יום רביעי, 11 במרץ 2020

מסע הקשת המסתובבת - המסע להוואי


עברו 9 ימים מאז חזרנו מהוואי.

תשעה ימים שבהם נים לא נים ,אני חולמת את נופי למוריה (הלוא היא הוואי)

ומתעוררת למציאות של קורונה בארצנו היפה.

היעפת שלי מתחילה סוף סוף לעבור(שמעת יעפת?)

ומתעורר בי החשק לכתוב סיכום מסע.

כבר כתבתי ותיעדתי חוויות  מהשטח וגם העליתי תמונות

שיתפתי בלמידה המופלאה שהייתה שם לאורך המסע

וכעת כשאני קוראת את יומן המסע שכתבתי במהלכו וקוראת  את התיקשורים המדהימים שקיבלתי שם, את תיאור הנופים ותיאור הטקסים,

יורד לי אסימון על דבר מרכזי שהיה שזור לכל אורך המסע שלנו.

 ללכת בנופים של למוריה /הוואי, זה כמו ללכת בתוך שיר שהמנגינה שלו נכתבת כאן ועכשיו.

כל תו בניגון הזה יצר את התו הבא אחריו.

כל שורה שנכתבה לא תיארה לעצמה מה תהיה השורה שתיכתב אחריה.

בעצם היה זה מסע אל נופים קסומים של הלוא נודע.

כן וודאי, הייתה למסע הזה תוכנית מסודרת שהכינה דורית ישראל,

אך בכל יום קרו דברים מפתיעים ובלתי צפויים ,שחייבו גמישות במחשבה, זרימה עם מה שיש ועשיית הטוב ביותר האפשרי בכל רגע נתון.

אפילו מזג האוויר בטיול שלנו השתנה מרגע לרגע .

רגע זרחה השמש והיה ממש חם וברגע השני התקדרו פני השמים וירד גשם זלעפות

כמובן שהתנהלות כזאת של זרימה וגמישות וקבלת היש, יכולה להיות כשנותנים אמון בתהליך.

יש משהו בנופים הקדומים של למוריה שמעיר את האמונה הגבוהה שהכל קורה לטובה הגבוהה ביותר

ואכן בכל יום הופיעה בשמים קשת צבעונית לעיתים אפילו שתיים או שלוש קשתות בצבעים עזים.

קשתות שהיקום שלח לאות ולעדות שהכל בסדר.

קשתות מופלאות כאלה שהפכו את המסע שלנו למסע הקשתות.

נוף קדומים, אמונה בתהליך וצבעי גלגל הלמידה הלמוריאני הם חלק מהסודות השמורים של למוריה.

בקלפי "הדרך המקודשת האינדיאנית" יש את קלף ה"קשת המסתובבת"

הקלף מדבר על כך שכאשר אנו מתנהלים מהמרכז שבתוכנו שזה אומר מהלב, ממקום שלם ומאוזן,

באהבה אמונה וכבוד לעצמנו ולכל הצבעים שלנו וממקום שמחובר אל מי שאנחנו באמת,

הקשת מסתובבת בהרמוניה בכל הצדדים: בדרום, בצפון במזרח ובמערב ואז יש איזון שמביא לצמיחה  והתחדשות.

התנהלות בדרך הלב הצבעונית ומלאת השמחה היא גם חלק מהסודות השמורים של למוריה

חזרנו מהמסע המופלא הזה וכבר בשדה התעופה אפשר היה לראות את גברת קורונה מתדפקת על הדלת ואת הפחד הזה מהלא נודע.

ואני עדין ביעפת ,מנסה בכל כוחי לזכור את השיר הזה שלימדה אותי הוואי ואת הסוד הכי חשוב שלמדתי בלמוריה: אמונה בטובה הגבוהה ואמונה בתהליך.

במאי שרי חנש ואני מוציאות מסע רוחני לארמניה שהנופים שלה מאוד מזכירים את הנופים של הוואי

מבחינתי המסע הזה הוא המשך טבעי למסע להוואי.

אנחנו מאמינות בכל ליבנו שהמסע הזה יצא לפועל (גם אם אולי יתאחר במעט)

וממשיכות לעבוד במרץ על תוכנית המסע.

מזמינה אתכם באהבה להצטרף אלינו

כאן הפרטים:  http://bit.ly/KesemArnenia2020

ועד אז אלוהה ומחלו שהקשבתם
רותי