יום ראשון, 26 ביולי 2015

זכרונות מהר שאסטה- 2


נוסעים ברכבים מרדינג  לכיוון המלון בשאסטה.

מביטה מחלונה של המפלצת הלבנה והגדולה שמשמשת כרכב שלנו,

ככול שאנו מתקרבים אל העיירה מתגלה ההר ואנו מבחינים בעננים לבנים בעלי צורה מוזרה שתלויים מעליו...

עננים כאלה לא ראיתי אף פעם, כאילו השכינה בעצמה תלויה ועומדת מעל ההר

ערפילים על ההר ותחושה חזקה של קסם באוויר

סוף סוף הגענו למלון...

המלון נראה כמו בית חלומות, מעין חיבור מופלא של נוף קדומים ובית קטן בערבה.מעורר בתוכי תחושה של דה ז'ה וו

החדרים יפים ומזמינים.זורקות את המזוודות בחדר והולכות לעשות קניית מזון מרוכזת לימים הבאים

עייפות אחרי יום וחצי של טיסות, קסת רכה ומזמינה, חברה נפלאה בחדר (שירזי המדהימה) אני צונחת אל בין הסדינים ו....פשוט לא נרדמת ...האנרגיות כאן מאוד עוצמתיות וכל תו בגופי מרגיש את האנרגיות ומסרב לישון.

 בבוקר תרמיל על הגב, יוצאים לסיור בעיר ובמוזיאון המקומי- סיור הסתגלות לתדרים.

(אנשים חייכנים מאוד  בשאסטה ויש כאן חנות קריסטלים מהממת ביופייה)

אחרי הסיור בעיר הולכים למעיין של בני טלוס ולאגם קסל –שער למוריה.

אי אפשר שלא להבחין בעצים המדהימים שיש כאן , הם נראים כמו אנשים שעומדים ושומרים על ההר. עצים שהם למעשה שומרי ההר .

אני נזכרת בקלף האנשים העומדים מתוך קלפי "הדרך המקודשת האינדיאנית"

עצים שנראים כמו בני אדם ותפקידם לחבר אותנו לשורשים, כי השורש והמקור מאפשרים לנו לצמוח הם מלמדים אותנו לכבד את השורשים שלנו ואת המהות שלנו ומלמדים אותנו לתת ולקבל בצורה מאוזנת – בהחלט מעורר מחשבה...

טקס פתיחת סדנה – בקשות מהיקום, חיבור לאדמה, למים, לרשת הקריסטל ולהר, חניכה מדהימה – התחלה של העבודה הרוחנית בהר

בטקס אני מבקשת: חיבור יותר גדול לניצוץ האלוהי שבתוכי ולייעוד,מבקשת להיות השלם שאני, מבקשת ריפוי לעיניים...

למחרת במעגל מגן הדוד שהוא מקום של וורטקס אנרגטי וריפוי ,מעגנים עוד קצת את התדר, מתחברים למשפחה הלמוריאנית, מתקדשים ומתחדשים במקדשי ההתקדשות וההתחדשות, עושים עבודה אישית וקבוצתית ועוברים תהליכים אנרגטיים של התעלות וחניכה עוצמתית של ריפוי

חני ודורית מנחות את התהליכים העוצמתיים בתיאום מושלם ובמקצועיות רבה.

ביומיים האלה אני שמה לב לחיבור הגדול בין הפיזי לרוחני.

מתחילים את הסדנה בהליכה פיזית למקומות עם תרמיל על הגב ועם מזרון, מתיישבים או שוכבים עם המזרון על הקרקע ,או על האבנים הגדולות כשמסביב הנוף המדהים של העצים וההר ועושים עבודה רוחנית עמוקה...

מבינה שהחיבור הזה בין הפיזי לרוח נועד ללמד אותי משהו אבל עוד לא יודעת מה

רק מבינה ש: אני צועדת במסלולים עם משא על גבי, כשעדין איני רואה היטב בעיניים הפיזיות ולכן אני לומדת לבטוח בעצמי ובכוח הרצון שלי, לומדת לבטוח ביקום ולהאמין שהכל אפשרי

לומדת לקבל עזרה מאחרים ולומדת גם לבקש עזרה מאחרים...

ואז ביום שישי בערב אנחנו הולכים יחד לקבלת שבת וארוחת ערב אצל ישראל דוידסקו והאסימון שלי נופל....

ישראל הוא ישראלי החי בשאסטה בבית שכור מדהים

שנים רבות הוא עשה עבודה רוחנית עמוקה ברחבי העולם עם ניצולי שואה.

בשאסטה הוא עושה עבודת ריפוי והתמרה של אמונות דרך הלהבה הסגולה של סאן ז'רמן

ישראל לא אכל איתנו את ארוחת השבת שהכינו חני ודורית.

כשמביטים בישראל ושומעים אותו אפשר להבחין  באדם עם ניצוץ גדול בעיניים, אדם כל כך מלא מבחינה רוחנית שלא תמיד הוא מרגיש צורך לאכול

פתאום אני רואה פנים מול פנים את הפחד הכי גדול שלי

קולטת את הפחד ומבינה שבכל השנים הללו, אני נושאת עימי אמונה מגבילה שאומרת: או, או..

 או רוח או חומר , שני הדברים אינם יכולים להתקיים יחד במלוא העוצמה במקביל ובהרמוניה.

זאת הסיבה ששנים רבות אני נמצאת בעולם הרוח אבל לא עד הסוף....

נמצאת בייעוד שלי אבל לא עד הסוף...

אני נמצאת קצת בחומר וקצת ברוח ולא נותנת לעצמי להתקדם מעבר למותר,

פוחדת שחיבור גדול יותר לרוח ינתק אותי מהפיזי, מהמשפחה, מהחיבור לקרקע ולכן אף פעם לא מתמסרת עד הסוף ולא מתחייבת עד הסוף לייעוד שלי...

בערך לפני שנה החלה הראייה שלי למרחוק להיטשטש, שאלתי את עצמי : מה אני לא רוצה לראות?

התשובה הגיעה כאן ועכשיו באופן ברור ובהיר לגמרי:

בגלל האמונה הזאת בתוכי סירבתי להתחייב עד הסוף לייעוד הרוחני שלי, לניצוץ האלוהי שבתוכי , לשלם שאני.

הסייגים ששמתי והפחדים האלה בעצם עוצרים את השפע.

האמת היא שהחיבור לרוח עובר תמיד דרך הפיזי בדיוק כפי שהראה לי היקום ביומיים האלה

חיבור אמיתי הוא קרקוע לאדמה וראש בשמיים איזון בין רוח לחומר בדיוק כמו העצים ששורשיהם באדמה וראשם בשמים

איזו תובנה מדהימה...מסכימה עכשיו לראות אותה...

למחרת בהליכה למפלי מקלאוד שמתי לב שהראייה שלי הולכת ומתבהרת...

המשך יבוא יקירי ....

באהבה רבה

רותי

 


                                                              
                                                      

יום שלישי, 21 ביולי 2015

זכרונות מהר שאסטה -1


הקדמה

ביום שישי בלילה נחתתי בארץ לאחר 10 ימים בהר שאסטה.

בפיזי אני כאן אבל חלק ממני ממשיך לקבל תובנות ולעבד את המסע הקסום הזה.

יודעת שרוח  ההר תלווה אותי עוד זמן רב והתובנות ימשיכו להגיע...

מה שאני לומדת ומבינה אני תמיד מעבירה הלאה , לכן החלטתי לכתוב פוסט בהמשכים.

הרי לפניכם חברים יקרים שלי: זיכרונות מהר שאסטה פרק א

 
7/72015,רכבת לילית לשדה התעופה.

רכבת  שיוצאת מנהרייה בשעה 11:11 בדיוק- רמז עבה של הרוח לבאות...

ברכבת אני פוגשת את אילנה ותופאחה המקסימות ושלושתנו אחוזות התרגשות דוהרות עם הרכבת אל מסע חיים

 שדה התעופה, מפגש עם הקבוצה בטרמינל 3 וביקורת דרכונים.

כן, ארזתי לבד, בעצמי ממש ארזתי את התכולה שאני לוקחת עימי למסע הזה.

לוקחת צמוד אלי ,תקווה לריפוי בעיניים (אכן התרחש ועל כך בפוסט נוסף)

השתאות , התרגשות , תמימות ומבט של ילדה, המון אהבה וכמובן גם פחד מהלא נודע...

הכל ארוז ושוקל הרבה יותר מ-23 הק"ג המותרים במזוודה...

כשמאנית בגלגולים, אני חושבת על על הדרך שבה השמאן עורך מסעות שמאנים: הוא יודע מהי נקודת ההתחלה של המסע אך את המשכה של הדרך אינו מכיר.

מאותה נקודה ברורה, הוא שם מבטחו ברוח הגדולה ומתקדם כשהוא בהקשבה מלאה לדרך, לסימנים שהוא מקבל מהרוח הגדולה,לתובנות וכשהלא נודע הופך לידוע ומוכר הוא פשוט יוצא למסע נוסף...

צריך המון אמונה בעצמנו ואמונה ביקום ובטובה העליונה כדי לצאת למסע כזה, אני חושבת ביני לבין עצמי ושואלת אותי בלב: האם יש בי את האמונה הזאת?

מגיעה למסקנה שכל עוד יש בי מעט  פחד כדאי לי לעבוד על  העצמת האמון והאמונה...

ביום היציאה למסע, עוד כשהייתי בבית, ביקשתי לקבל מסר על המסע והוצאתי לעצמי שני קלפים מקלפי הדרך המקודשת האינדיאנית.

 נפלו בחלקי קלף המרחב המקודש שסימן לי לשמור על המרחב המקודש שלי ולדעת לשים גבולות וקלף הפאו וואו הקופיד של שיתופי הפעולה שסימן לי כי עלי ללמוד גם לקבל..

(בהמשך המסע ראיתי כמה הקלפים הללו מדויקים ועוד אכתוב על כך בפוסטים הבאים)

באותו יום ולפני היציאה אל הרכבת החלטתי על 2 כללים שילוו אותי במסע:

א.    להיות ככול יכולתי במרחב מקודש ומחובר, בהתכנסות פנימה ולמידה

ב.     מדי בוקר לפני היציאה אל השטח להתכוונן אנרגטית ולהתפלל תפילה קטנה, לבקש מהיקום שיעזור לי להבין ולראות היכן דורכות רגלי במסע הזה, גם פיזית וגם רוחנית

לשים לב לכל צעד ולצעוד צעדים בטוחים, מחוברים ומקורקעים של אור בדיוק כמו שאומרת אשלין שומרת ההר שאז עוד לא הכרתי כמובן (עוד אכתוב על אשלין בהמשך)

צעדים בטוחים , צעד אחר צעד במסע אל הלא נודע...

והנה כבר המטוס , יום וחצי ארוכים של טיסות .

ועוד אנקדוטה קטנה: במטוס מפרנקפורט לסן פרנציססקו היקום סידר לי ניקוי קטן שגרם לי הכרות תכופה עם השירותים במטוס , ניקוי פיזי אמיתי ממש סווטלודג' יקומי.

זהו , כשהגענו כבר הרגשתי שאני באמת מוכנה ומזומנה לספוג אל קרבי תובנות חדשות.

הר שאסטה, הנה אני באה...

המשך יבוא...באהבה גדולה
 
 
 
והודעה חשובה לתושבי המרכז היקרים, ביקשתם קיבלתם אני מגיעה לאבחונים אישיים בכפר סבא הרי כל הפרטים

                                       

 

יום שבת, 4 ביולי 2015

בית הספר ללימודים גבוהים בהר שאסטה - אוטוטו זה קורה...


שלום, אני נוסעת.

לונדון לא מחכה לי, אבל הר שאסטה כן

הכל התחיל כשעשיתי חניכה מס' 5 לטכניקת hope  (שימוש בפירמידות לריפוי ובריאת מציאות) של דורית ישראל

אחרי החניכה , עשיתי בריאת מציאות (על פי קריון ודורית) ובבריאת המציאות ביקשתי להגיע להר שאסטה בזמן המתאים ,לטובתי הגבוהה ביותר.

כשעושים בריאת מציאות, לא אומרים ליקום איך אנחנו רוצים שהבקשות שלנו יתממשו.

מבינים ש"נסתרות הדרכים" ופשוט מבקשים...

כ-חודשיים אחר כך ,קיבלתי משליחה מדהימה של היקום מתנה ענקית:

מסע להר שאסטה עם קבוצת נשמות מדויקת , בהדרכת חני יזראלי נוי ודורית ישראל.

אני נוסעת בדיוק ב-7/7 , בשנה נומרולוגית מס' 7 שלי – חזק , נכון?

שנה נומרולוגית מספר 7 היא שנה של התכנסות פנימה, שנה של למידה, שנה של חיבור גבוה לאני הפנימי ולרוח ו..שנה קארמתית לחלוטין

ברור לי שהנסיעה היא אבן דרך חשובה במסלול הנשמתי שלי.

 לפני שנה בדיוק, בדרך לכנס ים המלח של ג'בר, הראייה שלי למרחוק נעשתה כפולה ומטושטשת לחלוטין.

אושפזתי בבית חולים, נבדקתי מכל הכיוונים והרופאים לא מצאו דבר...

במשך השנה הזאת עשיתי עם עצמי עבודת ריפוי גדולה וחלה הטבה גדולה מאוד בראייה שלי ובכל זאת הראייה עדין אינה חדה כשהייתה

ודבר נוסף מדהים שקרה: מעולם לא ראיתי מעגלי צבעים טוב יותר מעכשיו...

מאז נשתבשה מעט הראייה , אני רואה במעגלים המון דברים שלא ראיתי קודם...

ברור לי שזאת דרכו של היקום לומר לי כי העיניים הפנימיות צריכות לעשות בשאסטה עבודה גדולה וכשלא רואים בחדות עם העיניים החיצוניות אפשר בקלות להתמקד בראייה ובשמיעה הפנימית

אז אני נוסעת עם עט  ויומן (שאותו קנתה לי בהודו נאווה תלמידתי המדהימה)

מוכנה נפשית להסתכל פנימה והחוצה, לשמוע, להריח, לראות, להרגיש ...

מאמינה לחלוטין ובוטחת לחלוטין ביקום ובתהליך

הילוך האדמה במעגל הצבעים האינדיאני, בא להראות לנו מדוע הנשמה שלנו בחרה את אירועים שקרו לה (או שיקרו) ומה עלינו ללמוד מהם..

בדקתי את הילוך האדמה של הנסיעה לשאסטה.

הנסיעה באה ללמד אותי להגיע לשלווה ולשקט נפשי מתוך התכנסות פנימה ומציאת היכולות הגבוהות שלי ושימוש בהן במגוון דרכים(12 קריסטל)

דרך נשמת השמאן שאיתה הגעתי ליקום (13 אפור)ומשם אל אחד התפקידים החשובים בייעוד שלי: ללמד אחרים לאהוב את עצמם ולשתף את העולם באהבה שבי (6 צהוב)

ככול שאנחנו עושים את מה שבאנו לעשות כאן עם עצמנו, כך נטיב לעשות זאת עם אחרים

אז אני מבטיחה לעצמי ומתחייבת ,להעביר הלאה לתלמידי את כל אשר אלמד בשאסטה

וכמובן מביעה כוונה מהלב ללמוד בקלות ובשמחה ולא מתוך קושי (פייר נכון?)

אדיוס חברים יקרים שלי

אשוב ב-18/7 ומבטיחה לעדכן ולספר מה למדתי בבית הספר ללימודים גבוהים בשאסטה

 באהבה גדולה

רותי