היא ישבה בכניסה לתחנה המרכזית בנהרייה , בתוך ריח שתן של חתולים וכלבים.
בדרכי אל תחנת הרכבת היא הייתה חלק מהנוף וכשחלפתי על פניה הנהנתי בראשי לשלום תוך שאני חושבת לעצמי: "אם היו לי בנות הייתי קונה ממנה קוקיות נחמדות", (אבל הבנים שלי לא צריכים קוקיות...)
עד ש...יום בהיר אחד היא לא הייתה שם...
שבוע אחר שבוע הלכתי לתחנת הרכבת בדרכי לקורס שלי בכפר סבא ושבוע אחר שבוע, דוכן העץ והקרון בצד הדרך נותרו מיותמים.
בדיוק כמו אדם אחד או שניים שנעלמו מהנוף שלי השנה (כל אחד בשל סיבותיו) בלי להותיר עקבות.
שכן בניגוד לדעה הרווחת, משפחה כן בוחרים. הנשמה שלנו בוחרת את המשפחה, את החברים ועלינו להודות למי שבצע את תפקידו ופשוט לשחרר.
אם יש לנו מערכת יחסים שבה אנחנו נשאבים, נותנים ולא מקבלים חזרה, אנו מתרוקנים ומשאירים את הצד השני במערכת היחסים בחוב אנרגטי אלינו.
אם יש לנו מערכת יחסים שבה אנו שואבים אנרגיה ולא נותנים חזרה גם זה אינו מדויק ועלול ליצור אצלנו ואצל האחר תקיעות.
בעצם אנחנו ממגנטים אלינו מערכות יחסים כאלה ,כדי ללמוד לדייק.ללמוד לתת ולקבל באופן מאוזן.
מתי אנחנו לא מאוזנים במערכות היחסים שלנו?
כמובן כשאנחנו לא מאמינים בעצמנו ולא אוהבים את עצמנו .אנחנו מאוד רוצים לקבל אהבה ממישהו אחר ומוכנים לעשות הכל כדי שזה יקרה .גם לוותר מעט על עצמנו ולתת לאחר על חשבוננו.
השנה התדר הגבוה ביקום עוזר לנו לדייק.
לדייק את האמון והאמונה בעצמנו, לדייק את האהבה לעצמנו, לדייק את מערכות היחסים שלנו .לדייק כדי לצמוח לתדר גבוה יותר .
בכל יום מחדש היא פתחה את דוכן הסדקית שלה.
אישה גבוהה, חובשת כובע לראשה,סיגריה תמידית בזויות הפה, מסדרת באדיקות את הסחורה על הדוכן.
ובסוף היום, עדין עם סיגריה בזויות הפה, הייתה מכניסה את מרכולתה לקונטיינר קטן שחנה על הכביש והולכת לדרכה...
עד ש...יום בהיר אחד היא לא הייתה שם...
שבוע אחר שבוע הלכתי לתחנת הרכבת בדרכי לקורס שלי בכפר סבא ושבוע אחר שבוע, דוכן העץ והקרון בצד הדרך נותרו מיותמים.
האישה והסיגריה פשוט נעלמו מהנוף...
בדיוק כמו אדם אחד או שניים שנעלמו מהנוף שלי השנה (כל אחד בשל סיבותיו) בלי להותיר עקבות.
בהתחלה מכוחו של הרגל חיפשתי אחריהם...היה לי קשה לשחרר...
אבל אז הבנתי: שם המשחק השנה הוא דיוק!
כל מערכת יחסים שכבר עשתה את תפקידה, כל מערכת יחסים שכבר אינה מדויקת עבורנו, פשוט נעלמת.
גם אם זאת מערכת יחסים עם משפחה .
שכן בניגוד לדעה הרווחת, משפחה כן בוחרים. הנשמה שלנו בוחרת את המשפחה, את החברים ועלינו להודות למי שבצע את תפקידו ופשוט לשחרר.
התדר הגבוה ביקום דורש דיוק: דיוק במעשים, דיוק במערכות יחסים, דיוק במשפחה הנשמתית שלנו.
מערכות היחסים שאנו ממגנטים אלינו מלמדים אותנו פרק על נתינה וקבלה, משיכה ושחרור (הצבע הלבן במעגל הצבעים האינדיאני).
אם יש לנו מערכת יחסים שבה אנחנו נשאבים, נותנים ולא מקבלים חזרה, אנו מתרוקנים ומשאירים את הצד השני במערכת היחסים בחוב אנרגטי אלינו.
חוב אנרגטי שמישהו חייב לנו יכול בהחלט ליצור אצלנו תקיעות...
אם יש לנו מערכת יחסים שבה אנו שואבים אנרגיה ולא נותנים חזרה גם זה אינו מדויק ועלול ליצור אצלנו ואצל האחר תקיעות.
בעצם אנחנו ממגנטים אלינו מערכות יחסים כאלה ,כדי ללמוד לדייק.ללמוד לתת ולקבל באופן מאוזן.
מתי אנחנו לא מאוזנים במערכות היחסים שלנו?
כמובן כשאנחנו לא מאמינים בעצמנו ולא אוהבים את עצמנו .אנחנו מאוד רוצים לקבל אהבה ממישהו אחר ומוכנים לעשות הכל כדי שזה יקרה .גם לוותר מעט על עצמנו ולתת לאחר על חשבוננו.
השנה התדר הגבוה ביקום עוזר לנו לדייק.
לדייק את האמון והאמונה בעצמנו, לדייק את האהבה לעצמנו, לדייק את מערכות היחסים שלנו .לדייק כדי לצמוח לתדר גבוה יותר .
לדייק כדי לממש חלק נוסף מהניצוץ האלוהי שבתוכנו.
ומוכרת הסדקית בתחנה המרכזית? אני יודעת שהיא נעלמה כדי לדייק את המקום שלה ולצמוח...
את הפוסט הזה כתבתי לפני שנתיים.
היום הפייסבוק דאג להזכיר לי אותו.
קראתי והבנתי שמאז חלפו שנתיים והיקום מכוון אותי ואת כל מי שמוכן להקשיב, אל רמה נוספת של דיוק שנחוצה בדרך למימוש חלק נוסף מהניצוץ האלוהי, בדרך לחרות הנשמה להיות מי שהיא באמת.
כרעם ביום בהיר אני מבינה פתאום שהדיוק הנוסף מדבר על אמונה ללא חת.
להאמין בתוכניות הגדולות של היקום עבורנו בלי לדעת מראש את התוכנית .
פשוט להקשיב , לסמוך על עצמנו , על היקום ועל בחירות הנשמה שלנו , להקשיב ללב ולסימנים של היקום וליהנות מהדרך.
מסע חדור אמונה בדיוק כמו מסעו של השמאן שהיה יוצא אל המסע כשהוא יודע את נקודת ההתחלה אך אינו יודע מה יהיה סופו של המסע. השמאן הקשיב לסימנים שקיבל מהיקום, סימנים שדייקו עבורו את הדרך.
יש משהו מאוד מאוד משחרר כשמאמינים שכל הפתרונות קיימים כבר עבורנו .
הם נוצרו על ידי בחירות הנשמה שלנו ויופיעו ברגע המתאים לטובתנו העליונה ביותר.
מסע כזה משחרר מדאגה, משחרר משיפוטיות, משחרר מפחד - הכל קורה כאן ועכשיו , כל שנחוץ הוא נקודת הפתיחה של המסע.
אנחנו בתנועה וההכוונה וההשגחה העליונה תמיד אתנו...
כמעט שנה חלפה מאז יצאתי למסע אל הר שאסטה.
במידה מסוימת זה היה מסע אל הלא נודע, מסע שיצאתי אליו כשהעיניים הפיזיות שלי לא רואות היטב ופסעתי בו צעד אחר צעד כשאני דואגת להיות קשובה ומחוברת לעצמי ויציבה על הקרקע .
בהר שאסטה קיבלתי סימנים שעלי ליצור חלק נוסף למעגל הצבעים האינדיאני חלק של ריפוי.
חזרתי ובתוך כמה ימים החלק הנוסף התקבל.
מתוך הכרות עמוקה עם המקום של הפחד שתמיד מלווה אותי - הפחד לקפוץ למים ומתוך הכרות עמוקה עם הספק חברי הטוב, החלטתי להושיט להם יד, לחבק אותם ,לאפשר להם להיות נוכחים ובמקביל גם להאמין באמונה שלמה ...
בלי לחשוב יותר מדי קבעתי מועד להתחלת הקורס והתחייבתי בפני תלמידותי הוותיקות להתחיל ללמד אותו במועד זה .
מסעו של החלק השלישי החל כשאני קשובה למתרחש ומשדרגת אותו תוך כדי תנועה. לא זו בלבד שהקורס נחל הצלחה ויצר את הריפוי הנחוץ, הוא גם יצר אצלי רובד נוסף של ריפוי האמונה. אמונה בעצמי, אמונה בשליחות שלי ואמונה בהדרכה ובהשגחה העליונה.
דיוק אמרנו כבר? חרות אמרנו כבר?
חג שמח ומואר חברים יקרים שלי
את הפוסט הזה כתבתי לפני שנתיים.
היום הפייסבוק דאג להזכיר לי אותו.
קראתי והבנתי שמאז חלפו שנתיים והיקום מכוון אותי ואת כל מי שמוכן להקשיב, אל רמה נוספת של דיוק שנחוצה בדרך למימוש חלק נוסף מהניצוץ האלוהי, בדרך לחרות הנשמה להיות מי שהיא באמת.
כרעם ביום בהיר אני מבינה פתאום שהדיוק הנוסף מדבר על אמונה ללא חת.
להאמין בתוכניות הגדולות של היקום עבורנו בלי לדעת מראש את התוכנית .
פשוט להקשיב , לסמוך על עצמנו , על היקום ועל בחירות הנשמה שלנו , להקשיב ללב ולסימנים של היקום וליהנות מהדרך.
מסע חדור אמונה בדיוק כמו מסעו של השמאן שהיה יוצא אל המסע כשהוא יודע את נקודת ההתחלה אך אינו יודע מה יהיה סופו של המסע. השמאן הקשיב לסימנים שקיבל מהיקום, סימנים שדייקו עבורו את הדרך.
יש משהו מאוד מאוד משחרר כשמאמינים שכל הפתרונות קיימים כבר עבורנו .
הם נוצרו על ידי בחירות הנשמה שלנו ויופיעו ברגע המתאים לטובתנו העליונה ביותר.
מסע כזה משחרר מדאגה, משחרר משיפוטיות, משחרר מפחד - הכל קורה כאן ועכשיו , כל שנחוץ הוא נקודת הפתיחה של המסע.
אנחנו בתנועה וההכוונה וההשגחה העליונה תמיד אתנו...
כמעט שנה חלפה מאז יצאתי למסע אל הר שאסטה.
במידה מסוימת זה היה מסע אל הלא נודע, מסע שיצאתי אליו כשהעיניים הפיזיות שלי לא רואות היטב ופסעתי בו צעד אחר צעד כשאני דואגת להיות קשובה ומחוברת לעצמי ויציבה על הקרקע .
בהר שאסטה קיבלתי סימנים שעלי ליצור חלק נוסף למעגל הצבעים האינדיאני חלק של ריפוי.
חזרתי ובתוך כמה ימים החלק הנוסף התקבל.
מתוך הכרות עמוקה עם המקום של הפחד שתמיד מלווה אותי - הפחד לקפוץ למים ומתוך הכרות עמוקה עם הספק חברי הטוב, החלטתי להושיט להם יד, לחבק אותם ,לאפשר להם להיות נוכחים ובמקביל גם להאמין באמונה שלמה ...
בלי לחשוב יותר מדי קבעתי מועד להתחלת הקורס והתחייבתי בפני תלמידותי הוותיקות להתחיל ללמד אותו במועד זה .
מסעו של החלק השלישי החל כשאני קשובה למתרחש ומשדרגת אותו תוך כדי תנועה. לא זו בלבד שהקורס נחל הצלחה ויצר את הריפוי הנחוץ, הוא גם יצר אצלי רובד נוסף של ריפוי האמונה. אמונה בעצמי, אמונה בשליחות שלי ואמונה בהדרכה ובהשגחה העליונה.
דיוק אמרנו כבר? חרות אמרנו כבר?
חג שמח ומואר חברים יקרים שלי
חיבוק לך, יקירה, מדוייק ומכוון אליך. בברכה לטוב!!
השבמחק