כששמאן אינדיאני יוצא
למסע של למידה, רק נקודת ההתחלה של המסע ידועה לו.
לאן ייקח אותו המסע
הזה? מה ילמד בעצמו כדי ללמד את השבט שלו?
אילו כוחות יגלה
בתוכו? אם אילו תובנות ישוב?
כל אלו הם בחזקת נעלם...
כמובן שכדי לצאת למסע
כזה , השמאן נדרש לשים מבטחו ברוח הגדולה(היקום) , להאמין ולדעת ידיעה מאוד ברורה ,שהכל קורה לטובה הגבוהה ביותר.
בכל צעד במסע שלו,
השמאן מקשיב לסימני היקום שמכוונים אותו בדרך, הוא נוכח ברגע הקיים פתוח ללמידה –
"נעשה ונשמע, נשמע ונעשה"
ב-16/8/2004, עזבתי
את הקיבוץ, בגיל 48 ועם 3 ילדים בגיל בית ספר.
זה היה מסע השמאן
הראשון שלי בגלגול הזה – מסע של ריפוי לי, לבן שלי ולכל משפחתי.לא ידעתי מה ילד יום, לא הבטתי לאחור, רק האמנתי וידעתי בידיעה ברורה – הכל יסתדר.
חלפו מאז 14 שנים של מסע מתמשך.
מסע שבו למדתי את כוחה של האמונה בעצמי וביקום, את כוחם של סימני היקום, את כוחה של האהבה לעצמנו.
מסע שהביא אותי אל הייעוד שלי- מסע של ריפוי
ב-16/8/2018, החל
בפועל (לאחר הטיסות) המסע שלנו בהר שאסטה.
מסע של סגירת מעגל
הריפוי שנפתח ב2004 (לא סתם גם אישי היה עמי במסע).- מסע של "בריאה
חדשה"מסע בסימן ה"מובן מאליו שאינו מובן מאליו" כפי שאמר "קריון " בתקשורה של דורית ישראל שכמובן הדריכה את המסע הזה.
עוד לפני שהחל המסע נאמר לדורית שיהיו בו הפתעות רבות
ואכן היו...
ככול שהתקרבנו אל ההר
עשן וערפל כיסו אותו .דוק של מסתורין נראה על פניו כאילו ביקש : "למרות
העשן והערפל האמינו ובטחו בי"למרות שכבר הכרתי את ההר, פגשתי במסע הזה הר אחר: הרבה יותר עוצמתי ומכיל ומבין – ממש אנושי...
התחלנו את המסע
במקורות הסקרמנטו הבענו כוונות אל תוך מיי הריפוי שלו ושתינו מהם.
במעגל הפתיחה העוצמתי
שעשינו ,כל אחד הביע כוונותיו להמשך המסע – מה תביא איתה הרוח עבור כל אחד ואחת?
למרות שתכלית המסע
עדין לא הייתה ברורה לי ,הבעתי כוונה לשחרר שליטה, לאפשר לעצמי להיות נוכחת ברגע,
לאפשר לרוח להיכנס, לאפשר הקשבה לסימנים, לאפשר שמחת חיים והנאה גם כשאני בלא נודע.
לאפשר ריפוי לי ולאחר
בכל הרבדים ובכל המיימדים.
כבר ביום הראשון
למסע, דורית קיבלה קריאה לעלות להר עם הקבוצה, שם חווינו ריפוי עוצמתי לפלנטה
וליקום, לקרובינו ולעצמנו.
אם עדין לא הבנתם, היה
זה מסע של ריפוי והקבוצה הייתה קבוצת מרפאים עוצמתית ביותר שנבחרה בקפידה על ידי
הרוח .
הריפוי הכי גדול היה
ריפוי יכולת האמונה.
לקבל את זה שבכל רגע הכל משתנה ולהתמסר למה שמגיע (המובן מאליו שאינו מובן מאליו).
כיאה למסע כזה , דבר
לא התרחש לפי הצפוי.
יום אחד היה עשן וכמה
שעות אחר כך הוא נעלם וחוזר חלילה
ביום שבו אשלין שומרת
ההר הדריכה אותנו אל "מפל הפיות" פגשתי אשלין שונה לגמרי מהצפוי, שונה
משומרת ההר הקשוחה שזכרתי.
רכה יותר, קשובה
יותר, מכילה ומשלבת אל תוך ההר ונפלאותיו כל אחד ואחת מהקבוצה – ממש הפתעה.
וכאילו להמשיך את
קבלת הבלתי צפוי ,בסלע הידע התחזקה אצלי תובנה נפלאה: " לקבל את הבלתי צפוי
ולשמוח בתוכו, זה אומר גם לקבל את השונה וזה אומר שאם מישהו עשה לנו משהו מרגיז , עלינו
להבין שמעשיו נועדו לעזור לנו לצמוח על פי החוזה הנשמתי ביננו ולסלוח לו בחמלה
ואהבה .
ב"מפלי מקלאוד"
ו"בפנתא מדאו"הגיע אלי בקלות ובפשטות מעגל הד.נ.א, החלק הנוסף של מעגל
הצבעים האינדיאני – ריפוי הד.נ.א .
בהתרגשות ישבתי
וציירתי אותו.(גמול ענקי שהיקום גמל לי
בשל ההקשבה לסימנים)
בכל יום שעבר דורית
העבירה תהליכים עוצמתיים לפי הכוונת הרוח,
תהליכים שעבורי היוו
חיבור בין מימדי ובו זמני לכאן ועכשיו, חיבור בין אדמה , רוח, אש ושמים בכל
הרבדים.
יום אחד כשישבנו על
ההר ודורית העבירה מדיטציה וחניכה התרחשה הפתעה נוספת: ההר פצה פיו ודיבר אלינו
"וירעש ההר
רעשים משונים וחזקים ,ויעלה וייתמר עשן
סמיך ויצבע את גופו באדום (אמונה) ובסגול (חשיבה רוחנית) ,ממש כמו רצה להריע לנו על
העבודה העוצמתית".
אז אם עוד לא הבנתם,
כל יום במסע הזה התרחשו דברים בלתי צפויים, המובן מאליו הפך לשאינו מובן מאליו,
ואנחנו נאלצנו (לפחות כך הרגשתי)פשוט לקבל ולהאמין שהכל לטובה הגבוהה.
כאילו לא די בכך,
באמצע המסע קיבלנו אישי ואני מהבית בשורה של שינוי עצום בחיים ונדרשנו שוב לסמוך,
לסמוך לסמוך...
ועוד לא דיברנו על
החלליות שגילה צילמה בלילה על ההר...
מה הפלא איפה שביום
האחרון , רק כדי לחזק את המוטו של המסע הזה, התרחשה גולת הכותרת של הבלתי צפוי-
שינוי מטלטל בתוכנית:
כשהגענו לשדה התעופה
ברידינג כדי לטוס לסאן פרנציסקו שם המתינה לנו הטיסה הביתה, הטיסה בוטלה בשל
ערפל.
נסענו כל עוד נפשנו
בנו עם הרכבים לסאן פרנציסקו אבל איחרנו את המועד, הטיסה נסגרה.
רשויות התעופה פיצלו
את הקבוצה לטיסות לא נוחות ביום המחרת ונאלצנו לחכות, מי יום אחד ומי חצי יום לטיסה
הביתה.
טלטלה ענקית ושינוי לא נוח בעליל בתוכנית.
למרות הטלטלה, בחרתי
להאמין שהכל לטובה הגבוהה ,בחרתי לקבל את הטלטלה הזאת בחמלה לעצמי ולכל הנוכחים.
בחרתי להסתכל עליה במשקפיים של למידה ענקית.
מאמינה שזה היה המסמר
האחרון של הרוח בשאינו מובן מאליו.
מסע השמאן הראשון שלי
(כשעזבתי את הקיבוץ )הביא אותי אל הייעוד שלי
המסע הנוכחי עזר לי
ללמוד לחיות בידיעה שהכל לטובה הגבוהה, להאמין, להכיל את סימני היקום, לתת לרוח
לכוון אותי ולצמוח.
כנראה שרמה כזאת של
אמונה ממש בדרגה של ידיעה ,הכרחית לכולנו במימד החמישי.
לסיום: עוד לא עבר
שבוע .
המסע העוצמתי הזה עדין
מהדהד בי ותובנות ממשיכות להגיע.
תודה ענקית לדורית
ישראל ולקבוצה הנהדרת שלנו.
וההר? אני כבר
מתגעגעת אליו והוא כמובן מרגיש ומתגעגע בחזרה.
