החלק שנותר אני מקבלת עכשיו

אז מה הבאתי איתי מההר מלבד קריסטלים מדהימים ומקל דיבור מופלא?

אמון ואמונה גדולים מאוד בעצמי ובשמאן שאני

שמחה עצומה והבנה גדולה שיש להכניס לחיים תדר של שמחה מעצם היותנו.

מחויבות עצומה חדה וברורה לייעוד שלי, שהוא כמובן:  לחבר אנשים לאהבה , כבוד ואמון ואמונה בעצמם דרך מעגל הצבעים האינדיאני, להראות להם מהו הייעוד שלהם וללמד אותם לרפא חלקים פצועים כדי לממש את הייעוד שלהם

והכי הכי חשוב, אני מבינה ויודעת שאפשרי לי גם כאן להחזיק בתדר הזה, במרחב המקודש הזה של בריאת מציאות, יצירת ניסים וריפוי

תבורכו

באהבה רבה

רותי

זכרונות מהר שאסטה- 2

נוסעים ברכבים מרדינג  לכיוון המלון בשאסטה.

מביטה מחלונה של המפלצת הלבנה והגדולה שמשמשת כרכב שלנו,

ככול שאנו מתקרבים אל העיירה מתגלה ההר ואנו מבחינים בעננים לבנים בעלי צורה מוזרה שתלויים מעליו...

עננים כאלה לא ראיתי אף פעם, כאילו השכינה בעצמה תלויה ועומדת מעל ההר

ערפילים על ההר ותחושה חזקה של קסם באוויר

סוף סוף הגענו למלון...

המלון נראה כמו בית חלומות, מעין חיבור מופלא של נוף קדומים ובית קטן בערבה.מעורר בתוכי תחושה של דה ז'ה וו

החדרים יפים ומזמינים.זורקות את המזוודות בחדר והולכות לעשות קניית מזון מרוכזת לימים הבאים

עייפות אחרי יום וחצי של טיסות, קסת רכה ומזמינה, חברה נפלאה בחדר (שירזי המדהימה) אני צונחת אל בין הסדינים ו....פשוט לא נרדמת ...האנרגיות כאן מאוד עוצמתיות וכל תו בגופי מרגיש את האנרגיות ומסרב לישון.

 בבוקר תרמיל על הגב, יוצאים לסיור בעיר ובמוזיאון המקומי- סיור הסתגלות לתדרים.

(אנשים חייכנים מאוד  בשאסטה ויש כאן חנות קריסטלים מהממת ביופייה)

אחרי הסיור בעיר הולכים למעיין של בני טלוס ולאגם קסל –שער למוריה.

אי אפשר שלא להבחין בעצים המדהימים שיש כאן , הם נראים כמו אנשים שעומדים ושומרים על ההר. עצים שהם למעשה שומרי ההר .

אני נזכרת בקלף האנשים העומדים מתוך קלפי "הדרך המקודשת האינדיאנית"

עצים שנראים כמו בני אדם ותפקידם לחבר אותנו לשורשים, כי השורש והמקור מאפשרים לנו לצמוח הם מלמדים אותנו לכבד את השורשים שלנו ואת המהות שלנו ומלמדים אותנו לתת ולקבל בצורה מאוזנת – בהחלט מעורר מחשבה...

טקס פתיחת סדנה – בקשות מהיקום, חיבור לאדמה, למים, לרשת הקריסטל ולהר, חניכה מדהימה – התחלה של העבודה הרוחנית בהר

בטקס אני מבקשת: חיבור יותר גדול לניצוץ האלוהי שבתוכי ולייעוד,מבקשת להיות השלם שאני, מבקשת ריפוי לעיניים...

למחרת במעגל מגן הדוד שהוא מקום של וורטקס אנרגטי וריפוי ,מעגנים עוד קצת את התדר, מתחברים למשפחה הלמוריאנית, מתקדשים ומתחדשים במקדשי ההתקדשות וההתחדשות, עושים עבודה אישית וקבוצתית ועוברים תהליכים אנרגטיים של התעלות וחניכה עוצמתית של ריפוי

חני ודורית מנחות את התהליכים העוצמתיים בתיאום מושלם ובמקצועיות רבה.

ביומיים האלה אני שמה לב לחיבור הגדול בין הפיזי לרוחני.

מתחילים את הסדנה בהליכה פיזית למקומות עם תרמיל על הגב ועם מזרון, מתיישבים או שוכבים עם המזרון על הקרקע ,או על האבנים הגדולות כשמסביב הנוף המדהים של העצים וההר ועושים עבודה רוחנית עמוקה...

מבינה שהחיבור הזה בין הפיזי לרוח נועד ללמד אותי משהו אבל עוד לא יודעת מה

רק מבינה ש: אני צועדת במסלולים עם משא על גבי, כשעדין איני רואה היטב בעיניים הפיזיות ולכן אני לומדת לבטוח בעצמי ובכוח הרצון שלי, לומדת לבטוח ביקום ולהאמין שהכל אפשרי

לומדת לקבל עזרה מאחרים ולומדת גם לבקש עזרה מאחרים...

ואז ביום שישי בערב אנחנו הולכים יחד לקבלת שבת וארוחת ערב אצל ישראל דוידסקו והאסימון שלי נופל....

ישראל הוא ישראלי החי בשאסטה בבית שכור מדהים

שנים רבות הוא עשה עבודה רוחנית עמוקה ברחבי העולם עם ניצולי שואה.

בשאסטה הוא עושה עבודת ריפוי והתמרה של אמונות דרך הלהבה הסגולה של סאן ז'רמן

ישראל לא אכל איתנו את ארוחת השבת שהכינו חני ודורית.

כשמביטים בישראל ושומעים אותו אפשר להבחין  באדם עם ניצוץ גדול בעיניים, אדם כל כך מלא מבחינה רוחנית שלא תמיד הוא מרגיש צורך לאכול

פתאום אני רואה פנים מול פנים את הפחד הכי גדול שלי

קולטת את הפחד ומבינה שבכל השנים הללו, אני נושאת עימי אמונה מגבילה שאומרת: או, או..

 או רוח או חומר , שני הדברים אינם יכולים להתקיים יחד במלוא העוצמה במקביל ובהרמוניה.

זאת הסיבה ששנים רבות אני נמצאת בעולם הרוח אבל לא עד הסוף....

נמצאת בייעוד שלי אבל לא עד הסוף...

אני נמצאת קצת בחומר וקצת ברוח ולא נותנת לעצמי להתקדם מעבר למותר,

פוחדת שחיבור גדול יותר לרוח ינתק אותי מהפיזי, מהמשפחה, מהחיבור לקרקע ולכן אף פעם לא מתמסרת עד הסוף ולא מתחייבת עד הסוף לייעוד שלי...

בערך לפני שנה החלה הראייה שלי למרחוק להיטשטש, שאלתי את עצמי : מה אני לא רוצה לראות?

התשובה הגיעה כאן ועכשיו באופן ברור ובהיר לגמרי:

בגלל האמונה הזאת בתוכי סירבתי להתחייב עד הסוף לייעוד הרוחני שלי, לניצוץ האלוהי שבתוכי , לשלם שאני.

הסייגים ששמתי והפחדים האלה בעצם עוצרים את השפע.

האמת היא שהחיבור לרוח עובר תמיד דרך הפיזי בדיוק כפי שהראה לי היקום ביומיים האלה

חיבור אמיתי הוא קרקוע לאדמה וראש בשמיים איזון בין רוח לחומר בדיוק כמו העצים ששורשיהם באדמה וראשם בשמים

איזו תובנה מדהימה...מסכימה עכשיו לראות אותה...

למחרת בהליכה למפלי מקלאוד שמתי לב שהראייה שלי הולכת ומתבהרת...

המשך יבוא יקירי ....

באהבה רבה

רותי

 

                                                              
                                                      

זכרונות מהר שאסטה -1

הקדמה

ביום שישי בלילה נחתתי בארץ לאחר 10 ימים בהר שאסטה.

בפיזי אני כאן אבל חלק ממני ממשיך לקבל תובנות ולעבד את המסע הקסום הזה.

יודעת שרוח  ההר תלווה אותי עוד זמן רב והתובנות ימשיכו להגיע...

מה שאני לומדת ומבינה אני תמיד מעבירה הלאה , לכן החלטתי לכתוב פוסט בהמשכים.

הרי לפניכם חברים יקרים שלי: זיכרונות מהר שאסטה פרק א

 

7/72015,רכבת לילית לשדה התעופה.

רכבת  שיוצאת מנהרייה בשעה 11:11 בדיוק- רמז עבה של הרוח לבאות...

ברכבת אני פוגשת את אילנה ותופאחה המקסימות ושלושתנו אחוזות התרגשות דוהרות עם הרכבת אל מסע חיים

 שדה התעופה, מפגש עם הקבוצה בטרמינל 3 וביקורת דרכונים.

כן, ארזתי לבד, בעצמי ממש ארזתי את התכולה שאני לוקחת עימי למסע הזה.

לוקחת צמוד אלי ,תקווה לריפוי בעיניים (אכן התרחש ועל כך בפוסט נוסף)

השתאות , התרגשות , תמימות ומבט של ילדה, המון אהבה וכמובן גם פחד מהלא נודע...

הכל ארוז ושוקל הרבה יותר מ-23 הק"ג המותרים במזוודה...

כשמאנית בגלגולים, אני חושבת על על הדרך שבה השמאן עורך מסעות שמאנים: הוא יודע מהי נקודת ההתחלה של המסע אך את המשכה של הדרך אינו מכיר.

מאותה נקודה ברורה, הוא שם מבטחו ברוח הגדולה ומתקדם כשהוא בהקשבה מלאה לדרך, לסימנים שהוא מקבל מהרוח הגדולה,לתובנות וכשהלא נודע הופך לידוע ומוכר הוא פשוט יוצא למסע נוסף...

צריך המון אמונה בעצמנו ואמונה ביקום ובטובה העליונה כדי לצאת למסע כזה, אני חושבת ביני לבין עצמי ושואלת אותי בלב: האם יש בי את האמונה הזאת?

מגיעה למסקנה שכל עוד יש בי מעט  פחד כדאי לי לעבוד על  העצמת האמון והאמונה...

ביום היציאה למסע, עוד כשהייתי בבית, ביקשתי לקבל מסר על המסע והוצאתי לעצמי שני קלפים מקלפי הדרך המקודשת האינדיאנית.

 נפלו בחלקי קלף המרחב המקודש שסימן לי לשמור על המרחב המקודש שלי ולדעת לשים גבולות וקלף הפאו וואו הקופיד של שיתופי הפעולה שסימן לי כי עלי ללמוד גם לקבל..

(בהמשך המסע ראיתי כמה הקלפים הללו מדויקים ועוד אכתוב על כך בפוסטים הבאים)

באותו יום ולפני היציאה אל הרכבת החלטתי על 2 כללים שילוו אותי במסע:

א.    להיות ככול יכולתי במרחב מקודש ומחובר, בהתכנסות פנימה ולמידה

ב.     מדי בוקר לפני היציאה אל השטח להתכוונן אנרגטית ולהתפלל תפילה קטנה, לבקש מהיקום שיעזור לי להבין ולראות היכן דורכות רגלי במסע הזה, גם פיזית וגם רוחנית

לשים לב לכל צעד ולצעוד צעדים בטוחים, מחוברים ומקורקעים של אור בדיוק כמו שאומרת אשלין שומרת ההר שאז עוד לא הכרתי כמובן (עוד אכתוב על אשלין בהמשך)

צעדים בטוחים , צעד אחר צעד במסע אל הלא נודע...

והנה כבר המטוס , יום וחצי ארוכים של טיסות .

ועוד אנקדוטה קטנה: במטוס מפרנקפורט לסן פרנציססקו היקום סידר לי ניקוי קטן שגרם לי הכרות תכופה עם השירותים במטוס , ניקוי פיזי אמיתי ממש סווטלודג' יקומי.

זהו , כשהגענו כבר הרגשתי שאני באמת מוכנה ומזומנה לספוג אל קרבי תובנות חדשות.

הר שאסטה, הנה אני באה...

המשך יבוא...באהבה גדולה

 

 

 

והודעה חשובה לתושבי המרכז היקרים, ביקשתם קיבלתם אני מגיעה לאבחונים אישיים בכפר סבא הרי כל הפרטים

https://www.facebook.com/events/516026941886899/



                                       

 

בית הספר ללימודים גבוהים בהר שאסטה - אוטוטו זה קורה...

שלום, אני נוסעת.

לונדון לא מחכה לי, אבל הר שאסטה כן

הכל התחיל כשעשיתי חניכה מס' 5 לטכניקת hope  (שימוש בפירמידות לריפוי ובריאת מציאות) של דורית ישראל

אחרי החניכה , עשיתי בריאת מציאות (על פי קריון ודורית) ובבריאת המציאות ביקשתי להגיע להר שאסטה בזמן המתאים ,לטובתי הגבוהה ביותר.

כשעושים בריאת מציאות, לא אומרים ליקום איך אנחנו רוצים שהבקשות שלנו יתממשו.

מבינים ש"נסתרות הדרכים" ופשוט מבקשים...

כ-חודשיים אחר כך ,קיבלתי משליחה מדהימה של היקום מתנה ענקית:

מסע להר שאסטה עם קבוצת נשמות מדויקת , בהדרכת חני יזראלי נוי ודורית ישראל.

אני נוסעת בדיוק ב-7/7 , בשנה נומרולוגית מס' 7 שלי – חזק , נכון?

שנה נומרולוגית מספר 7 היא שנה של התכנסות פנימה, שנה של למידה, שנה של חיבור גבוה לאני הפנימי ולרוח ו..שנה קארמתית לחלוטין

ברור לי שהנסיעה היא אבן דרך חשובה במסלול הנשמתי שלי.

 לפני שנה בדיוק, בדרך לכנס ים המלח של ג'בר, הראייה שלי למרחוק נעשתה כפולה ומטושטשת לחלוטין.

אושפזתי בבית חולים, נבדקתי מכל הכיוונים והרופאים לא מצאו דבר...

במשך השנה הזאת עשיתי עם עצמי עבודת ריפוי גדולה וחלה הטבה גדולה מאוד בראייה שלי ובכל זאת הראייה עדין אינה חדה כשהייתה

ודבר נוסף מדהים שקרה: מעולם לא ראיתי מעגלי צבעים טוב יותר מעכשיו...

מאז נשתבשה מעט הראייה , אני רואה במעגלים המון דברים שלא ראיתי קודם...

ברור לי שזאת דרכו של היקום לומר לי כי העיניים הפנימיות צריכות לעשות בשאסטה עבודה גדולה וכשלא רואים בחדות עם העיניים החיצוניות אפשר בקלות להתמקד בראייה ובשמיעה הפנימית

אז אני נוסעת עם עט  ויומן (שאותו קנתה לי בהודו נאווה תלמידתי המדהימה)

מוכנה נפשית להסתכל פנימה והחוצה, לשמוע, להריח, לראות, להרגיש ...

מאמינה לחלוטין ובוטחת לחלוטין ביקום ובתהליך

הילוך האדמה במעגל הצבעים האינדיאני, בא להראות לנו מדוע הנשמה שלנו בחרה את אירועים שקרו לה (או שיקרו) ומה עלינו ללמוד מהם..

בדקתי את הילוך האדמה של הנסיעה לשאסטה.

הנסיעה באה ללמד אותי להגיע לשלווה ולשקט נפשי מתוך התכנסות פנימה ומציאת היכולות הגבוהות שלי ושימוש בהן במגוון דרכים(12 קריסטל)

דרך נשמת השמאן שאיתה הגעתי ליקום (13 אפור)ומשם אל אחד התפקידים החשובים בייעוד שלי: ללמד אחרים לאהוב את עצמם ולשתף את העולם באהבה שבי (6 צהוב)

ככול שאנחנו עושים את מה שבאנו לעשות כאן עם עצמנו, כך נטיב לעשות זאת עם אחרים

אז אני מבטיחה לעצמי ומתחייבת ,להעביר הלאה לתלמידי את כל אשר אלמד בשאסטה

וכמובן מביעה כוונה מהלב ללמוד בקלות ובשמחה ולא מתוך קושי (פייר נכון?)

אדיוס חברים יקרים שלי

אשוב ב-18/7 ומבטיחה לעדכן ולספר מה למדתי בבית הספר ללימודים גבוהים בשאסטה

 באהבה גדולה

רותי

                                                                          

 

                                                                                      
       

 

ספרים רבותי ספרים...

לכבוד שבוע הספר החלטתי: הגיעה העת לווידוי קטן...

אמנם לא וידוי חוצב להבות כמו הווידוי של אלכסנדר פן .

ברור לכולם כמו שתים ושתים, שלא יובילו אותי בסופו בנחושתיים.. ובכל זאת וידוי.

כבר בכיתה ב' התנוססו על אפי הג...משקפיים במספר די גבוה.

הסיבה נעוצה כמובן בתאוות הקריאה שבערה בי.

לעת לילה, כשאימי היקרה הייתה מכבה את האור, נהגתי לשלוף מתחתית המזרן פנס קטן ולאורו המשכתי לקרוא בספרי המרתק.

סיפורי הרפתקאות, שירה ופרוזה, רומנים ובלדות – כל אלה הקסימו אותי והציתו את דמיוני.

עם אנייד בלייטון ו"החמישה הסודית והכלב" הפלגתי להרפתקאות.

 פתרתי תעלומות עם ה"שביעייה הסודית" ועם "חסמבה ".

עם ז'ול ורן גיליתי אוצרות ,עם פוצ'ו ו"חבורה שכזאת" חלמתי על הקיבוץ ובגיל ההתבגרות הזדהיתי עם "נשים קטנות", "אן מאבונלי" ו"נערות בחברה".

בשיעורי הספרות שהיו אהובים עלי, נהגתי להתווכח עם המורה למה התכוון המשורר כשכתב : "צנח לו זלזל על גדר וינום" וממי רחל המשוררת רצתה ילד קטן "שחור תלתלים ונבון".

בשיעורי המתמטיקה השנואים , המספרים היחידים שהכרתי היו מספרי העמודים בספר שהיה על ברכי...

אבל, הנה הווידוי האמיתי במחילה מכם: אתם יושבים? כתולעת ספרים אמיתית, שני המנויים שהיו לי בספריה העירונית – לא הספיקו.

זאת הסיבה, שמדי יום , נהגתי להיכנס לספריה העירונית עם מעיל גדול ולבחור 3 ספרים.

ספר אחד הסתרתי במעיל ואת השניים האחרים העברתי דרך הספרנית שלא שיערה בנפשה כי הילדה המשקפופרית, המנומסת והחנונית, מסתירה ספר נוסף מתחת למעיל.

טוב, להגנתי אני יכולה להגיד, שלא הייתה זאת ממש גנבה - למחרת שוב הסתתר הספר הנוסף תחת המעיל הגדול וחזר אחר כבוד למקומו בספריה לאחר שבלעתי אותו בשקיקה.

הנה סיפרתי לכם. אבן נגולה מעל ליבי.

זה הדבר היחיד בחיי שלקחתי ללא רשות ולא מבינה עד היום איך היה לי אומץ לעשות זאת.

היום, בעידן ה-4 במאה , כשקונים ספרים בקילוגרמים וחיים נחמן ביאליק - המשורר הלאומי מתהפך בקברו , ליבי נחמץ.

אני נזכרת בילדה הקטנה שכל כך אהבה וכיבדה את המילה הכתובה.

נזכרת ,מתגעגעת ומשתוקקת להחזיר עטרה ליושנה.

 

                                               

 

מוזמנים באהבה לפעילויות הקרובות של האינדיאנים

ב11/6, בבית נשים יוצרות בכפר סבא, אצל רוית ארבל הנהדרת, סדנת אבחון יומית של מעגל הצבעים האינדיאני- אבחון מלא של מפת הנשמה שלכם.

https://www.facebook.com/events/858122727584856/
ב-17/6 במרכז מעגלים בזמן של חדוה המקסימה בלימן : טעימה חווייתית ממעגל הצבעים האינדיאני
https://www.facebook.com/events/100949430244610/
ב9/6, ערב של קלפים, מסרים ומכירת תכשיטים אנרגטיים של מירי בן יוסף המדהימה
https://www.facebook.com/events/883965761645920/
כמו כן לפני ראש השנה סדנת אבחון דרך מעגל הצבעים האינדיאני בשני מפגשים אצל סנדרה אליאש המדהימה בנופית
ובאוקטובר לאחר החגים קורס נוסף להכשרת מאבחנים ויועצים דרך מעגל הצבעים האינדיאני בנהרייה ובכפר סבא
אז מי אמר אינדיאנים ולא קיבל?
מוזמנים באהבה רבה