רגע לפני ערב יום הכיפורים

 השעה 14:00, צהרי יום כיפור , השנה 1973 ואני נערה בת 17 וחצי.

יבבה חדה מפלחת את האוויר, אזעקה.

 החלה המלחמה שלאחריה כבר שום דבר לא יחזור להיות .כשהיה

תוך יומיים הם החלו להגיע , השמות של החברים שנהרגו במלחמה

 וביניהם מושא אהבה ראשונה  של נערה בת 17.(כמובן שהוא לא ידע על האהבה הזאת)

מה עושה נערה בת 17 כדי לשרוד את הכאב , את הפחד ואת הבלבול ?

כמובן מתנתקת מהרגש.

זאת הייתה עבורי הטראומה הראשונה של יום כיפור .

עד אז יום כיפור עבורי היה חג שבו מנסים לצום או שלא, 

הולכים לבית הכנסת , אוכלים בולו  עם סיום הצום 

(עוגה טוניסאית  שעד היום טעמה חסר לי) ושותים לימונדה עם מזר.

ב1974 כבר התגייסתי לנח"ל: טירונות, היאחזות, קיבוץ.

כמה שנים טובות הסתובבתי בעולם מנותקת מכאב, מאהבה, משמחה.

מנותקת מהלב.

אבל היקום כמו היקום שולח לנו הזדמנויות להיות בייעוד שלנו

וההזדמנויות מופיעות פעמים רבות בצורה של קושי- קושי שבתוכו מסתתרת מתנה ענקית.

היות ולפי מעגל הצבעים שלי הייעוד שלי הוא ללמד אחרים

 להאמין בעצמם, לאהוב את עצמם , לכבד את עצמם ואת האינטואיציות שלהם, 

היה עלי ללמוד לעשות זאת עם עצמי.

כי ככול שאנו עושים את הייעוד שלנו עם עצמנו כך אנו יכולים לעשות אותו הכי טוב עם אחרים.

כילדה קיבלתי המון הזדמנויות הקשורות לקושי של אהבת הורים ומשפחה.

 עד הרגע ההוא במלחמת יום הכיפורים ,יכולתי להכיל הכל , 

אבל המלחמה הייתה הקש ששבר את גב הגמל ,

לא יכולתי להכיל עוד והלב נסגר להמון שנים.

אז קיבלתי מהיקום עוד המון הזדמנויות לא פשוטות ללמוד לאהוב את עצמי, לכבד את עצמי ולהאמין בעצמי.

הזדמנויות לפתוח את הלב...

החיבור חזרה אל הלב התרחש לאט לאט

 וככול שהוא התרחש (דרך אירועים לא פשוטים) הלב התרחב עוד ועוד , 

הכעס נמוג והסליחה התרחשה מאליה (סליחה לעצמי ולכל אלו שהתחייבו בחוזה הנשמתי שלנו לעזור לי לצמוח דרך הקושי ).

בערב יום כיפור לפני 16 שנים (2003), שנה לפני שעזבתי את הקיבוץ

אימא שלי היקרה ,שהיה לה לפי החוזה הנשמתי שלנו , חלק עצום בחיבור לייעוד שלי הלכה לעולמה.

עוד אירוע טראומתי בערב יום כיפור אבל הפעם האירוע הזה פגש אותי כשאני מחוברת היטב לכל קשת הרגשות: כעס, צער, אהבה, חמלה, פחד, עצב – הכל היה שם.

שנים רבות לקח לי לעבד את הרגשות הללו, להשלים עם החוזה הנשמתי שבחרנו לנו ולהתפייס עם עצמי ואיתה.

אימא יקרה, מחר, ביום האזכרה שלך, כמו בכל ערב יום כיפור, אדליק נר על קברך ואומר לך שאני מרשה לעצמי להיזכר בך ולכאוב ,בדרך הכי מפויסת ושלמה.

יודעת שניצוץ מנשמתך כבר התגלגל ויודעת גם שעוד ניפגש בזמן אחר ובמציאות אחרת.

כבר שנתיים שלאחר העלייה לקבר אימי  בערב יום כיפור, אני מדליקה בבית 4 נרות זיכרון.

נר לזכר אימי היקרה -רוזט סיטבון,
שנפרדה מאתנו בערב יום כיפור לפני 16 שנים.

נר לזכר חמותי היקרה –פנינה גיטל שעזבה אותנו ב-19/1/16.

נר לזכר אבי היקר-מאיר סיטבון שנפרד מאתנו ב-3/2/17.

ונר לזכר חמי היקר – דב גיטל שעזב אותנו ב-26/8/17.

עבורי המוות הוא חלק בלתי נפרד מהחיים.

יהי זכרם ברוך.

גמר חתימה טובה לכולם