אגדה אינדיאנית

אסף הבורא את כל היצורים ואמר: "אני רוצה להחביא משהו מפני בני האדם, עד אשר יהיו מוכנים.

את ההבנה שהם יכולים לברוא את המציאות שלהם עצמם""

אמר העיט: "תן לי, ואני אקח זאת אל הירח!".

אמר הבורא: "לא. יום אחד הם יגיעו לשם וימצאו זאת.".

אמר הסלמון: " אני אקבור זאת בתחתית האוקיינוסֱ!".

"לא.  הם יגיעו גם לשם".

אמר הבופאלו: "אני אקבור זאת במישורים הגדולים!".

אמר הבורא: " הם יחפרו באדמה וימצאו זאת גם שם.".

לסבתא חפרפרת, שחיה בלב האדמה, אין עיניים פיזיות ,אך היא רואה בעיניים רוחניות .

אמרה סבתא חפרפרת: שים זאת בתוכם.

אמר הבורא: "כך אעשה".

שנת 2012 כבר כאן . הגיעה השעה – אנו מוכנים למצוא בתוכנו את ההבנה ואת היכולת לברוא את המציאות שלנו.

במעגל הצבעים האינדיאני הצבע השחור מסמל את ההתכנסות פנימה לתוך עצמנו. כשאנו מביטים פנימה אנו פוגשים מישהו מאוד חשוב עבורנו – את עצמנו.אנחנו וכל הרבדים הגבוהים שלנו,הגלגולים אשר עברנו, השיעורים שעברנו לטובתנו העליונה, המתנות שמצאנו, היכולת המופלאה שלנו לאהבה וחמלה,האמונה שבתוכנו.

הגיעה השעה למצוא  בתוכנו את מתנת הבורא שהייתה חבויה עידן ועידנים וגלויה רק למתי מעט.

כדי למצוא את המתנה הנהדרת הזאת צריך לעשות רק דבר אחד:

להקשיב ל"קול הלב"

מאחלת לכם שנה של שפע, בריאת המציאות שלכם והגשמת שאיפותיכם הגבוהות ביותר.

החנוכייה שלי

בכל שנה בחג החנוכה אני חושבת על הנס הגדול – ניצחון האור על החושך.

מספיק אור קטן אחד כדי לגרש את החושך – האין זה נס?

לכן אני כל כך אוהבת את חג החנוכה.

החג הזה מזכיר לכולנו שהחושך הוא ארעי .ברגע שנבחר להכניס את האור אל חיינו, הוא יבצע את תפקידו על הצד הטוב ביותר- יגרש את החושך בבושת פנים.

רוצה לשתף אתכם באורות הקטנים שלי, נרות החנוכייה ,הלהבות שמאירות את החושך הפרטי שלי ומגרשות אותו.

הנר הראשון הוא נר אדום -הלהבה שלו בוערת באור של אמון ואמונה.

אמון ואמונה  בבורא שמסתתר בתוכנו אמון ואמונה באחר,אמון ואמונה בבורא עולם.אור הנר האדום  מגרש את הספק.

ביום השני תתכבד החנוכייה שלי בנר צהוב – להבה בוערת המייצגת אהבה וחמלה.

"ואהבת לרעך כמוך" ככול שנאהב את עצמנו כך נדע להעניק אהבה לזולת.

אור הנר הצהוב מגרש את הפחד

הנר השלישי בחנוכייה הוא נר כחול. מבט לעומק בלהבת הנר מעיר את היכולת האינטואיטיבית שלנו. להבה המייצגת אינטואיציה.

אור הנר הכחול מגרש את השיפוטיות.

הנר הרביעי בחנוכייה שלי צבעו ירוק. הלהבה שלו מייצגת את יכולת ההתרחבות והצמיחה. אור הנר הירוק מגרש את צרות העין ,את הקטנוניות, את העולם הצר כעולם נמלה

הנר החמישי שמחכה בשקיקה לתורו הוא הנר הורוד. הלהבה שלו מייצגת יצירתיות, שמחה, הומור,חשיבה מקורית.

אור הנר הוורוד מגרש את המסגרות שאנו שמים לעצמנו,את התבניות, ומאפשר לילד הקטן שבתוכנו לצאת החוצה בשמחה מתפרצת.(מי רוצה לרקוד ברחוב?אולי לשיר?)

הנר השישי המכובד הוא הנר הלבן. הלהבה שלו מייצגת מערכות יחסים: טוהר, תום, קבלה ונתינה, משיכה ושחרור.אורו של הנר הזה מגרש את הדעות הקדומות, את הפחד מ"מה יגידו" את הפחד מכישלון, את הפחד מהצלחה.

הנר השביעי בחנוכייה שלי הוא הנר הסגול. הלהבה שלו מסמלת רוחניות, איזון וריפוי ,שפע, יכולת להכיר תודה על מה שיש שלנו. אור הנר הסגול מגרש את חוסר האיזון, את החולי והחסר.
הנר השמיני בחנוכייה שלי הוא הנר הכתום .הלהבה שלו מסמלת את הלמידה .יכולת ללמוד מטעויות. אור הנר הכתום מגרש את הבורות והבערות.ופותח פתח להזדמנויות חדשות.

אחרון חביב וראש וראשון בחנוכייה שלי: הנר התשיעי, השמש. בשמש שלי יש מעט מכל צבע. הלהבה שלו דואגת להדליק את שמונה הלהבות המגרשות את החושך.להדליק את הלהבות ולשמור אותן בוערות - לעזור לנס להתממש בסנכרון נפלא.

ראו ברכה וניסים גדולים.חג אורים שמח

יצירת המופת של חיינו

דמיינו שמונח לפניכם בד צחור גדול על קן של ציור.

הבד הצחור הזה הוא אתם כפי שירדתם לעולם:

צחורים וטהורים,נקיים וזכים.

מוכנים ליצור את חייכם, כמהים ללמוד,לגלות את נפלאות היקום- לצמוח.

הבד הצחור הזה מאגד בתוכו קשת של צבעים.

הקשת הזאת היא החלום שלכם – החזון- הייעוד הנשמתי שלקראתו אתם צועדים.

לאט לאט אתם מגלים את צבעי הקשת-יוצרים את חייכם.

בוחרים את צבעי המחשבות שלכם: צבעים זורמים-פסטוראליים-שקטים,או צבעים חמים-עזים-חזקים.

אתם בוחרים את הצבעים מהם מורכבים הרגשות שלכם: צבעים כהים-צבעים בהירים.: אהבה, פחד,עצב, כעס, שמחה, חמלה.

חלק מהצבעים אתם מטביעים חזק על הבד הצחור וחלק רק מתיזים נגיעה קלה.

אנשים אחרים תורמים את חלקם לציור שלכם-מטביעים חותמם על הבד.

הורים, ילדים, אחים, שותפים למסע- ממלאים את תפקידם בחוזה הנשמתי המשותף.

הרגעים בחייכם נשקפים על הבד הצחור-יוצרים תמונה שלמה: תודעה, מחשבה, רגש, אירועים פיזיים.

כל אחד והציור המיוחד שלו – המתנות שלנו, הקשיים שלנו והמתנה שמסתתרת בתוך הקושי.כל אלה יוצרים את מסע החיים שלנו. קשת הצבעים המשקפת את הדרך הנפלאה שעושה הנשמה כדי לממש את הייעוד.

והיקום? הוא מסתכל על קשת הצבעים שלכם/שלנו משתחווה באהבה ובחמלה ו...מעניק לנו פרס נובל על יצירת המופת של חיינו.

כשהאדמה רעדה...

"פעם היה גל קטן,שעלה וירד בלב הים.נהנה מאור הרוח והשמש ובילה את זמנו בנעימים.

לפתע ראה את הגלים האחרים מתגלגלים ומתנפצים אל החוף.

למרות מרחביו העצומים של הים הגדול, גם הוא נע כעת במהירות בכיוון החוף, עוד מעט ויתנפץ.

,אלוהים,זה מה שעומד לקרות לי?" נבהל הגל מאוד.

והנה קרב ובא גל אחר,גם הוא עולה ויורד כדרך הגלים  ומתגלגל אל החוף.

למה אתה מבוהל כל כך? שאל את הגל הקטן.

כי עוד מעט נתנפץ, ענה הגל המפוחד, אתה לא מבין.אני, אתה,כולנו נתנפץ ונהפוך ללא כלום.

אתה הוא זה שלא מבין, ענה הגל השני, אתה לא גל, אתה חלק מהים."

אמש כשהייתה רעידת אדמה בצפון הייתי בחיפה ולא הרגשתי כלום.

רק כאשר חזרתי ופתחתי את הפייסבוק כדי לענות להודעות, הבנתי שהאדמה בצפון רעדה...

כשהאדמה רועדת בצפון – זה נוגע לכולנו.

כשיש סקאדים בדרום – זה נוגע לכולנו.

כשנשיא המדינה לשעבר מורשע בעבירות מין ויושב בכלא – זה נוגע לכולנו.

עניים ברחובות- זה נוגע לכולנו.

זקנים ללא טיפול רפואי וללא קורת גג – זה נוגע לכולנו.

למה?כי אנחנו חלק מהים וכל אחד ואחד מאיתנו הוא הגל הקטן.

כל אחד ואחד מאיתנו,יכול לתרום את חלקו ויחד ניצור ים מרהיב ביופיו- מסה קריטית שתגרום לשינוי.

ולא צריך רעידת אדמה כדי להבין זאת.

חיוך מחלה מדבקת

בשבתות עם ישראל וזוגתו שתחייה עורכים קניות בשווקים ובהאנגרים.

גם משפחתי ואני הלכנו להאנגר לקנות טרנינגים לחורף.

האנגר היה הומה אדם.

תורים ארוכים השתרכו בקופות...

לפחות עשרה אנשים בכל קופה עומדים ומחכים בעצבנות רבה לתורם.

הקופאיות המסכנות רוכנות לעבר הקופה ,מעבירות את המוצרים ומתפללות בליבן שיתקצר כבר התור.

די השתעממתי בתור הארוך,אז החלטתי לערוך ניסוי: פניתי אל האיש שעמד לפני והתבדחתי עימו.

האיש הסתכל עלי בחצי חיוך ואז ,האישה שעמדה מאחורי הרימה את הכפפה והתבדחה אף היא.

לא חלפו חמש דקות וכמעט כל התור הארוך הפסיק לנוע בעצבנות, הרים את המבט מהרצפה והעלה חיוך על הפנים.

הקופאית הרימה את הראש מהקופה וצחקה.

חלפו עשרים דקות לפחות עד שהגיע תורי אך הזמן עבר בנעימים

לדעתי, אפילו התור שלנו התקצר מהר יותר מהתור בקופה הסמוכה.

הוא שאמרתי: נקודת המבט כל כך חשובה.לא הייתה לי שליטה  על התור הארוך.יכולתי לבלות את הבוקר בעמידה עצבנית בתור ארוך לקופות.

בחרתי לבלות בוקר מחויך ותתפלאו- חיוך זו בחירה נהדרת – החיוך מחלה מדבקת.

מאחלת לכם שבוע מחויך ומואר

בית המבריאים- פוסט לאבא

בשבוע האחרון אבי בן ה-84 אושפז פעמיים בבית החולים.

כשישבתי לידו ,טיפלתי בו וכאבתי את כאבו- הבנתי משהו חשוב.

ראשית,יש לשנות לבית החולים את השם-לקרוא לו בשם שיעודד חשיבה חיובית.

אדם המתאשפז בבית חולים יודע שהוא נכנס למקום בו כולם מסביב חולים.

האנרגיות לא פשוטות ורק הידיעה שזהו בית חולים יכולה לייאש.

מה אם אדם שמתאשפז ידע שהוא נכנס אל בית המבריאים?

השם הזה בית המבריאים בעצם מלמד על כך שהחולה נכנס למקום שבתוכו מבריאים.

נכון שזה יותר מעודד ומעורר תקווה?

בזמן שישבתי בבית החולים, ראיתי צוות שמבצע את עבודתו ביעילות.

מחלק תרופות, מודד לחץ דם,מחליף מצעים, מחלק אוכל והחולים מקבלים את הטיפול ונאנחים.

אבל לפעמים היה במשמרת אח אחד מקסים וחייכני.

בכל פעם שטיפל בחולים הוא חייך אליהם, סנט בם, התבדח איתם.

ראיתי את החולים מקבלים את הטיפול ומחייכים בשמחה-צוחקים אפילו.

יכולתי להישבע , שביום שהאח הזה היה במשמרת , החולים הרגישו טוב יותר. מה שמראה שנקודת מבט חיובית יכולה להטיב את המצב.

אז מה דעתכם? אולי נקרא לבית החולים בית המבריאים?

סליחה

אני מבקשת את סליחתך על כי לא הייתי שם בשבילך כשהיית צריכה אותי מאוד.

מקווה שתסלחי לי על קוצר הרוח שהפגנתי כלפייך לפעמים.

סליחה על הפקפוקים, ההתניות, על המחשבות השליליות שחשבתי עלייך לפעמים.

סליחה אם נפגעת בימים של אנרגיות נמוכות כשהכל נראה לי חסר תוחלת.

סליחה אם הייתי ביקורתית מדי כלפייך.

סליחה שפגעתי בך כשכעסתי על מישהו אחר.

סליחה  על כך שלפעמים לא התייחסתי אלייך באהבה ובכבוד.

סליחה על כך שלפעמים לא האמנתי בך באמונה שלמה.

מבקשת סליחה ממך מעומק הלב ומקווה שתסלחי לי - רותי טל.

כי אם באמת תדעי לסלוח לעצמך, תדעי לבקש סליחה אמיתית מעומק הלב:

ממשפחתך, מהמטופלים שלך,מחברייך, מכרייך, מבורא עולם ומהיקום כולו.

תדעי לסלוח בלב שלם לאחרים.

סליחה, סליחה, סליחה

מאחלת לכם צום קל

לשנה טובה תכתבו ותחתמו

השנה הכי טובה שהיתה לנו עד כה

עוד מעט קט נפתח את האריזה המנוילנת של השנה החדשה.
מקרבת מעט את האף, מריחה, אכן יש לה ריח חדש דנדש
ריח שמגרה את דמיוני.
אני סבורה שהשנה החדשה תהיה מופלאה.
השנה הכי טובה שהייתה לנו עד כה.
נעשה בה טעויות שעדיין לא עשינו – ונלמד מהן.
נתנסה בדברים שעוד לא התנסינו בהם – ונצמח מתוכם.
נפתח את הלב לדברים נוספים ואחד אל השני.
נעשה סדר עדיפות חדש.
נצחק, נאהב, נתעצב אל ליבנו והכל בצורה קצת אחרת מהשנה הקודמת
שהלוא צברנו עוד שנה של ניסיון.
נזכיר לעצמנו ליהנות מכל רגע בשנה החדשה ,כי הזמן יחלוף בין אם נתמקד בהווה ונהנה ממנו ובין אם לא.
 ובראש השנה תשע"ד- בעוד שנה, נמצא עצמנו שוב עומדים בפני האריזה המנוילנת של השנה החדשה- ישן מפני חדש תוציאו!
ושוב היא תגיע במלוא הדרה – השנה הכי טובה שהייתה לנו עד כה.

תכלה שנה וקללתה
תחל שנה וברכתה
חג שמח ומואר לכולם.

רמזים מהיקום...

כבר שנה שלמה יש לי קושי עם משהו שעשה לי אדם מסוים שהיה קרוב אלי בעבר. איני מצליחה להתגבר על הקושי.

עשיתי תהליכי סליחה ושחרור רבים . בכל זאת , משהו קטן נשאר-משהו שגורם לי עצב.

 בכל פעם שאני נזכרת בו, דמעות מציפות את עיני ותחושת הפגיעה שבה ועולה.

יום אחד, ירדתי אל הרחוב לקנות עיתון. לפתע ראיתי על לוח המודעות הגדול שבמרכז העיר מודעה גדולה – מודעת אבל.

"בצער רב אנו מודיעים על פטירתו של (פלוני אלמוני-שם הבחור), ההלוויה תתקיים במועד X "...(מישהו אחר עם אותו שם)

הבטתי במודעה ולא האמנתי למראה עיני : היקום שלח לי רמז ענק! מה שהבחור עשה לי בעצם מת.

אני בוחרת להיפגע ממשהו שהיה, נושאת אותו עימי ולא נותנת לו לגווע.איני מלווה אותו למסעו האחרון ומשחררת.

הרמז הגדול הזה, גרם לי לברר עם עצמי מה אני מרוויחה מכך שאני עדיין בוחרת להיפגע? – הבנתי, הפנמתי,עשיתי עבודה ושחררתי לחלוטין.

יקירי, בכל זמן ובכל מקום היקום שולח לנו רמזים.לעיתים רמזים קטנים, לעיתים רמזים גדולים, אבל תמיד רמזים מופלאים.

עלינו להיות ערניים לרמזים של היקום. הם נועדו לאפשר לנו להתקדם אל ייעוד הנשמה.

בשנה החדשה, מאחלת לעצמי ולכם סנכרון מלא עם היקום. הקשבה מלאה ליקום ולקול הלב.

                                     חווה אלברשטיין שרה - רמז

סוף הוא תמיד התחלה חדשה

שנת תשע"ב בהריון מתקדם.
עוד מעט קט השבוע האחרון, היום האחרון, השעה האחרונה – זהו, מתוך השנה הקודמת תיוולד לה שנה חדשה.
מעט קשיי פרידה מהרחם הנוחה, הישנה והמוכרת ואז היא תגיח אל אוויר העולם: זכה וענוגה, נהרה על פניה ופני הסובבים אותה. נושמת את נשימותיה הראשונות, טומנת בחובה אפשרויות אין סוף.
נכונה להגשים את משאלות הלב את התקוות, את השאיפות.
"טובה ושונה תהיה השנה אשר מתחילה לה היום"
בכל תחילת שנה, נפתחת דלת. הזדמנות להשאיר מאחור את מה שלא אהבנו, את מה שלא הצליח ולהתחיל מחדש.
אנו חדורי מוטיבציה: השנה נצליח לרדת במשקל, להשיג את העבודה שאנו חושקים בה, למצוא בן זוג, להירשם ללימודים "לעשות" שלום עם השכנים.
אנו מברכים אחד את השני, מתפללים, מייחלים.
אך לא כולנו מודעים לכך שכדי להצליח,עלינו להתבונן באהבה בשנה שחלפה, לברך אותה. לחבק את ההצלחות ולנצור אותם.לחבק את הקשיים ולשחרר אותם. הקשיים שעברתי בשנה החולפת מקבלים ממני חיבוק אמיץ במיוחד כי הלא מתוכם צמחתי.אני סולחת לעצמי על הקשיים, סולחת לאחר, מבקשת סליחה – משחררת.
כעת אני פנויה לתכנן את השנה הבאה עלינו לטובה. אני מאוד אוהבת תכנון מוקדם כי הוא גורם לי להציב מטרות ולהתכוונן לממש אותן.
אני מגדירה את מטרת העל שלי השנה, מגדירה מטרות משנה מציבה לוח זמנים לביצוע  ומתכננת את אופן הביצוע.
למשל, מטרת על יכולה להיות מציאת עבודה חדשה השנה. מטרות משנה לבקר בכל שבוע ב-3 מפעלים.ממש להכין לוח שבועי ולשבץ בו את המעשים שנעשה למימוש מטרתנו.
כאשר נקנה יומן לשנה החדשה נקדיש זמן ומחשבה על מנת לשבץ אירועים שמראש אנו יודעים כי יקרו. למשל, ימי הולדת, חופשה שנתית ועוד. כמובן כל תוכנית היא בסיס לשינויים אך הבסיס קיים ועושה לנו סדר לקראת השנה החדשה.
באופן אנרגטי כאשר הכל יהיה מסודר נחליק בקלילות אל השנה החדשה.
מאחלת לכם יקירי שתדעו לסגור בנחת את דלת השנה החולפת ולפתוח בהנאה את הדלת לשנה החדשה.



                              

זאת הדרך שלי

לפני 23 שנים, בני הבכור עלה לכיתה א'.
אני זוכרת את ההתרגשות הרבה שאחזה בי, את התקווה שיהיה לו קל.
את המפגש המרגש בכיתה עם כל ההורים והילדים ואז,את הרגע בו אומרים שלום ומשאירים מאחור ילד מרוגש, חושש ומתלהב כאחד.
התפללתי שיצליח. שיצליח בלימודים, שימצא לעצמו חברים, שיאהבו אותו, שיסתדר עם המורים.
רק את הדבר החשוב ביותר שכחתי להזכיר בתפילתי (כמובן מחוסר מודעות).
שילמד ליהנות מהדרך, כלומר, ליהנות מהרגע.
כי להציב מטרות ולרצות שיתגשמו זה חשוב ביותר, אך חשוב לא פחות, כשאנו צועדים לקראת מטרה ליהנות מהדרך.
במהלך 23 השנים שחלפו,למדתי כי לפעמים הדרך חשובה יותר מהמטרה עצמה.
תחשבו על כך, אילו היו מודיעים לכם שנותרו לכם שבועיים לחיות- כיצד הייתם נוהגים?כמובן עוצרים, נושמים,נהנים מכל רגע. הופכים כל רגע בשבועיים האלה לחוויה שיש לנצור – לרגעים קסומים.
אילו בני הבכור היה עולה עכשיו לכיתה א', הייתי מתפללת עבורו ומבקשת שבדרך להשגת מטרותיו החשובות לא ישכח ליהנות מהדרך .
כי רגע שעובר איננו חוזר.
מברכת את כל הילדים שמתחילים את דרכם בבית הספר.
מברכת אתכם המבוגרים.
אל תבזבזו את הרגעים שחולפים לימדו ליהנות מהדרך.

הורים וילדים יקרים, שתהיה לכם שנת לימודים מלאה בהנאה ובחוויות קסומות

עניין של קצב...

כאשר נולד תינוק, הנשמה שלו מגיעה לעולם עם קצב משלה.
יש נשמות עם קצב מהיר ספיראלי - האנשים שיכולים לעשות כמה דברים בעת ובעונה אחת.
יש נשמות עם קצב איטי – אנשים שמתנהלים לאט וביסודיות.
הסביבה לתוכה אנו נולדים מתווה גם היא קצב משלה.
לעיתים קרובות לבני אותה משפחה יש קצב שונה והדבר עלול לגרום לסכסוכים בלתי פוסקים.
אם נדרוש מאדם לפעול בניגוד לקצב הנשמה שלו הוא ירגיש מתוסכל ועלול להגיע לחוסר איזון.
מה עושים? כיצד מתגברים על הפערים בקצב באותה משפחה ממש?
התשובה פשוטה : עלינו לעשות הפרדה בין הקצב שלנו לקצב של האחרים ולגלות פתיחות ורצון לקבל את האחר כפי שהוא ,עם הקצב שלו .
במילים אחרות, נכבד את עצמנו ולא ננסה לעמוד בקצב של האחר.
נכבד את האחר ולא נכפה עליו את הקצב שלנו.
למשל, אם ביקשתי מבעלי לשפוך את הפח והוא עושה זאת בקצב שלו
עומדות בפני 3 אפשרויות:
1. לעשות זאת בעצמי בקצב שלי.
2. להבין שיש לו קצב משלו ולבטוח בו שיעשה זאת בקצב שלו.
3. להתרגז ולכעוס על כך שאינו עומד בקצב שלי.

אני בוחרת באפשרות השנייה.


ואתם הורים יקרים, אם יש לכם ילד שאינו עומד בקצב שלכם , כבדו זאת. שדרו לו שאתם סומכים עליו שיעשה את הדברים בקצב שלו ואל תדרשו ממנו להיות מישהו אחר.

נשימה לנשמה

הנשמה שלנו בוחרת את יעודה הגבוה לפני שהיא יורדת לעולם.

את הבחירה שלנו כמובן שאיננו זוכרים אבל, הנשמה שלנו זוכרת!

כשאנו נמצאים ביעוד שלנו הנשמה מאושרת . אנו קמים בבוקר בשמחה ועושים באהבה את שבאנו לעשות.

כאשר איננו נמצאים בייעודנו הנשמה שלנו עצובה, חסרת מנוחה, אינה מוצאת תכלית- מחפשת אחר היעוד.

ישנן סיבות רבות לכך שהנשמה שלנו אינה נמצאת ביעודה ואינה מתפקדת במלוא העוצמה שלה .

היום אני רוצה להעלות סיבה אחת שבדרך כלל מקורה בילדותנו:
אמונות מגבילות! האמונות המגבילות נוצרות אצלנו בילדות. הן יושבות בבטן במקום בו נמצא הילד הפנימי שלנו ועושות עבודתן נאמנה.

לא אכנס לסיבות שגורמות לאמונות הללו להיווצר.

אני רוצה להציע לכם דרך מקסימה ופשוטה לנטרל את האמונות הללו ולהעניק נשימה לנשמה.

הנשק הסודי שלי

כשהוא יפרוש כנפיים ויעוף אל השמים

לפני שבוע זה קרה:

בני האמצעי סיים את חוק לימודיו. בית הספר התיכון מאחורינו.

ישבתי במסיבת הסיום נרגשת ולא יכולתי להתאפק. העיניים זלגו דמעות של שמחה.

זוכרת אני את דרך החתחתים אותה עבר. כשעזבנו את הקיבוץ, הוא היה ילד בן 11.פצוע, מגייס את כל כוחותיו כדי לשרוד.

מעגל הצבעים שלו היה קטן. מהות קטנה ועצובה שאינה ממומשת.

עברו 7 שנים מאז, 7 שנים של עבודה מאומצת.

לפני שנה, ציירנו שוב את מעגל הצבעים האינדיאני. השינוי וההתפתחות היו בולטים לעין- מעגל גדול ויפה. מתנות ממומשות בצורה מאוזנת ומתנות מופלאות שנתגלו בשיעור הגדול שעבר.

ללא ספק, ילדי עבר כברת דרך אמיתית.

אני מרשה לעצמי לשמוח, כי זה לא מובן מאליו.

אנו מתווים דרך לילדינו, תומכים, מאפשרים ותפקידם לקחת את מה שנחוץ להם בהתאם לחוזה הנשמתי שלהם.

לא בהכרח ייקחו את מה שאנו מתכוונים שייקחו. אין  לנו שליטה על מה שיבחרו לקחת ועל הכיוון בו ייבחרו לצמוח.

כדברי המשורר ג'ובראן חליל ג'ובראן: "נשמתם אינה שייכת לנו אלא מסתופפת בבית המחר".

לסיום שנות בית הספר הללו ,בחר בני לכתוב שיר המרמז על התחלה חדשה ונפלאה עבורו

"כשאפרוש כנפיים

ואעוף אל השמים

זה יהיה כל כך נפלא.

התהליך קשה כפליים

אז תחזיקו ידיים

אל תחששו מנפילה"

ואני מקשיבה לשיר בן יקר ויודעת שעבורך השמיים הם הגבול.

חג שבועות- חג מתן תורה - לגלות את התורה שבלב

ילדים לבושים בלבן. לראשם זר פרחים ובידיהם מלוא הטנא פירות וירקות.

"ים השיבולים " מתנגן ברקע.על במה חגיגית סוקרים את יבול השנה: כמה ילדים נולדו השנה?מה היה היבול בגד"ש? חג שבועות בקיבוץ.

ואני לבושה לבן וליבי נחמץ.חג מתן תורה, איה תורתי הקדושה? היכן הוא הדיבר החשוב ביותר: ואהבת לרעך כמוך! הדיבר האוגד בתוכו את כל עשרת הדיברות.

לפני שבע שנים עזבתי את הקיבוץ, נושאת את לוחות הברית שלי בתוכי.

רק כאן, הרחק מההמון הלבוש לבן כשהקשבתי ללב, נתגלו בפני לוחות הברית שלי- עשרת הדברות החקוקות על לוח ליבי. כולן מדברות על היחסים בין אדם לעצמו/למקום ובין אדם לחברו.

בין אדם לעצמו/למקום

"לא יהיה לך אלוהים אחר על פני" – בכל אחד מאיתנו ניצוץ אלוהי. הבה נקשיב לניצוץ הזה, למה שלבנו אומר ולא לאלוהים אחרים.

"לא תעשה לך כל פסל וכל תמונה" – כדי להיות מאושרים אין לנו צורך בדברים חיצוניים.  האושר, השמחה, האהבה,הניצוץ האלוהי, כולם מצויים בתוכנו ותלויים בדרך בה נבחר להסתכל על הדברים.

לא תישא את שם אלוהיך לשווא" – אדם האוהב את עצמו ומכיר בערך עצמו אין לו צורך להתפאר , להזין את האגו. צניעות וענווה הם נר לרגליו.

"שמור את יום השבת לקודשו" – תן לעצמך זמנים של מנוחה ופינוק.אם אוהב אתה עצמך הכר בצורך שלך למנוחה ולהנאה ושבץ אותם בסדר השבוע שלך.

אלו ארבע הדיברות המדברות על אהבת הניצוץ האלוהי שבנו והידיעה המוחלטת שאנו נשמה גבוהה שיש להוקיר, לכבד ולאהוב.

מתוך דברות אלו אנו יוצאים אל אהבת הזולת

"כבד את אביך ואת אימך"- משפחתך נתנה בך את היסודות של מה שהינך.גם אם היו קשיים ,כבד אותם, הודה להם- הכל נעשה לטובתך העליונה ובהתאם לחוזה הנשמתי שלכם.

"לא תרצח", "לא תנאף", "לא תגנוב", "לא תחמוד"- דברות אלו כולן מדברות על הצורך להעניק כבוד ואהבה לזולת. כמובן זה אפשרי אם אתה אוהב את עצמך ומאמין בניצוץ האלוהי באמונה שלמה . או אז אתה יודע לאהוב את זולתך אהבה ללא תנאי.

בכל אחד מכם יקירי חקוקות על לוח הלב עשרת הדברות אותם עליכם לטפח.

איך מגלים אותם? כיצד מיישמים אותם? מקשיבים ללב .התורה כולה נמצאת שם.

חג שבועות שמח ומואר

היום היום ל"ג בעומר

הערב ירד, ריח חרוך עולה באפי. מדורות ל"ג בעומר.
הריח הזה המוכר גרם לי לחשוב: מה אני רוצה השנה להשליך אל האש הבוערת
מלבד תפוחי אדמה ומרשמלו?
בראש ובראשונה כמובן את הפחד. הפחד הזה ששרת אותי נאמנה השנה- איני זקוקה לו עוד!גם אם יתחנן על נפשו אשליכהו.
שנייה מובלת אחר כבוד אל המדורה גברת תלות.גברת נכבדה שלבשה מחלצותיה לכבוד הפרידה ממני. אמרתי לה תודה והשלכתי.
שלישי נשק לי לפרידה העצב – עצוב הוא מאוד שנסתיים תור הזהב שלו.
רביעית בתור, גברת דאגה. אותה גברת נכבדת שנהגה להתחפש תדיר לאכפתיות.
אחרונה חביבה שהחזיקה בי קמעה וניסתה להתחנן על נפשה, גברת עצלות. לא ויתרתי לה, אף היא הושלכה אל המדורה. מגורשת! מגורשת! מגורשת!
הנה עכשיו השטח פנוי והדלת פתוחה. מזמינה את חברי החדשים להיכנס ולחגוג עימי ליד המדורה הגדולה.
אהבה, עצמאות, בהירות, שמחה, הקשבה, מוטיבציה.
עד ל"ג בעומר הבא מוטלת עלי המשימה לשמור על הגחלת שלהם לוחשת בתוכי.

חג שמח והגשמת כל משאלותיכם

******

הצהרת העצמאות שלי

   כשהקמתי עסק עצמאי ניסחתי לעצמי הצהרה. זו אמנת העצמאות שלי:

·       מתחייבת אני להקשיב תמיד לקול הלב.

·       מתחייבת אני לעזור למטופלי  באכפתיות, רגישות, ענווה ואהבה.

·       מתחייבת אני להיות מקצועית ואמינה – ישרה עם עצמי, עם לקוחותי ועם הרוח.

·       מתחייבת אני ללמוד גם לקבל.

·       מתחייבת אני לאזן תמיד בין נתינה לקבלה.

·       מתחייבת אני לדאוג לא להשאיר את מטופלי בחוב אנרגטי כלפי.

·       מתחייבת אני לסלוח לעצמי כאשר אני טועה.

·       מתחייבת אני לא לקחת אל עצמי כעסים ועלבונות.

·       מתחייבת אני לטהר אנרגטית את הקליניקה ואת עצמי לפני כל טיפול.

·       מתחייבת אני לתת למטופלי ככול האפשר כלים לעזור לעצמם.

·       מתחייבת אני לשחרר את מטופלי כאשר סיימו את הטיפול.

·       מתחייבת אני לעשות כמיטב יכולתי למען מטופלי אך לא לקחת אחריות על הבראתם.האחריות היא שלהם.

·       מתחייבת אני לגייס לעזרתי בטיפול את כל כוחות האור.

·       מתחייבת אני להיות צינור נקי למטופלי.

·       מתחייבת אני לגייס לעזרתי חוש הומור.

·       מתחייבת אני לפרגן למטפלים אחרים.

·       מתחייבת אני לשלוח למטפלים אחרים לקוחות שאין באפשרותי לעזור להם.

חג עצמאות שמח ומואר לתפארת מדינת ישראל

המעגל הפתוח שלי- ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל

הם היו אחים תאומים בני שמונה עשרה

כדרכם של תאומים, אחד מהם לקח את הבכורה.

היה זה ר. –עלם חמודות, תלמיד מצטיין שהתגייס ליחידה מובחרת.

כנערה בת 17 בשבט הצופים הייתי מאוהבת ב-ר.

ככה , מבטים מרחוק ולב שהלם בחוזקה בכל פעם שראיתי אותו.

לא היה לי אומץ לספר לו מה אני מרגישה. ספקות ופחדים קיננו בי:

ומה אם אני לא מוצאת חן בעיניו? מה אם הוא לא מאוהב בי? הבטחתי לעצמי שבחופשה הבאה שלו מהצבא אנסה לצוד את ליבו.

ואז, בבת אחת וללא התראה פרצה מלחמת יום הכיפורים.

המלחמה תפשה את ר. על הר החרמון- ר. נהרג ביום הראשון של המלחמה.

נותרתי, נערה בת 17 שלא הספיקה לגלות לאהבה הראשונה את ליבה. נערה המומה עם תחושת כאב והחמצה.

פעמים רבות,כשאנו אוהבים מישהו(ילדים, בני זוג, חברים, אחים)אנו לא טורחים לומר זאת – בטוחים שנגיד מתי שהוא, בטוחים שיש זמן.

לפעמים אנו צריכים לסגור מעגל כל שהוא ודוחים זאת.

כדאי תמיד לומר את שאנו רוצים, לסגור את המעגל שלנו כי אולי אחר כך יהא זה מאוחר מדי

והמעגל ייסגר רק בגלגול הבא...

שנים רבות חלפו מאז שר. נהרג- היום אני כבר יודעת שהחיים נגמרים במוות פיזי, אך הנשמה ממשיכה לחיות ולהתגלגל.

מי יודע? אולי בגלגול הבא אסגור עם ר. את המעגל הקטן הזה?

יהי זכרו של ר. ברוך. תהיי נשמתם של חללינו הרבים צרורה בצרור החיים.

השואה של שושי- שיעור של הנשמה

לפני שנתיים נסעתי לחתונה בקיבוץ מבוא חמה.

נשארתי ללון שם כי למחרת ערכתי שם את סדנת מעגל הצבעים האינדיאני. בסדנא השתתפה חברתי הטובה שושי.שושי היא מתקשרת מופלאה וידועה מאוד .

כפי שציפיתי לשושי היה מעגל צבעים מיוחד , היא לא צבעה את כל המעגל אלא השאירה מקום רב ללבן המסמל תקשורת עם הסביבה.

לא הופתעתי מכך כי את רוב יומה מבלה שושי בתקשורת עם הסביבה.(הפיזית והרוחנית).

להפתעתי הרבה  המעגל שלה הראה שיעור חשוב מאוד:

היא בחרה לצבוע את שיעור מס' 9 המדבר על כבוד, בצבע  הצהוב (בחירה לא מודעת כמובן)

צהוב במעגל הצבעים האינדיאני מסמל אהבה- כלומר לשושי היה שיעור של כבוד לאהבה

שושי מלאה את החלק בשני סימנים קטנים צהובים.

כאשר הגענו לפירוש טענה , שעוד משחר ילדותה אינה מסוגלת לסבול את הצבע הצהוב.(המסמל אהבה)

שושי שמעה ממני נאום חוצב להבות על השיעור שלה הצהוב (אהבה לעצמה) ואמרה כי היא חשה ששנאת הצהוב עמוקה מאוד אצלה ואין לה קצה חוט היכן להתחיל.

השיעור שלה הפליא אותי מאוד כי שושי הייתה ידועה כאדם אוהב  את הבריות ולא הבנתי מהיכן נובע חוסר הכבוד לאהבה.

גם שושי לא ידעה להסביר זאת אך שתינו חשנו שמדובר במשהו עמוק.נסעתי הביתה כשאין בידי פתרון.רק דבר אחד ידעתי: מעגל הצבעים אינו משקר ובטוח יש הסבר לשיעור הזה של שושי.

למחרת היום צלצל הטלפון, על הקו הייתה שושי חברתי הנפלאה.

בהתרגשות סיפרה לי כי בלילה חלמה חלום ובחלומה, היא ילדה  קטנה בשואה,כחושה ורעבה עם טלאי צהוב ענק, ניצבת מול כיתת יורים נאצית לאחר שהרגו את כל משפחתה

הנאצים יורים והילדה עם הטלאי הצהוב אומרת "שמע ישראל" ומתה.

התרגשות רבה אחזה בנו למשמע החלום –ללא ספק חלום תקשורי

זו אם כן הסיבה הנשמתית העמוקה לשנאת הצהוב של שושי.

זו הסיבה שהיום היא מעניקה אהבה לאחרים  ולא לעצמה.

זהו השיעור העמוק של שושי עם האהבה.היא אינה מכבדת את האהבה ואינה יודעת לאהוב את עצמה בגלל גלגולה כילדה בשואה. שושי חיה בהאשמה עצמית לא מודעת על הקורות אותה ואת משפחתה בשואה

לכן היא מעניקה אהבה לזולת אך לא לעצמה.בעיני עצמה אינה ראויה לאהבה.

בתוך השיעור הזה, מסתתרת מתנה עבורה אם תשכיל ללמוד את השיעור ולהשתחרר מהשואה.

ביקשתי משושי רשות לכתוב על המקרה היות ויש רבים וטובים החיים כאן בקרבנו שהיו שם, בגלגול אחר, בשואה.

בעיני זוהי הוכחה לקיומה של השואה בנפשות רבות,קיום שמשפיע על החיים  גם כיום.

שושי נתנה לי  את רשותה באהבה רבה וכן הוסיפה ואמרה כי קיבלה את קצה החוט אשר חיפשה והיא מתחילה לעבוד על איזון האהבה  אצלה.

וידאו חדש - איך תדעו שאתם בייעוד שלכם?

כאן, עכשיו ובכל ההוויה שלנו - חג שמח

יקירי,

סיימתם לנקות את הבית, ערכתם קניות לחג, שחררתם,סלחתם.

הגיעה עת ברכות ואיחולים לחג.

בעיני ברכה אמיתית היא ברכה מהלב עם מיקוד וכוונה.

כדי שנוכל להעניק ברכה כזאת לאחרים, חשוב לברך את עצמנו תחילה

"ואהבת לרעך כמוך".

אז ישבתי וחשבתי: איזו ברכה אמיתית מהלב אני רוצה? במה אני מברכת אותי?

אני רוצה שפע? אני רוצה שמחה? אני רוצה אביב בלב? כן, אני רוצה!

אבל מה אני רוצה יותר מכל?התהלכתי מעט עם המחשבה ואז, בבת אחת הבנתי:

אני רוצה להיות מסוגלת להתמקד בהווה, בכאן ועכשיו!

מה שהיה כבר עבר. מה שיהיה עדין לא כאן. אני רוצה למצות את הרגע הזה!

למצוא את כל מה שטוב בו ולבחור להנות. כאן עכשיו ובכל ההוויה שלי!

אז בעוד יומיים, כשתשבו אל שולחן הסדר החגיגי ומולכם תשב הדודה שתמיד קצת מרגיזה אתכם – קחו נשימה עמוקה, חייכו אל עצמכם ואל הסובבים (כולל הדודה) ובחרו להנות מהרגע הזה. נקודת המבט שלכם וזכות הבחירה בכל רגע נתון ,היא החשובה – זאת החרות האמיתית.תבורכו בה.

מי שיודע מהו צבע השיתוף שלו במעגל הצבעים האינדיאני (מס' 6) יכול ללבוש את הצבע הזה בליל הסדר – בואו לשולחן החג עם מיקוד וכוונה להנות  ולשתף אחרים בהנאה שלכם.

חג שמח ומואר

רותי

                                             

חג החרות שלי

יקירי

אביב הגיע. פסח בא.ריח נפלא באוויר.- התחדשות, צמיחה ופריחה

אנו עסוקים בניקיונות, קניות, הכנות לחג החירות.

בכל שנה, בעת הזאת אני מתכנסת לתוך עצמי ובודקת: רגשות קשים, תחושות לא נעימות שאני גוררת איתי, אירועים שהתרחשו ועדיין לא שחררתי – כל מה שמפריע לי לצאת מעבדות לחרות- חרות מחשבתית, חרות רגשית: החרות הפרטית שלי!

אין ספק, כדאי ורצוי לנקות את הבית הפנימי שלנו . לשחרר את העבר ולהתחיל דף חדש, נקי , רענן

בדיוק כמו המטבח המצוחצח שלנו.

אז איך עושים זאת?איך משחררים? כיצד יוצאים מעבדות לחרות?

כמובן בעזרת תהליך של סליחה. סולחים לאחר, מבקשים סליחה ממנו ובעיקר סולחים לעצמנו.

לאינדיאנים יש טקס שחרור מופלא שאפשר וניתן לעשות בכל עת.את הטקס אפשר לעשות עם כל אחד וכל דבר שאנו רוצים לשחרר.גם עם אדם שכבר נפטר , עם הילד הפנימי שלנו, עם האם הפנימית וכו'.

מוגש לכם באהבה

טקס שחרור אינדיאני

מבצעים אותו לאור יום בעמידה תחת עץ או על יד מקווה מים/ים

תחילה יש להוריד מעצמנו תכשיטים.

במצב של עמידה אנו שולחים שתי ידיים קדימה כך שכף יד ימין קמורה כלפי הקרקע וכף שמאל קעורה כלפי השמיים (הפוך לשמאליים)

מדמיינים עצמנו מחזיקים ידיים עם האדם, ההרגל, המחלה אשר רצוננו לשחרר.

ואומרים בקול ברור –לא בלחישה:

1.      שם, שם משפחה ושיוך (למשל: משה לוי, אבי או הכאב שלי בצד ימין)

2.      אני מבקשת ממך סליחה על כל מה שהיה בינינו בחיים האלו ובחיים אחרים.

3.      שם, שם משפחה ושיוך: אני סולחת לך  על כל מה שהיה בינינו בחיים האלו ובחיים אחרים.

4.      שם, שם משפחה ושיוך:אני סולחת לעצמי על כל מה שהיה בינינו בחיים אלו ובחיים אחרים.

5.      שם, שם משפחה ושיוך: אני משחררת אותך באהבה.

לאחר כל משפט נושמים עמוק מבטן תחתונה

כשסיימנו לומר את המשפטים מנערים ידיים למעלה.

יש לחזור על הטקס X 3 (משפטים וניעור ידיים)

בסוף הטקס לשטוף ידיים במים

אפשר לבצע כמה טקסי שחרור שרוצים.

מי שעשה מעגל צבעים  ויודע היכן ממוקמים הצבעים שלו יכול ללבוש את צבע ההגנה שלו או המהות, או האיזון וריפוי ,או התחלת תהליכים

1,4,7,13

לכולכם יקירי חג חירות שמח. אביב , פריחה, לבלוב וצמיחה.הכל לטובתכם העליונה.

אהבה לכל החיים

האם קרה לכם שנחשפתם למשהו ובדיוק רב הרגשתם שהגעתם הביתה?

לפני כ-שש שנים, קיבלתי מתנת יום הולדת מחברות- סדנת "מעגל הצבעים האינדיאני".

כשציירתי את המעגל הצבעוני שלי, הרגשתי שהנשמה שלי מתחברת למשהו עתיק יומין וגדול- משהו נשגב מבינתי.

המנחה המשיכה ופרשה את המעגל שלי. לפתע הבנתי: הבחירה שלי בצבעים ובמיקומם במעגל היא בעצם מפת הנשמה שלי- כל מי שאני, בכל הרבדים, בכל המימדים, בכל הגלגולים. מה שאני מממשת ומה שמצוי בפוטנציאל שלי. מה שמאוזן ומה שפחות מאוזן.

כשחזרתי הביתה לאחר הסדנא לא הבנתי עד הסוף את גודל העניין , אבל התנהגתי כאישה מאוהבת. רציתי להיות עוד ועוד עם המעגל שלי, לחלוק עם אחרים את החוויה שעברתי.

החלטתי לעשות אבחון של מעגל הצבעים לבן שלי.

הילד שאך לפני שנה עזבנו את הקיבוץ בזכותו , כדי לחלץ אותו מציפורני הילדים שהתעללו בו בגלל מחלת הטורט שלו.

ילד עם טיקים לא נשלטים, נשמה פצועה עם דימוי עצמי נמוך.

כשהוא צייר את המעגל שלו נתגלו המתנות המופלאות שלו: יצירתיות נהדרת, כשרון מוזיקלי, אינטואיציה רבה. נתגלה היעוד שלו.

כשפרשתי לו את המעגל ניצת זיק בעיניו, נשמתו התרחבה.

באמת אמא? את כל זה רואים במעגל שלי? הוא היה מאושר!סוף סוף הנשמה זכתה להכרה בשל מה שהיא.מעגל הצבעים אמר את דברו.

הייתה זאת נקודת מפנה בחיי בני, מכאן ואילך האימון בעצמו וביכולותיו הלך והתחזק.

הלא אמרנו כבר: אמון ואמונה יישאו אותנו אל מעבר לקשת.

כך התאהבתי במעגל ממבט שני.

ברבות הימים העברתי מעגל לנערות במצוקה: כאשר הנערות הבינו שבתוך הקושי של אב אנס ואם צעקנית ,מסתתרת מתנה שהן יכולות ללמוד להשתמש בה- אורו העיניים.רגע שנגע בנשמה.

התאהבתי בפעם השלישית, עתה כבר הבנתי: אהבה לכל החיים.

מאז ועד היום המעגל מלווה אותי בדרכי, כשקורים לי דברים אני מייד בודקת דרך המעגל מדוע זימנתי אירועים אלו אל חיי ומה עלי ללמוד מהם.

כיום,מביטה על המצבים בחיי מנקודת מבט שונה. נקודת מבט הלוקחת בחשבון את רצון הנשמה.

מתבוננת...וצומחת.

באהבה

רותי