בית הספר ללימודים גבוהים בהר שאסטה - אוטוטו זה קורה...

שלום, אני נוסעת.

לונדון לא מחכה לי, אבל הר שאסטה כן

הכל התחיל כשעשיתי חניכה מס' 5 לטכניקת hope  (שימוש בפירמידות לריפוי ובריאת מציאות) של דורית ישראל

אחרי החניכה , עשיתי בריאת מציאות (על פי קריון ודורית) ובבריאת המציאות ביקשתי להגיע להר שאסטה בזמן המתאים ,לטובתי הגבוהה ביותר.

כשעושים בריאת מציאות, לא אומרים ליקום איך אנחנו רוצים שהבקשות שלנו יתממשו.

מבינים ש"נסתרות הדרכים" ופשוט מבקשים...

כ-חודשיים אחר כך ,קיבלתי משליחה מדהימה של היקום מתנה ענקית:

מסע להר שאסטה עם קבוצת נשמות מדויקת , בהדרכת חני יזראלי נוי ודורית ישראל.

אני נוסעת בדיוק ב-7/7 , בשנה נומרולוגית מס' 7 שלי – חזק , נכון?

שנה נומרולוגית מספר 7 היא שנה של התכנסות פנימה, שנה של למידה, שנה של חיבור גבוה לאני הפנימי ולרוח ו..שנה קארמתית לחלוטין

ברור לי שהנסיעה היא אבן דרך חשובה במסלול הנשמתי שלי.

 לפני שנה בדיוק, בדרך לכנס ים המלח של ג'בר, הראייה שלי למרחוק נעשתה כפולה ומטושטשת לחלוטין.

אושפזתי בבית חולים, נבדקתי מכל הכיוונים והרופאים לא מצאו דבר...

במשך השנה הזאת עשיתי עם עצמי עבודת ריפוי גדולה וחלה הטבה גדולה מאוד בראייה שלי ובכל זאת הראייה עדין אינה חדה כשהייתה

ודבר נוסף מדהים שקרה: מעולם לא ראיתי מעגלי צבעים טוב יותר מעכשיו...

מאז נשתבשה מעט הראייה , אני רואה במעגלים המון דברים שלא ראיתי קודם...

ברור לי שזאת דרכו של היקום לומר לי כי העיניים הפנימיות צריכות לעשות בשאסטה עבודה גדולה וכשלא רואים בחדות עם העיניים החיצוניות אפשר בקלות להתמקד בראייה ובשמיעה הפנימית

אז אני נוסעת עם עט  ויומן (שאותו קנתה לי בהודו נאווה תלמידתי המדהימה)

מוכנה נפשית להסתכל פנימה והחוצה, לשמוע, להריח, לראות, להרגיש ...

מאמינה לחלוטין ובוטחת לחלוטין ביקום ובתהליך

הילוך האדמה במעגל הצבעים האינדיאני, בא להראות לנו מדוע הנשמה שלנו בחרה את אירועים שקרו לה (או שיקרו) ומה עלינו ללמוד מהם..

בדקתי את הילוך האדמה של הנסיעה לשאסטה.

הנסיעה באה ללמד אותי להגיע לשלווה ולשקט נפשי מתוך התכנסות פנימה ומציאת היכולות הגבוהות שלי ושימוש בהן במגוון דרכים(12 קריסטל)

דרך נשמת השמאן שאיתה הגעתי ליקום (13 אפור)ומשם אל אחד התפקידים החשובים בייעוד שלי: ללמד אחרים לאהוב את עצמם ולשתף את העולם באהבה שבי (6 צהוב)

ככול שאנחנו עושים את מה שבאנו לעשות כאן עם עצמנו, כך נטיב לעשות זאת עם אחרים

אז אני מבטיחה לעצמי ומתחייבת ,להעביר הלאה לתלמידי את כל אשר אלמד בשאסטה

וכמובן מביעה כוונה מהלב ללמוד בקלות ובשמחה ולא מתוך קושי (פייר נכון?)

אדיוס חברים יקרים שלי

אשוב ב-18/7 ומבטיחה לעדכן ולספר מה למדתי בבית הספר ללימודים גבוהים בשאסטה

 באהבה גדולה

רותי

                                                                          

 

                                                                                      
       

 

יצירת המופת של חיינו

דמיינו שמונח לפניכם בד צחור גדול על קן של ציור.

הבד הצחור הזה הוא אתם כפי שירדתם לעולם:

צחורים וטהורים,נקיים וזכים.

מוכנים ליצור את חייכם, כמהים ללמוד,לגלות את נפלאות היקום- לצמוח.

הבד הצחור הזה מאגד בתוכו קשת של צבעים.

הקשת הזאת היא החלום שלכם – החזון- הייעוד הנשמתי שלקראתו אתם צועדים.

לאט לאט אתם מגלים את צבעי הקשת-יוצרים את חייכם.

בוחרים את צבעי המחשבות שלכם: צבעים זורמים-פסטוראליים-שקטים,או צבעים חמים-עזים-חזקים.

אתם בוחרים את הצבעים מהם מורכבים הרגשות שלכם: צבעים כהים-צבעים בהירים.: אהבה, פחד,עצב, כעס, שמחה, חמלה.

חלק מהצבעים אתם מטביעים חזק על הבד הצחור וחלק רק מתיזים נגיעה קלה.

אנשים אחרים תורמים את חלקם לציור שלכם-מטביעים חותמם על הבד.

הורים, ילדים, אחים, שותפים למסע- ממלאים את תפקידם בחוזה הנשמתי המשותף.

הרגעים בחייכם נשקפים על הבד הצחור-יוצרים תמונה שלמה: תודעה, מחשבה, רגש, אירועים פיזיים.

כל אחד והציור המיוחד שלו – המתנות שלנו, הקשיים שלנו והמתנה שמסתתרת בתוך הקושי.כל אלה יוצרים את מסע החיים שלנו. קשת הצבעים המשקפת את הדרך הנפלאה שעושה הנשמה כדי לממש את הייעוד.

והיקום? הוא מסתכל על קשת הצבעים שלכם/שלנו משתחווה באהבה ובחמלה ו...מעניק לנו פרס נובל על יצירת המופת של חיינו.

                                            

השיעור (האתגר) הכי גדול שלי

לכולנו יש שיעור מרכזי שבאנו לגלגול הזה ללמוד.שיעור שחוזר על עצמו שוב ושוב במהלך החיים שלנו.

השיעור הכי גדול שבאנו לגלגול הזה ללמוד ,נמצא במספר 8 במעגל הצבעים שלנו.ככול שנעבור אפילו  חלק מהשיעור ,תתגלה בפנינו מתנה גדולה -אינסוף אפשרויות צמיחה.

במעגל הצבעים שלי זהו שיעור כפול של למידה (הצבע הכתום)

מה זה בעצם אומר?

זה אומר שהנשמה שלי לקחה על עצמה בגלגול הזה ללמוד וללמוד...

ללמוד מהטבע – מהעצים, מהצמחים, מהים...

ללמוד להקשיב לסימנים שהיקום שולח אלי...

ללמוד מהטעויות שאני עושה...

ללמוד מהניצחונות שלי...

ללמוד להיות מי שאני באמת.

ללמוד מכל אדם שזימנתי לחיי כדי שישמש לי מורה (כולל אישי וילדי).

ללמוד מכל התנסות שאני מזמנת לחיי כדי שההתנסות הזאת לא תחזור אלי שוב במעטפת אחרת.

במהלך הגלגול הזה, בחרתי לעצמי הזדמנויות ללמוד –התנסויות שמתאימות לשיעור הגדול הזה ואני "מבלה" את הגלגול הזה בלמידה.

אז לפני פסח וכחלק מהנקיון שמתי לי מטרה:

אני רוצה שמהיום הזה ואילך , הלמידה שלי תתבצע בקלילות והנאה ולא בכאב

לשם כך אני מתחייבת:

לרשום את עצמי בראש רשימת האהובים שלי

לעשות למען האחר, אך לא לתת לעשייה הזאת להשבית את העשייה למען עצמי.

לתת ולקבל בצורה מאוזנת  כדי לא להגיע למצב של התרוקנות וכדי שלאחר לא יהיה חוב אנרגטי אלי (כשמישהו חייב לנו חוב אנרגטי, זה יכול לתקוע גם אותנו...)

אני מתחייבת להביט על הדברים מהמקום הכי גבוה שלי להבין את השיעור וללמוד מהטעויות שלי.

לאינדיאנים יש דרך נפלאה לשאוב כוח. הם אוספים בתוך גביע סימנים מכל הקרבות בהם נצחו ובשעה קשה כאשר אינם מאמינים בעצמם הם מוציאים את גביע הניצחונות, מביטים על הניצונות שלהם ומבינים מי הם באמת ואיזו עוצמה מסתתרת בתוכם.

 

 

המון אהבה ולמידה קלה ממני

רותי

2015 הנה אני באה

תמרור עצור מהיקום

בתקופה האחרונה הייתי בשגרה אינטנסיבית מאוד .שגרה שהיא תוצאה של פריצות דרך שאירעו עבורי ב-2014.

בניסיון לאזן בין העבודה למשפחה שכחתי משהו מאוד חשוב – שכחתי לדאוג קצת לעצמי...
ואז ביום ג' האחרון  התחלתי לחוש ברע – התקררות חשבתי לעצמי...
זחלתי הביתה למיטה ואז נפל האסימון:

קיבלתי מהיקום תמרור עצור!

כשאני מקבלת תמרור עצור מהיקום אני מקשיבה לו...עוצרת ומסתכלת ימינה ושמאלה בטרם אמשיך ואסע...
עושה חשבון נפש קטן ובודקת מה היקום מנסה לומר לי?

והבנתי, לגמרי הבנתי.היקום מבקש ממני לזכור אותי.לתת לעצמי שלווה, איזון ,מנוחה גם בתוך שגרה מוצלחת.
 רק כשאנחנו נמצאים באיזון ובריפוי אנחנו יכולים לצמוח....
רק כשאנו נותנים גם לעצמנו ,אוהבים את עצמנו  ומאמינים בעצמנו אנחנו יכולים לעשות פריצות דרך.

 לקפוץ באומץ אל הלא נודע

כשאני מסתכלת על המקומות בחיי בהם הייתה לי פריצת דרך, אני מבינה שפריצת הדרך התרחשה עבורי כאשר קפצתי באומץ אל הלא נודע.

אזרתי את כל הכוחות, את האמונה שלי ביקום ובעצמי וקפצתי.
כמובן שפחדתי, אבל היה פחד חזק יותר מהפחד מהלא נודע והוא: פחד ממה שיקרה אם לא יחול שינוי.
אם לא אקשיב למה שהלב שלי אומר, אם לא אבטח ביקום, אם לא אקפוץ...

לפני עשר שנים קפצתי אל הלוא נודע כדי להציל את הבן שלי.
עזבתי עולם מוכר ובטוח בקיבוץ וקפצתי...

 הקפיצה הנועזת הזאת גרמה לי למצוא את הייעוד שלי ולממש את חלקו.
לפני כ-4  שנים, היקום זימן לי הזדמנות נוספת לקפוץ אל הלא נודע:
קרובי משפחה וחברים שהיו כל עולמי ושעבורם הייתי מוכנה לעשות הכל, גרמו לי כאב רב כשהפנו לי עורף.

ושוב בלית ברירה כמעט, קפצתי אל הלא נודע...

הקפיצה הזאת הביאה אותי לפריצת דרך נוספת ולמימוש חלק נוסף בייעוד שלי: הוצאתי את קלפי הריפוי בצבע, פיתחתי שיטה ייחודית לייעוץ דרך מעגל הצבעים האינדיאני ופיתחתי את הקורס להכשרת מאבחנים ויועצים דרך מעגל הצבעים האינדיאני.

בחודש יולי האחרון קיבלתי מהיקום הזדמנות נוספת:
פתאום התחלתי לראות כפול ומטושטש בראייה למרחוק. הרופאים לא מצאו את הסיבה לכך...
זה אילץ אותי לנסות ולהבין : מה אני לא רוצה לראות? על מה בתוכי אני צריכה לעבוד כדי להבריא? מה קורה לראייה הפנימית שלי ? מה עם הראייה העל חושית שלי ? איך אני מתפקדת כראוי גם כשאיני רואה היטב ועוד...

מחזיקה חזק ב...וקופצת...

כשאני מביטה לאחור, אני מבינה שכאשר מתרחשת עבורי קפיצת דרך, נמצאים איתי תמיד: אישי וילדי ושניים שלושה חברי אמת שמאמינים בי מאוד.

האמונה שלהם בי פותחת לי את הדלת לקפיצה הבאה ולפריצת הדרך הבאה.

האמונה שלהם בי גורמת לי להאמין בעצמי וביכולת שלי, להאמין בייעוד שלי ולבטוח ביקום.
כשאני מביטה לאחור, אני מבינה שבעצם עלי להודות לכל אלה שיצרו עבורי את הקושי שגרם לי לקפוץ אל הלא נודע..
להודות ליקום על ההזדמנות לצמוח...

ועוד יותר עלי להודות למשפחתי , לתלמידי ולחברים האמיתיים שמאמינים בי והאמונה שלהם בי מחזיקה אותי בזמן הקפיצה.

אני מבינה שהיקום דוחק בי לקפוץ, אבל הוא גם שולח לי מלאכים שפותחים לי דלת .כי כשמישהו מאמין בך זה פשוט גורם לך להאמין בעצמך מאוד
אז יקירי, כששנת 2013 הולכת לדרכה, אני בוחרת לחבק אל חיקי את הקשיים שהיו, להודות להם על כי היו לטובתי העליונה ביותר  ולשחרר אותם.

אני בוחרת לחבק את משפחתי ואת החברים האמיתיים שלי ולהודות להם על האמון בי.

אני מקשיבה ללב שלי ויודעת שב- 2015 תתרחש עבורי קפיצה נוספת אל הלא נודע – קפיצה שתוביל אותי לפריצת דרך נוספת.

הטיב לבטא זאת בני היקר בשיר שכתב :

"וכשאפרוש כנפיים ואעוף אל השמים

זה יהיה כל כך נפלא
התענוג גדול כפליים, אז תחזיקו ידיים
אל תחששו מנפילה..."
 
2015 חכי לי

אז 2015 יקרה, חכי לי.הנה אני, מתחממת לאורה של האמונה, מדייקת את הקפיצה וכבר אני באה...

שתהיה לכם,שנה מלאה באדם או שניים שמאמינים בכם, שנה של אמונה ללא סייג בעצמכם,שנה של פריצת דרך ומימוש ייעוד הנשמה,שנה מוארת וברוכה

 

ואם אתם רוצים לפתוח את השנה החדשה בלימודים ייחודיים שיעזרו לכם למצוא את ייעוד הנשמה שלכם ,לממש אותו  בתהליך ייחודי וגם ללמוד איך לעזור לאחרים לעשות זאת
הזדמנות נוספת ב-4/1/15,בקורס להכשרת מאבחנים ויועצים דרך מעגל הצבעים האינדיאני  שייפתח בנופית
http://halelcenter.mypages.co.il/pages/23066
וגם ב31/12/2014 בילדותי השנייה שבכפר מסריק -טעימה חווייתית ממעגל הצבעים האינדיאני
מוזמנים באהבה רבה

אני הולכת אלי

 30/05/2014

כן , כן היום אני בת 58 – חתיכת גיל...

 

אז הנה סיכום ביניים קצר :

כשאני מביטה לאחור ממרומי גילי אני יודעת:

בשנים שחלפו "ציפור הנפש שלי" ידעה הכל:

ילדות ובגרות, אהבה ופחד, שמחה ועצב, קורבנות ולקיחת אחריות

שגרה ושינוי גדול, ארעיות וקביעות, קושי והצלחה.

 

בדמיוני  כבר הייתי מרי פופינס , וגם סינדרלה ,הייתי עליסה בארץ הפלאות וגם השפן, הייתי חבורת הבלשים והכלב, הייתי נערות בחברה וגם נשים קטנות, אפילו סקארלט א'והרה כבר הייתי, שהרי לאחר ככלות הכל השמש תמיד זרחה ליום חדש.
 

במציאות הייתי ילדה, נערה וגם אישה ואם. תלמידה וגם מורה, קיבוצניקית וגם עירונית.

הייתי ועודני...

אני מחבקת אל חיקי בחיבוק גדול וחם, כל רגע ורגע מ- 58 השנים שחלפו

הכל היה לטובתי העליונה ביותר...
 

מהמקום הזה שאליו צמחתי , אני רוצה לומר תודה ענקית לאישי וילדי שתמיד איתי באהבה גדולה, בסערות ובסופות וכמובן גם בשמחות.

תודה ליקום שתמיד איתי גם כשנדמה לי שלא...

לחברי הטובים , חברי הנשמה שמלווים אותי בדרך אלי באהבה גדולה.

לתלמידים המופלאים שאני ממגנטת אלי ולומדת מכל אחד ואחד מהם.

וגם...תודה ענקית לכל מי שהערים בדרכי קשיים עצומים, למי שלא אהב, למי שלא חמל, למי שלא קיבל...

 לכל מי שמקיים את החוזה הנשמתי שלנו ועוזר לי לצמוח...
 

כשאני מביטה לאחור, אני יודעת שהרווחתי כל רגע ורגע מחיי ביושר...

 

מה למדתי בדרך?

למדתי לשחרר מה שלא נחוץ לי – להרפות. לאהוב, לחמול, לאזן מערכות יחסים, להיות בצל וגם באור הזרקורים, להאמין ולסמוך על עצמי ועל היקום, להשתמש ביכולות הגבוהות שלי, לאמץ אותי אל חיקי.

 אז תודה אחרונה כמובן לעצמי על הנכונות לפתוח את הלב וללמוד לצמוח.

כמילות השיר המופלא ששרה חוה אלברשטיין : הדרך הארוכה שעשיתי הובילה אותי אלי ועוד אני צועדת בה...
 

 "השנים פרכסו את פני בזיכרון אהבות

וענדו לראשי חוטי כסף קלים

עד יפיתי מאוד...

בעיני נשקפים הנופים ודרכים שעברתי

יישרו צעדי עייפים ויפים...

אם תראני עכשיו,

לא תכיר , לא תכיר את תמולך

אני הולכת אלי בפנים שביקשת לשווא

כשהלכתי אלייך"

 

השיר - אני הולכת אלי

  אני יודעת ש...כשילדת יום הולדת מברכת ,אז הברכה תמיד מתגשמת.

 

תבורכו בשפע רב ובחיבור למי שאתם באמת, חיבור לניצוץ האלוהי שבתוככם

באהבה רבה

רותי

 

ואם כבר בחיבור עסקינן, חיבור אל מפת הנשמה שלכם היא המתנה הכי עוצמתית שאדם יכול להעניק לעצמו.

המתנה הזאת שינתה את החיים שלי ודברים טובים אני תמיד מעבירה הלאה

 הנה פעילות רוחשת של האינדיאנים לחודשים יוני/יולי

קורס להכשרת מאבחנים ויועצים דרך מעגל הצבעים האינדיאני

בקורס תקבלו את האבחון שלכם

תלמדו כיצד לאבחן ולייעץ לאחרים איך לממש

ותעברו תהליך מופלא של העצמה אישית.

3 ציפורים במכה

הקורסים הקרובים שנפתחים:

18/6 בנהרייה

13/7 בנופית

אחרי החגים בכפר סבא

קורס הכשרת מאבחנים ויועצים דרך מעגל הצבעים האינדיאני

 

ב-24/6 , בבית נשים יוצרות בכפר סבא מפגש לתרגול אבחונים לכל המאבחנים והיועצים דרך המעגל.

ב-4/7 סדנא יומית של אבחון בבית נשים יוצרות בכפר סבא

ב-9/7 אבחונים פרטניים בבית נשים יוצרות בכפר סבא

הסדנאות

 

ב-26/27/28/6

אהיה בפעילות נופש רוחני ומיוחד בים המלח

אפשר להירשם גם דרכי

נופש רוחני בים המלח

מוזמנים באהבה רבה ומוזמנים גם להעביר לאחרים אם זה מרגיש לכם נכון

תבורכו

רותי

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שם המשחק עכשיו: דיוק

היא ישבה בכניסה לתחנה המרכזית בנהרייה , בתוך ריח שתן של חתולים וכלבים.

בכל יום מחדש היא פתחה את דוכן הסדקית שלה.

אישה גבוהה, חובשת כובע לראשה,סיגריה תמידית בזויות הפה, מסדרת באדיקות את הסחורה על הדוכן.

ובסוף היום, עדין עם סיגריה בזויות הפה, הייתה מכניסה את מרכולתה לקונטיינר קטן שחנה על הכביש והולכת לדרכה...

 בדרכי אל תחנת הרכבת היא הייתה חלק מהנוף וכשחלפתי על פניה הנהנתי בראשי לשלום תוך שאני חושבת לעצמי: "אם היו לי בנות הייתי קונה ממנה קוקיות נחמדות", (אבל הבנים שלי לא צריכים קוקיות...)

עד ש...יום בהיר אחד היא לא הייתה שם...

שבוע אחר שבוע הלכתי לתחנת הרכבת בדרכי לקורס שלי בכפר סבא ושבוע אחר שבוע, דוכן העץ והקרון בצד הדרך נותרו מיותמים.

האישה והסיגריה פשוט נעלמו מהנוף...

בדיוק כמו אדם אחד או שניים שנעלמו מהנוף שלי השנה (כל אחד בשל סיבותיו) בלי להותיר עקבות.

בהתחלה מכוחו של הרגל חיפשתי אחריהם...היה לי קשה לשחרר...

אבל אז הבנתי: שם המשחק השנה הוא דיוק!

כל מערכת יחסים שכבר עשתה את תפקידה, כל מערכת יחסים שכבר אינה מדויקת עבורנו, פשוט נעלמת.

גם אם זאת מערכת יחסים עם משפחה .

שכן בניגוד לדעה הרווחת, משפחה כן בוחרים. הנשמה שלנו בוחרת את המשפחה, את החברים ועלינו להודות למי שבצע את תפקידו ופשוט לשחרר.

התדר הגבוה ביקום דורש דיוק: דיוק במעשים, דיוק במערכות יחסים, דיוק במשפחה הנשמתית שלנו.

מערכות היחסים שאנו ממגנטים אלינו מלמדים אותנו פרק על נתינה וקבלה, משיכה ושחרור (הצבע הלבן במעגל הצבעים האינדיאני).

אם יש לנו מערכת יחסים שבה אנחנו נשאבים, נותנים ולא מקבלים חזרה, אנו מתרוקנים ומשאירים את הצד השני במערכת היחסים בחוב אנרגטי אלינו.

חוב אנרגטי שמישהו חייב לנו יכול בהחלט ליצור אצלנו תקיעות...

אם יש לנו מערכת יחסים שבה אנו שואבים אנרגיה ולא נותנים חזרה גם זה אינו מדויק ועלול ליצור אצלנו ואצל האחר תקיעות.

בעצם אנחנו ממגנטים אלינו מערכות יחסים כאלה ,כדי ללמוד לדייק.ללמוד לתת ולקבל באופן מאוזן.

מתי אנחנו לא מאוזנים במערכות היחסים שלנו?

כמובן כשאנחנו לא מאמינים בעצמנו ולא אוהבים את עצמנו .אנחנו מאוד רוצים לקבל אהבה ממישהו אחר ומוכנים לעשות הכל כדי שזה יקרה .גם לוותר מעט על עצמנו ולתת לאחר על חשבוננו.

השנה התדר הגבוה ביקום עוזר לנו לדייק.

לדייק את האמון והאמונה בעצמנו, לדייק את האהבה לעצמנו, לדייק את מערכות היחסים שלנו .לדייק כדי לצמוח לתדר גבוה יותר .

לדייק כדי לממש חלק נוסף מהניצוץ האלוהי שבתוכנו.

ומוכרת הסדקית בתחנה המרכזית? אני יודעת שהיא נעלמה כדי לדייק את המקום שלה ולצמוח...

חג שמח חברים יקרים שלי ושבוע מבורך

 

 

בעזרתו האדיבה של היקום...

מה צריך לקרות כדי להשיג שינוי? להשיג פריצת דרך?

הסכיתו לתובנה מהימים האחרונים: לפני תשע שנים, בגיל 48 ועם 3 ילדים בגיל בית ספר ,עזבתי את הקיבוץ וחיי כמו גם חיי משפחתי השתנו לחלוטין. מצאתי את הייעוד שלי והצלתי את בני מהחברה שהתעללה בו בשל מחלתו

אז איך קרה שהשינוי הזה כל כך הצליח?

זה מאוד פשוט, הייתי במקום של הקשבה פנימית, לקחתי אחריות על חיי, התמקדתי במטרה ללא פשרות והאמנתי אמונה עזה שאצליח לעשות את השינוי.

נהגתי כך מתוך מצוקה, מתוך הרצון העז להציל את הבן שלי...

שידרתי ליקום מסר מאוד ברור ומדויק וכשהיקום מבין  בדיוק, מה אנחנו רוצים, הוא מתגייס לעזור לנו.

 יקירי, הרשו לי לשתף אתכם במשהו אישי: בתקופה האחרונה קצת איבדתי את המיקוד הפנימי, את ההקשבה הפנימית- בעצם איבדתי אותי.

מבלי משים, הייתי מרוכזת בלהיות "בחורה טובה". לתת לאחרים נתינה גדולה, על מנת לקבל אהבה (כי רק אם אני נותנת מגיע לי שיאהבו אותי)

שכחתי שאת האהבה הכי משמעותית – אהבה ללא תנאי, אני אמורה ויכולה לתת לעצמי.

הייתי כל כך עסוקה ב"להציב תנאים לעצמי" וסדר העדיפות קצת התבלבל אצלי.

וכשסדר העדיפות אינו נכון והגבול בנינו לבין האחרים מתערבב, אנחנו לא ממוקדים.
וכשאנו לא ממוקדים, היקום מבולבל. הוא אינו מבין מה אנחנו רוצים ואינו יכול להתגייס לעזרתנו.

אנחנו רוצים הכי בעולם שהיקום יתגייס לעזרתנו ,אבל בעצם זה תלוי בנו – לא כך?

התמורה חלה לפני כמה ימים: דורית ישראל  המקסימה שלחה לי את ציור הנשמה שלי (ציור שהיא ציירה )

 

 

הציור הזה גרם לי להתבונן פנימה אל היכולות הגבוהות שלי – אל מי שאני באמת (הצבע השחור במעגל הצבעים האינדיאני)

בבת אחת הבנתי: אני לא זקוקה לאישור מאיש! אני מאשרת את עצמי...

אם אאמין בעצמי ואתמקד במטרות שלי, סדר העדיפות שלי ישתנה,
המסר שלי ליקום יהיה ברור והיקום יהיה איתי בתהליך הצמיחה שלי.

כי כשאנחנו אוהבים את עצמנו ומאמינים בעצמנו היקום מאמין בנו חזרה ועוזר לנו לממש את הייעוד הגבוה שלנו.

 התחלתי את הדרך שלי למימוש הייעוד, כשהאמנתי שאני יכולה להוציא את הבן שלי מהמצוקה. להוציא את המשפחה שלי מחיים של כאוס...

אני ממשיכה את הדרך באותה אמונה: אמונה שהכל אפשרי

 אז מה אני עושה באופן מעשי?

 א.     הצבתי לי מטרות מאוד ברורות

ב.     בכל בוקר אני לוקחת את עצמי בכבודי ובעצמיJ  להליכה בים.

שם, בין מים לשמים, אני נושמת, מטהרת את האנרגיות, מדברת עם עצמי ומלבנת איתי דברים, מתכווננת, מתפללת ומגייסת את היקום לעזרתי.

ג.       חילקתי את ימות השבוע ושעות השבוע ביומן, לזמנים של עבודה ומשימות ביצועיות ולזמנים של רגיעה והנאה.

בקיצור, מקוד שליטה פנימי -לקחתי אחריות על עצמי ועל התכולה הפנימית שלי

ומה עם הנתינה מהלב לאחר?

היא כמובן קיימת ואפילו בענק, אבל היא מתקיימת ממקום של אהבה ללא תנאי לעצמי ולאחר.

אמון ואמונה שאנו ראויים ואהבה לעצמנו זה מה שעושה את ההבדל.

וזאת גם הדרך היחידה, הבטוחה והנכונה למימוש ייעוד הנשמה ומימוש השליחות שלנו  בעזרתו האדיבה של היקום.

 

 

 

 

2013 הנה אני באה...

  כשאני מסתכלת על המקומות בחיי בהם הייתה לי פריצת דרך, אני מבינה שפריצת הדרך התרחשה עבורי כאשר קפצתי באומץ אל הלא נודע.

אזרתי את כל הכוחות, את האמונה שלי ביקום ובעצמי וקפצתי.

כמובן שפחדתי, אבל היה פחד חזק יותר מהפחד מהלא נודע והוא: פחד ממה שיקרה אם לא יחול שינוי.

אם לא אקשיב למה שהלב שלי אומר, אם לא אבטח ביקום, אם לא אקפוץ...

לפני שמונה שנים קפצתי אל הלוא נודע כדי להציל את הבן שלי.

עזבתי עולם מוכר ובטוח בקיבוץ וקפצתי...

הקפיצה הנועזת הזאת גרמה לי למצוא את הייעוד שלי ולממש את חלקו.

לפני 3 שנים, היקום זימן לי הזדמנות נוספת לקפוץ אל הלא נודע:

אנשים שעבורם הייתי מוכנה לעשות הכל, שהיו עבורי כל עולמי  גרמו לי כאב רב...
ושוב בלית ברירה כמעט, קפצתי אל הלא נודע...

הקפיצה הזאת הביאה אותי לפריצת דרך נוספת ולמימוש חלק נוסף בייעוד שלי: הוצאתי את קלפי הריפוי בצבע, פיתחתי שיטה ייחודית לייעוץ דרך מעגל הצבעים האינדיאני ופיתחתי את הקורס להכשרת מאבחנים ויועצים דרך מעגל הצבעים האינדיאני.

כשאני מביטה לאחור, אני מבינה שכאשר מתרחשת עבורי קפיצת דרך, נמצאים איתי תמיד: אישי וילדי ושניים שלושה חברי אמת שמאמינים בי מאוד.

האמונה שלהם בי פותחת לי את הדלת לקפיצה הבאה ולפריצת הדרך הבאה.

האמונה שלהם בי גורמת לי להאמין בעצמי וביכולת שלי, להאמין בייעוד שלי ולבטוח ביקום.

כשאני מביטה לאחור, אני מבינה שבעצם עלי להודות לכל אלה שיצרו עבורי את הקושי שגרם לי לקפוץ אל הלא נודע...

ועוד יותר עלי להודות למשפחתי ולחברים האמיתיים שמאמינים בי והאמונה שלהם בי מחזיקה אותי בזמן הקפיצה.

אני מבינה שהיקום דוחק בי לקפוץ, אבל הוא גם שולח לי מלאכים שפותחים לי דלת .כי כשמישהו מאמין בך זה פשוט גורם לך להאמין בעצמך מאוד .

אז יקירי, כששנת 2012 הולכת לדרכה, אני בוחרת לחבק אל חיקי את הקשיים שהיו, להודות להם על כי היו לטובתי העליונה ביותר  ולשחרר אותם.

אני בוחרת לחבק את משפחתי ואת החברים האמיתיים שלי ולהודות להם על האמון בי.

אני מקשיבה ללב שלי ויודעת שב- 2013 תתרחש עבורי קפיצה נוספת אל הלא נודע – קפיצה שתוביל אותי לפריצת דרך נוספת.

הטיב לבטא זאת בני היקר בשיר שכתב :

וכשאפרוש כנפיים ואעוף אל השמים

זה יהיה כל כך נפלא

התענוג גדול כפליים, אז תחזיקו ידיים

אל תחששו מנפילה...

אז 2013 יקרה, חכי לי.הנה אני, מתחממת לאורה של האמונה, מדייקת את הקפיצה וכבר אני באה...

שתהיה לכם,שנה מלאה באנשים שמאמינים בכם, שנה של פריצת דרך ומימוש ייעוד הנשמה,שנה מוארת וברוכה