בשבתות עם ישראל וזוגתו שתחייה עורכים קניות בשווקים ובהאנגרים.
גם משפחתי ואני הלכנו להאנגר לקנות טרנינגים לחורף.
האנגר היה הומה אדם.
תורים ארוכים השתרכו בקופות...
לפחות עשרה אנשים בכל קופה עומדים ומחכים בעצבנות רבה לתורם.
הקופאיות המסכנות רוכנות לעבר הקופה ,מעבירות את המוצרים ומתפללות בליבן שיתקצר כבר התור.
די השתעממתי בתור הארוך,אז החלטתי לערוך ניסוי: פניתי אל האיש שעמד לפני והתבדחתי עימו.
האיש הסתכל עלי בחצי חיוך ואז ,האישה שעמדה מאחורי הרימה את הכפפה והתבדחה אף היא.
לא חלפו חמש דקות וכמעט כל התור הארוך הפסיק לנוע בעצבנות, הרים את המבט מהרצפה והעלה חיוך על הפנים.
הקופאית הרימה את הראש מהקופה וצחקה.
חלפו עשרים דקות לפחות עד שהגיע תורי אך הזמן עבר בנעימים
לדעתי, אפילו התור שלנו התקצר מהר יותר מהתור בקופה הסמוכה.
הוא שאמרתי: נקודת המבט כל כך חשובה.לא הייתה לי שליטה על התור הארוך.יכולתי לבלות את הבוקר בעמידה עצבנית בתור ארוך לקופות.
בחרתי לבלות בוקר מחויך ותתפלאו- חיוך זו בחירה נהדרת – החיוך מחלה מדבקת.
מאחלת לכם שבוע מחויך ומואר
