ביום שבת, ערב לפני חג החנוכה זה קרה:
כשטיילתי בירקא עם אילן ורציתי לשלם על השתייה שקניתי, גיליתי ש...
הארנק שלי ובתוכו תעודת זהות, כרטיס אשראי,פנקס צ'יקים,רב קו של הרכבת,
כרטיס קופת חולים וכרטיסי ביקור, נעלם ולא נודעו עקבותיו.
בבת אחת, כל מה שיכול היה להעיד על כך שאני באמת אני ולא סתם מתחזה
נעלם...נותרתי חסרת זהות...
עוגמת נפש גדולה בערבו של חג הניסים.
הודעתי במשטרה על אובדן תעודת זהות, ביטלתי כרטיס אשראי ופנקס צ'יקים,
דאגתי לכרטיס קופת חולים חדש ואז נשמתי עמוק והשתדלתי להירגע מאובדן הזהות
הפתאומית הזאת
כמובן אני מאמינה שדבר אינו קורה סתם .
אז אחרי שנרגעתי קצת חפרתי לעצמי כהרגלי בקודש.
שאלתי את עצמי:
למה לעזאזל זה קרה לי? למה דווקא בחג הניסים?מה היקום רוצה לומר לי?
אולי הוא רומז לי שאפסיק ללכת כל הזמן עם תיק פתוח? (תרתי משמע)
ואולי הוא מבקש ממני להקשיב לאינטואיציות שלי?(הייתה לי איזו תחושה מוקדמת
שלא הקשבתי לה)
או אולי והאם יכול להיות שיש כאן הזדמנות להתחלה חדשה? מעין ריסטרט כזה?
כל תובנה כזאת הרגישה לי קצת נכונה , אבל הייתה לי תחושה שיש עוד משהו כאן –
עוד אסימון קטן שלא נפל...
היום הלכתי למשרד הפנים להוציא תעודת זהות חדשה.
הפקיד החביב הסתכל עלי ועל התמונה העכשווית שהבאתי איתי וחייך.
"רוצה לראות משהו שאל אותי" ?
כן, אמרתי ובליבי חשבתי, מה כבר יש לו להראות לי?
ואז הוא הדפיס והגיש לי ,תמונה שלי בשחור לבן.
"זאת התמונה מתעודת הזהות הראשונה שלך .הוצאת אותה בגיל 17"
הסתכלתי בתמונה ולא האמנתי למראה עיני...זאת באמת אני ,רותי בת 17
בבת אחת נזכרתי שכאשר נראיתי כך, נערה בת 17 חשבתי על עצמי שאני ממש ממש
מכוערת.
היום כשאני מסתכלת על התמונה ממרחק של 40 שנה אני לא מסוגלת להבין איך
יכולתי להרגיש כל כך מכוערת.
מהתמונה הזאת נבטת אלי נערה בכלל לא מכוערת , אולי אפילו יפה
ומה שבאמת מדהים, ככול שחלפו השנים קצת שמנתי (אחרי 3 לידות) ,השיער קצת
הדלדל, העיניים שקעו מעט בחוריהן ובכל זאת אני מרגישה ממש טוב עם עצמי , מקבלת את
עצמי בדיוק כמו שאני.
זה אומר כמובן שהיופי הוא תחושה פנימית ובלתי אובייקטיבית לחלוטין.
ככול שאנחנו יותר אוהבים את עצמנו ומקבלים את עצמנו אנחנו גם שלמים עם איך
שאנחנו נראים –עם הדמות הניבטת אלינו מהמראה
ומכיוון שחנוכה היום מייד נזכרתי בשיר המופלא של נעמי שמר "שבחי מעוז":
מעוז צור ישועתי, לך נאה לשבח
הרחק הרחק ליד ביתי הפרדסים נתנו ריח
אבוא במנהרות ובמצדות ובמערות
ובנקרות צורים ובמחילות עפר
אי שם בלב הלילה דרוך וחרישי
צופה בי מבקש נפשי
מעוז צור ישועתי, מבצר עיקש וקישח
עצי שקד ליד ביתי עומדים בלובן פורח
אבוא במנהרות ובמצדות ובמערות
ובנקרות צורים ובמחילות עפר
אי שם בלב הלילה דרוך וחרישי
מביט בי מבקש נפשי
מעוז צור ישועתי, בקרב אין קץ ינצח
אלי איילת אחותי חיוך עייף תשלח
אבוא במנהרות ובמצדות ובמערות
ובנקרות צורים ובמחילות עפר
אי שם בלב הלילה דרוך וחרישי
אורב לי מבקש נפשי
והבנתי דבר מאוד מאוד חשוב:
נכון , זה שיר שנכתב על מלחמה ואויב המבקש את נפשנו, אבל אני יכולה לפרש
אותו קצת אחרת וזה הפירוש הפרטי שלי:
בהיותי ילדה רגישה ומסיבות שונות הרגשתי שאני לא כמו כולם.קצת דחויה ולא
אהובה. התחושה הזאת משך כל השנים ביקשה את נפשי...היא הייתה האוייב שארב לי בלילה דרוך וחרישי...
ובאתי במנהרות החיים ובמצדות ,
במערות ובמחילות עפר,מנסה בכל כוחי לשקם את הדימוי העצמי הזה , מחפשת אהבה,מבקשת
ללמוד לאהוב את עצמי.מבקשת ישועה...
ולמרות האויב הזה, מבקש נפשי (שהיה כמובן אני עצמי), מעוז צור ישועתי בקרב
אין קץ ניצח...
האסימון נפל...
הבנתי מה היקום רצה להגיד לי
היקום רצה להראות לי בחג החנוכה הזה את הנס הגדול שארע לי.
את הניצחון שלי על מבקש נפשי
הנס שקרה לנערה בת ה17 שלא אהבה את עצמה ולא קבלה את עצמה.
אותה נערה שעשתה דרך ארוכה במנהרות ובמחילות ועכשיו כשהיא מסתכלת בעצמה
במראה היא מאוד אוהבת את מה שהיא רואה.
אם בגיל 17 מישהו היה מספר לי שזה מה שיקרה, לא בטוח שהייתי מאמינה לו.
אכן יש ניסים בעולם.
תודה למי שלקח את הארנק.
תודה ליקום הנפלא שעזר לי לנצח את מבקש נפשי ותודה על הדרך המופלאה שעשיתי
.הדרך אל עצמי
חג שמח ומואר
שלכם באהבה
רותי
