‏הצגת רשומות עם תוויות חג שמח. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות חג שמח. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 6 בספטמבר 2018

תודה שנת תשע"ח היוצאת , תשע"ט ,עוד רגע " אני על זה"

הנה היא כבר בפתח שנת תשע"ט באריזה חדשה , מבריקה ויפה ,ממתינה לתורה להיכנס
זמן להיפרד יפה מהשנה היוצאת.
תודה תשע"ח על שנה כיפית וגם מאתגרת

תודה לכל מי שקיים את החוזה הנשמתי שלנו ועזר לי לדייק כל תחום בחיי ולצמוח.
תודה על קשרים שסיימו את תפקידם.
תודה על קשרים שהחלו.
תודה על הקשיים.
תודה על השמחות.
תודה שלמדתי אהוב את עצמי קצת יותר, 
להאמין בעצמי , לכבד, את עצמי , להציב גבולות.
תודה על החברים.
תודה על התלמידים שמהם למדתי המון.
תודה על המשפחה שלי.
תודה על הנכד המהמם שלי.
תודה על המים ועל הלחם.
תודה על השמים ועל האדמה.
תודה על הרוח שתמיד איתי.

שנת תשע"ט הנה פיניתי לך מקום ,פילסתי דרכך פנימה

צחה את וחדשה- מרגישה לי כמו בגד חדש לבן כשלג, שכדאי לשמור עליו חדש ונקי .
אז שנת תשע"ט יקרה, לכבודך מתחייבת היום לכמה דברים:

מתחייבת לנשום אותך במלוא הריאות שלי ולא רק נשימות שטוחות...
מתחייבת לצאת יותר אל הטבע לנשום שמיים וארץ, ללכוד את צבעי הקשת בענן ולשמור אותם קרוב אלי
מתחייבת להיות בכאן ועכשיו תמיד וליהנות מהרגע כאילו זה יומי האחרון עלי אדמות.

לשנות נקודת מבט ולראות את חצי הכוס המלאה בכל דבר – את הפן החיובי (שהלוא תמיד יש כזה אם רק נבחר לראותו)
מתחייבת למגנט אלי את כל מה שאני רוצה וללמוד מכל מה שמתרחש בקלות ובשמחה ולא מתוך קושי
לכבד להאמין ולאהוב את עצמי כמה שיותר
לשמור על תזונה נכונה לי וטובה , לכבד את הגוף שלי שהוא הכלי שמכיל את הנשמה
מתחייבת אני להעמיק עוד ועוד בייעוד הנשמה שלי, ליישם את מפת הצבעים שלי באופן מאוזן
להעמיק את הקשר עם ההדרכה שלי ועם הניצוץ האלוהי.

שנת תשע"ט יקרה , "אני על זה" ברוכה הבאה

שנה מוארת וברוכה לכולם
לשנה טובה תכתבו ותחתמו

 באהבה גדולה

רותי טל
                                      

יום חמישי, 29 במרץ 2018

לבער את החמץ זה אומר לדייק - חג שמח


מה זה לבער את החמץ בעיני?
לבער את החמץ זה לדייק, לדייק, לדייק.
משך כל השנה הזאת עסקתי בביעור חמץ.
ניפיתי את המיותר בעסק שלי ודייקתי אותו.
בהודיה עמוקה ועצומה לכל מי ומה שעזר לי לצמוח,
ברכתי את כל מה ומי שסיים את תפקידו בחיים שלי.
געגועים לעבר תמיד יש, זה אמיתי וזה טבעי ,
כי עבר בונה הווה והווה בונה עתיד.
אז איך אדע אם דייקתי בביעור החמץ שלי?
זה פשוט מאוד:
אם אין לי תחושה של החמצה.
אם אכן אני מסוגלת להתמקד בהווה ולהינות ממנו.
השנה בליל הסדר שלנו מצטרף חבר נוסף לחוגגים.
חבר מקסים ,זך וטהור, נכדי הראשון שמיד למחרת ליל הסדר
נכנס בבריתו של אברהם אבינו.
אז כשחשבתי במה אני רוצה לברך את עצמי ואתכם לחג ידעתי מיד:
אני רוצה להיות מסוגלת להתמקד בהווה...

מה שהיה כבר עבר. מה שיהיה עדין לא כאן. 

אני רוצה למצות את הרגע הזה.
למצוא את כל מה שטוב בו ולבחור ליהנות.

 כאן עכשיו ובכל ההוויה שלי!

מחר כשתשבו אל שולחן הסדר החגיגי

 ומולכם תשב הדודה שתמיד קצת מרגיזה אתכם – קחו נשימה עמוקה, חייכו אל עצמכם ואל הסובבים (כולל הדודה) ובחרו ליהנות מהרגע הזה. 

נקודת המבט שלכם וזכות הבחירה בכל רגע נתון ,היא החשובה ,

זאת החרות האמיתית. תבורכו בה.

מי שיודע מהו צבע השיתוף שלו במעגל הצבעים האינדיאני (מס' 6) יכול ללבוש את הצבע הזה בליל הסדר .

בואו לשולחן החג עם מיקוד וכוונה ליהנות  ולשתף אחרים בהנאה שלכם.

חג שמח ומואר

אביב בלב וחרות הנשמה

באהבה

רותי

                                                     



יום ראשון, 17 בספטמבר 2017

ניוזלייטר מס' 5 -ראש השנה תשע"ח


סוף הוא תמיד התחלה חדשה

השנה האחרונה היית עבורי שנה מאוד מאתגרת.

אבי וחמי היקרים הלכו לעולמם בהפרש של כמה חודשים.

המוכר והידוע, הישן והטוב, הלך ונעלם לאיטו.

גם אם זו דרכו של עולם ודרך כל בשר,

וגם אם המוות עבורי אינו באמת מוות

כי אני יודעת שהנשמה ממשיכה את הדרך,

בכל זאת יש משהו מטלטל באובדן הזה

משהו המייצג את אובדן המוכר והידוע.
כמובן כל סוף הוא הזדמנות לפתוח דלת אל התחלה חדשה
ולכן אני בוחרת להתבונן על הקשיים שהיו,
לחבק אותם חיבוק גדול, להודות להם על מה שלימדו אותי ולשחרר.

אני יודעת שעוד מעט קט נפתח את האריזה המנוילנת של השנה החדשה.
מקרבת מעט את האף, מריחה,
 אכן יש לה ריח חדש , ריח שמגרה את דמיוני.

אני סבורה שהשנה החדשה תהיה מופלאה.
השנה הכי טובה שהייתה לנו עד כה.
 נעשה בה טעויות שעדיין לא עשינו – ונלמד מהן.
נתנסה בדברים שעוד לא התנסינו בהם – ונצמח מתוכם.
נפתח את הלב לדברים נוספים ואחד אל השני.
נעשה סדר עדיפות חדש.
נצחק, נאהב, נתעצב אל ליבנו
והכל בצורה קצת אחרת מהשנה הקודמת
 
שהלוא צברנו עוד שנה של ניסיון...

 נזכיר לעצמנו ליהנות מכל רגע בשנה החדשה ,
כי הזמן יחלוף בין אם נתמקד בהווה ונהנה ממנו ובין אם לא.
ובראש השנה תשע"ט- בעוד שנה,
 נמצא עצמנו שוב עומדים
בפני האריזה המנוילנת של השנה החדשה- ישן מפני חדש תוציאו!
ושוב היא תגיע במלוא הדרה – השנה הכי טובה שהייתה לנו עד כה.
תכלה שנה וקללתה
 תחל שנה וברכתה
חג שמח ומואר לכולם.
באהבה
רותי
                                      


והנה שלל הזדמנויות לצמוח בשנה החדשה באמצעות מעגל הצבעים האינדיאני: 

בבית נשים יוצרות בכפר סבא ב-1/10 וב-8/10
בו אתם מקבלים את מפת הנשמה המלאה שלכם.

וגם בכפר ורדים : ב25/9 וב-2/10

אחרי החגים בבית נשים יוצרות , "צמיחה חדשה" - קורס המעגל הסגול
נלמד באמצעות מעגל הצבעים האינדיאני, את תורת האבחון העצמי והאבחון המקצועי של האתגרים וההזדמנויות למימוש פוטנציאל השפע והרווחה.

ובנהריה, קריות ופרדס חנה
"צמיחה חדשה" - קורס המעגל הסגול
נלמד באמצעות מעגל הצבעים האינדיאני, את תורת האבחון העצמי והאבחון המקצועי של האתגרים וההזדמנויות למימוש פוטנציאל השפע והרווחה.

מוזמנים באהבה ענקית
רותי

יום שלישי, 2 במאי 2017

ניוזלייטר מס' 2 - יום העצמאות 2017


יום העצמאות הפרטי שלי
בגילי המופלג (כמעט 61),
 כשאני חושבת מתי באמת התחלתי לחגוג את יום העצמאות הפרטי שלי,
אני מבינה שרק לפני כ- 13 שנים...
כשהייתי ילדה/נערה, אימא הייתה זאת שעל פיה יישק דבר.
הייתי תלויה לחלוטין בדעתה, באהבתה,
שקועה בניסיון לרצות אותה , או למרוד בה – לא הייתי ממש עצמאית...
אחר כך בגיל 18 התגייסתי לנח"ל ומהר מאוד הפכתי לחברת קיבוץ.
עבור נערה/אישה בהתהוות , שאינה בטוחה בעצמה
ובעצם פוחדת שלא יאהבו אותה,
יש משהו מאוד בטוח  לכאורה בקיבוץ...
יש כללים ויש חוקים, הקיבוץ מחליט על כל הדברים החשובים
ועצמאות הוא רק חג שבו לובשים חולצות לבנות,
רוקדים קצת, שרים שירי ארץ ישראל וזורקים לחלל האוויר זיקוקים.
קצת שמחה ולמחרת חזרה למסלול...
גם אם לא תמיד אהבתי את ההחלטות, את מטפלות של ילדי , את כל מה שבצבץ ועלה לפעמים,
הייתי מוכנה לשלם את מחיר התלות ,כדי להיות במקום הבטוח והמוכר – פחדתי מהלא נודע כמובן ולא העזתי לצאת לעצמאות.
אבל חוסר שביעות הרצון החל לכרסם בי לאט לאט.
הסאה גדשה כשבני האמצעי חלה בתסמונת טורט והחל לספוג
התעללויות פיזיות ורגשיות בשל השונות שהייתה בו.
את זה כבר לא יכולתי לשאת...
לכאורה הכל היה חשוך , אבל במבט לאחור אני מבינה, שהיה זה סדק קטן של אור שהלך והתרחב.
סדק שקרא לי למצוא את הדרך שלי חזרה אל מאווי הלב והנשמה.
בגיל 48 ועם 3 ילדים בגיל בית ספר , עזבנו את הקיבוץ...
לראשונה בחיי חוויתי עצמאות.
מבלי להביט לאחור , מבלי להיות ב -"אכלו לי" ,"שתו לי", "עשו לי" (לא היה זמן לזה) ,לקחתי אחריות על החיים שלי – יצאתי לעצמאות.

היום אני מבינה שעצמאות היא החופש לאהוב את עצמי, להאמין בעצמי, להיות בהוויה שלי , כמו שאני בדיוק.
אז המשואה שאני מדליקה בחג הזה,
היא לתפארתם של אלה אשר דחפו אותי לצאת לעצמאות.
לתפארת "החולמים אחר השמש", שעושים דרך על מנת ללמוד לאהוב את עצמם ולהאמין בעצמם.
אומרים יהללך זר ולא פיך, אבל המשואה הזאת היא גם לכבודי ,
על האומץ להתחבר ללב ולמאווי הנשמה.
האומץ להיות עצמאית.
ולתפארת מדינת ישראל...
ולסיום , היום טיילתי בראש הנקרה עם אישי וצילמתי שם בנקרות.
אלונה חברתי היקרה, הסבה את תשומת ליבי לכך שרואים בתמונות סדק של אור ולב. מצרפת את התמונות.

חג שמח ומואר
והמון אהבה ממני
רותי
ואם גם אתם רוצים להתחבר אל מאוויי הלב והנשמה הרי מספר הזדמנויות לעשות זאת.
מוזמנים באהבה רבה
רותי

יום שבת, 8 באפריל 2017

ניוזלייטר מס' 1 - פסח 2017

כאן , עכשיו ובכל ההוויה שלי - חג שמח.

בעוד יומיים נחגוג את חג החרות
ובעודי עוסקת בניקיון הפסח של הנשמה ,לשם התחדשות וצמיחה,
ניעורו בי געגועים עזים לאבי שהשבוע מלאו חודשיים למותו הפיזי .
כמובן ברור לי שהוא נגאל מהסבל הפיזי שהיה מנת חלקו בשנים האחרונות.
יודעת  אני ומאמינה שהנשמה ממשיכה להתקיים ברובד הגבוה.
ובכל זאת, כל אימת שאני עוברת ליד בית האבות שבו היה ,אני חשה צביטה בלב.
איני יכולה להימנע מהמחשבה שאולי לא מספיק ידעתי ליהנות מנוכחותו כששהיתי בחברתו.
כי ככה אני לפעמים, מסתכלת קדימה ולא תמיד יודעת להתמקד בהוויה, בהווה, בכאן ועכשיו.
והנה, הרגעים שהיו הווה הפכו לעבר ולא יחזרו עוד.
אז כשחשבתי במה אני רוצה לברך את עצמי ואתכם לחג ידעתי מיד:
אני רוצה להיות מסוגלת להתמקד בהווה...

מה שהיה כבר עבר. מה שיהיה עדין לא כאן.

אני רוצה למצות את הרגע הזה.

למצוא את כל מה שטוב בו ולבחור ליהנות.

 כאן עכשיו ובכל ההוויה שלי!

אז בעוד יומיים כשתשבו אל שולחן הסדר החגיגי

 ומולכם תשב הדודה שתמיד קצת מרגיזה אתכם – קחו נשימה עמוקה, חייכו אל עצמכם ואל הסובבים (כולל הדודה) ובחרו ליהנות מהרגע הזה.

נקודת המבט שלכם וזכות הבחירה בכל רגע נתון ,היא החשובה ,

זאת החרות האמיתית. תבורכו בה.

מי שיודע מהו צבע השיתוף שלו במעגל הצבעים האינדיאני (מס' 6) יכול ללבוש את הצבע הזה בליל הסדר .

בואו לשולחן החג עם מיקוד וכוונה ליהנות  ולשתף אחרים בהנאה שלכם.

חג שמח ומואר

אביב בלב וחרות הנשמה

באהבה

רותי
מזמינה אתכם באהבה להצטרף למשפחת מעגל הצבעים האינדיאני שלי
ב-13/4, במסגרת פסטיבל "ירוק באביב" שבקריות – יריד המיסטיקה במרכז אשכול פייס בקריית מוצקין אתן הרצאה מרתקת ומלאה בטיפים אישיים,


"מסרים מהנשמה" באמצעות מעגל הצבעים האינדיאני"
וגם הפתעה למשתתפים : הנחה משמעותית בקורס מעמיק או אבחון פרטני.



ב-9/5 , נפתח קורס
להכשרת מאבחנים ויועצים באמצעות מעגל הצבעים האינדיאני -בקריות
ב30/4, שני מפגשי סדנת אבחון ייעוד הנשמה ביפו אצל צופיה הראל



ובהמשך, קורס בן 6 מפגשים – תודעת שפע באמצעות מעגל הצבעים האינדיאני בנהרייה
מוזמנים באהבה רבה



                                      

יום שלישי, 19 באפריל 2016

שם המשחק עכשיו - דיוק

היא ישבה בכניסה לתחנה המרכזית בנהרייה , בתוך ריח שתן של חתולים וכלבים.
בכל יום מחדש היא פתחה את דוכן הסדקית שלה.

אישה גבוהה, חובשת כובע לראשה,סיגריה תמידית בזויות הפה, מסדרת באדיקות את הסחורה על הדוכן.

ובסוף היום, עדין עם סיגריה בזויות הפה, הייתה מכניסה את מרכולתה לקונטיינר קטן שחנה על הכביש והולכת לדרכה...

 בדרכי אל תחנת הרכבת היא הייתה חלק מהנוף וכשחלפתי על פניה הנהנתי בראשי לשלום תוך שאני חושבת לעצמי: "אם היו לי בנות הייתי קונה ממנה קוקיות נחמדות", (אבל הבנים שלי לא צריכים קוקיות...)

עד ש...יום בהיר אחד היא לא הייתה שם...

שבוע אחר שבוע הלכתי לתחנת הרכבת בדרכי לקורס שלי בכפר סבא ושבוע אחר שבוע, דוכן העץ והקרון בצד הדרך נותרו מיותמים.

האישה והסיגריה פשוט נעלמו מהנוף...

בדיוק כמו אדם אחד או שניים שנעלמו מהנוף שלי השנה (כל אחד בשל סיבותיו) בלי להותיר עקבות.

בהתחלה מכוחו של הרגל חיפשתי אחריהם...היה לי קשה לשחרר...

אבל אז הבנתי: שם המשחק השנה הוא דיוק!

כל מערכת יחסים שכבר עשתה את תפקידה, כל מערכת יחסים שכבר אינה מדויקת עבורנו, פשוט נעלמת.

גם אם זאת מערכת יחסים עם משפחה .

שכן בניגוד לדעה הרווחת, משפחה כן בוחרים. הנשמה שלנו בוחרת את המשפחה, את החברים ועלינו להודות למי שבצע את תפקידו ופשוט לשחרר.

התדר הגבוה ביקום דורש דיוק: דיוק במעשים, דיוק במערכות יחסים, דיוק במשפחה הנשמתית שלנו.

מערכות היחסים שאנו ממגנטים אלינו מלמדים אותנו פרק על נתינה וקבלה, משיכה ושחרור (הצבע הלבן במעגל הצבעים האינדיאני).

אם יש לנו מערכת יחסים שבה אנחנו נשאבים, נותנים ולא מקבלים חזרה, אנו מתרוקנים ומשאירים את הצד השני במערכת היחסים בחוב אנרגטי אלינו.

חוב אנרגטי שמישהו חייב לנו יכול בהחלט ליצור אצלנו תקיעות...

אם יש לנו מערכת יחסים שבה אנו שואבים אנרגיה ולא נותנים חזרה גם זה אינו מדויק ועלול ליצור אצלנו ואצל האחר תקיעות.

בעצם אנחנו ממגנטים אלינו מערכות יחסים כאלה ,כדי ללמוד לדייק.ללמוד לתת ולקבל באופן מאוזן.

מתי אנחנו לא מאוזנים במערכות היחסים שלנו?

כמובן כשאנחנו לא מאמינים בעצמנו ולא אוהבים את עצמנו .אנחנו מאוד רוצים לקבל אהבה ממישהו אחר ומוכנים לעשות הכל כדי שזה יקרה .גם לוותר מעט על עצמנו ולתת לאחר על חשבוננו.

השנה התדר הגבוה ביקום עוזר לנו לדייק.

לדייק את האמון והאמונה בעצמנו, לדייק את האהבה לעצמנו, לדייק את מערכות היחסים שלנו .לדייק כדי לצמוח לתדר גבוה יותר .

לדייק כדי לממש חלק נוסף מהניצוץ האלוהי שבתוכנו.

ומוכרת הסדקית בתחנה המרכזית? אני יודעת שהיא נעלמה כדי לדייק את המקום שלה ולצמוח...

את הפוסט הזה כתבתי לפני שנתיים.
היום הפייסבוק דאג להזכיר לי אותו.

קראתי והבנתי שמאז חלפו שנתיים והיקום מכוון אותי ואת כל מי שמוכן להקשיב, אל רמה נוספת של דיוק שנחוצה בדרך למימוש חלק נוסף מהניצוץ האלוהי, בדרך לחרות הנשמה להיות מי שהיא באמת. 

כרעם ביום בהיר אני מבינה פתאום שהדיוק הנוסף מדבר על אמונה ללא חת.
להאמין בתוכניות הגדולות של היקום עבורנו בלי לדעת מראש את התוכנית .

פשוט להקשיב , לסמוך על עצמנו , על היקום ועל בחירות הנשמה שלנו , להקשיב ללב ולסימנים של היקום וליהנות מהדרך.
 מסע חדור אמונה בדיוק כמו מסעו של השמאן שהיה יוצא אל המסע כשהוא יודע את נקודת ההתחלה אך אינו יודע מה יהיה סופו של המסע. השמאן הקשיב לסימנים שקיבל מהיקום, סימנים שדייקו עבורו את הדרך.

 יש משהו מאוד מאוד משחרר כשמאמינים שכל הפתרונות קיימים כבר עבורנו .
הם נוצרו על ידי בחירות הנשמה שלנו ויופיעו ברגע המתאים לטובתנו העליונה ביותר.

 מסע כזה משחרר מדאגה, משחרר משיפוטיות, משחרר מפחד - הכל קורה כאן ועכשיו , כל שנחוץ הוא נקודת הפתיחה של המסע.
אנחנו בתנועה וההכוונה וההשגחה העליונה תמיד אתנו...

כמעט שנה חלפה מאז יצאתי למסע אל הר שאסטה.
במידה מסוימת זה היה מסע אל הלא נודע, מסע שיצאתי אליו כשהעיניים הפיזיות שלי לא רואות היטב ופסעתי בו צעד אחר צעד כשאני דואגת להיות קשובה ומחוברת לעצמי ויציבה על הקרקע .
בהר שאסטה קיבלתי סימנים שעלי ליצור חלק נוסף למעגל הצבעים האינדיאני חלק של ריפוי.

חזרתי ובתוך כמה ימים החלק הנוסף התקבל.
מתוך הכרות עמוקה עם המקום של הפחד שתמיד מלווה אותי - הפחד לקפוץ למים ומתוך הכרות עמוקה עם הספק חברי הטוב, החלטתי להושיט להם יד, לחבק אותם ,לאפשר להם להיות  נוכחים ובמקביל גם להאמין באמונה שלמה ...
בלי לחשוב יותר מדי קבעתי מועד להתחלת הקורס והתחייבתי בפני תלמידותי הוותיקות להתחיל ללמד אותו במועד זה .

מסעו של החלק השלישי החל כשאני קשובה למתרחש ומשדרגת אותו תוך כדי תנועה. לא זו בלבד שהקורס נחל הצלחה ויצר את הריפוי הנחוץ, הוא גם יצר אצלי רובד נוסף של ריפוי האמונה. אמונה בעצמי, אמונה בשליחות שלי ואמונה בהדרכה ובהשגחה העליונה.

דיוק אמרנו כבר? חרות אמרנו כבר?

חג שמח ומואר חברים יקרים שלי





 
 


 


 

יום שלישי, 8 בדצמבר 2015

קרה נס - סוף סוף ניצחתי את מבקש נפשי


ביום שבת, ערב לפני חג החנוכה זה קרה:

כשטיילתי בירקא עם אילן ורציתי לשלם על השתייה שקניתי, גיליתי ש...

הארנק שלי ובתוכו תעודת זהות, כרטיס אשראי,פנקס צ'יקים,רב קו של הרכבת, כרטיס קופת חולים וכרטיסי ביקור, נעלם ולא נודעו עקבותיו.

בבת אחת, כל מה שיכול היה להעיד על כך שאני באמת אני ולא סתם מתחזה נעלם...נותרתי חסרת זהות...

עוגמת נפש גדולה בערבו של חג הניסים.

הודעתי במשטרה על אובדן תעודת זהות, ביטלתי כרטיס אשראי ופנקס צ'יקים,

דאגתי לכרטיס קופת חולים חדש ואז נשמתי עמוק והשתדלתי להירגע מאובדן הזהות הפתאומית הזאת

 כמובן אני מאמינה שדבר אינו קורה סתם .

אז אחרי שנרגעתי קצת חפרתי לעצמי כהרגלי בקודש.

שאלתי את עצמי:

למה לעזאזל זה קרה לי? למה דווקא בחג הניסים?מה היקום רוצה לומר לי?

אולי הוא רומז לי שאפסיק ללכת כל הזמן עם תיק פתוח? (תרתי משמע)

ואולי הוא מבקש ממני להקשיב לאינטואיציות שלי?(הייתה לי איזו תחושה מוקדמת שלא הקשבתי לה)

או אולי והאם יכול להיות שיש כאן הזדמנות להתחלה חדשה? מעין ריסטרט כזה?

כל תובנה כזאת הרגישה לי קצת נכונה , אבל הייתה לי תחושה שיש עוד משהו כאן – עוד אסימון קטן שלא נפל...

 
היום הלכתי למשרד הפנים להוציא תעודת זהות חדשה.

הפקיד החביב הסתכל עלי ועל התמונה העכשווית שהבאתי איתי וחייך.

"רוצה לראות משהו שאל אותי" ?

כן, אמרתי ובליבי חשבתי, מה כבר יש לו להראות לי?

ואז הוא הדפיס והגיש לי ,תמונה שלי בשחור לבן.

"זאת התמונה מתעודת הזהות הראשונה שלך .הוצאת אותה בגיל 17"

הסתכלתי בתמונה ולא האמנתי למראה עיני...זאת באמת אני ,רותי בת 17

                                    


בבת אחת נזכרתי שכאשר נראיתי כך, נערה בת 17 חשבתי על עצמי שאני ממש ממש מכוערת.

היום כשאני מסתכלת על התמונה ממרחק של 40 שנה אני לא מסוגלת להבין איך יכולתי להרגיש כל כך מכוערת.

מהתמונה הזאת נבטת אלי נערה בכלל לא מכוערת , אולי אפילו יפה

ומה שבאמת מדהים, ככול שחלפו השנים קצת שמנתי (אחרי 3 לידות) ,השיער קצת הדלדל, העיניים שקעו מעט בחוריהן ובכל זאת אני מרגישה ממש טוב עם עצמי , מקבלת את עצמי בדיוק כמו שאני.

זה אומר כמובן שהיופי הוא תחושה פנימית ובלתי אובייקטיבית לחלוטין.

ככול שאנחנו יותר אוהבים את עצמנו ומקבלים את עצמנו אנחנו גם שלמים עם איך שאנחנו נראים –עם הדמות הניבטת אלינו מהמראה

ומכיוון שחנוכה היום מייד נזכרתי בשיר המופלא של נעמי שמר "שבחי מעוז":

 מעוז צור ישועתי, לך נאה לשבח
הרחק הרחק ליד ביתי הפרדסים נתנו ריח
אבוא במנהרות ובמצדות ובמערות
ובנקרות צורים ובמחילות עפר
אי שם בלב הלילה דרוך וחרישי
צופה בי מבקש נפשי

מעוז צור ישועתי, מבצר עיקש וקישח
עצי שקד ליד ביתי עומדים בלובן פורח
אבוא במנהרות ובמצדות ובמערות
ובנקרות צורים ובמחילות עפר
אי שם בלב הלילה דרוך וחרישי
מביט בי מבקש נפשי

מעוז צור ישועתי, בקרב אין קץ ינצח
אלי איילת אחותי חיוך עייף תשלח
אבוא במנהרות ובמצדות ובמערות
ובנקרות צורים ובמחילות עפר
אי שם בלב הלילה דרוך וחרישי
אורב לי מבקש נפשי
 

 והבנתי דבר מאוד מאוד חשוב:

נכון , זה שיר שנכתב על מלחמה ואויב המבקש את נפשנו, אבל אני יכולה לפרש אותו קצת אחרת וזה הפירוש הפרטי שלי:

בהיותי ילדה רגישה ומסיבות שונות הרגשתי שאני לא כמו כולם.קצת דחויה ולא אהובה. התחושה הזאת משך כל השנים ביקשה את נפשי...היא הייתה האוייב  שארב לי בלילה דרוך וחרישי...

ובאתי במנהרות החיים  ובמצדות , במערות ובמחילות עפר,מנסה בכל כוחי לשקם את הדימוי העצמי הזה , מחפשת אהבה,מבקשת ללמוד לאהוב את עצמי.מבקשת ישועה...

ולמרות האויב הזה, מבקש נפשי (שהיה כמובן אני עצמי), מעוז צור ישועתי בקרב אין קץ ניצח...

האסימון נפל...

הבנתי מה היקום רצה להגיד לי

היקום רצה להראות לי בחג החנוכה הזה את הנס הגדול שארע לי.

את הניצחון שלי על מבקש נפשי

הנס שקרה לנערה בת ה17 שלא אהבה את עצמה ולא קבלה את עצמה.

אותה נערה שעשתה דרך ארוכה במנהרות ובמחילות ועכשיו כשהיא מסתכלת בעצמה במראה היא מאוד אוהבת את מה שהיא רואה.

אם בגיל 17 מישהו היה מספר לי שזה מה שיקרה, לא בטוח שהייתי מאמינה לו.

אכן יש ניסים בעולם.

תודה למי שלקח את הארנק.

תודה ליקום הנפלא שעזר לי לנצח את מבקש נפשי ותודה על הדרך המופלאה שעשיתי .הדרך אל עצמי

חג שמח ומואר

שלכם באהבה

רותי