יום שלישי, 2 במאי 2017

ניוזלייטר מס' 2 - יום העצמאות 2017


יום העצמאות הפרטי שלי
בגילי המופלג (כמעט 61),
 כשאני חושבת מתי באמת התחלתי לחגוג את יום העצמאות הפרטי שלי,
אני מבינה שרק לפני כ- 13 שנים...
כשהייתי ילדה/נערה, אימא הייתה זאת שעל פיה יישק דבר.
הייתי תלויה לחלוטין בדעתה, באהבתה,
שקועה בניסיון לרצות אותה , או למרוד בה – לא הייתי ממש עצמאית...
אחר כך בגיל 18 התגייסתי לנח"ל ומהר מאוד הפכתי לחברת קיבוץ.
עבור נערה/אישה בהתהוות , שאינה בטוחה בעצמה
ובעצם פוחדת שלא יאהבו אותה,
יש משהו מאוד בטוח  לכאורה בקיבוץ...
יש כללים ויש חוקים, הקיבוץ מחליט על כל הדברים החשובים
ועצמאות הוא רק חג שבו לובשים חולצות לבנות,
רוקדים קצת, שרים שירי ארץ ישראל וזורקים לחלל האוויר זיקוקים.
קצת שמחה ולמחרת חזרה למסלול...
גם אם לא תמיד אהבתי את ההחלטות, את מטפלות של ילדי , את כל מה שבצבץ ועלה לפעמים,
הייתי מוכנה לשלם את מחיר התלות ,כדי להיות במקום הבטוח והמוכר – פחדתי מהלא נודע כמובן ולא העזתי לצאת לעצמאות.
אבל חוסר שביעות הרצון החל לכרסם בי לאט לאט.
הסאה גדשה כשבני האמצעי חלה בתסמונת טורט והחל לספוג
התעללויות פיזיות ורגשיות בשל השונות שהייתה בו.
את זה כבר לא יכולתי לשאת...
לכאורה הכל היה חשוך , אבל במבט לאחור אני מבינה, שהיה זה סדק קטן של אור שהלך והתרחב.
סדק שקרא לי למצוא את הדרך שלי חזרה אל מאווי הלב והנשמה.
בגיל 48 ועם 3 ילדים בגיל בית ספר , עזבנו את הקיבוץ...
לראשונה בחיי חוויתי עצמאות.
מבלי להביט לאחור , מבלי להיות ב -"אכלו לי" ,"שתו לי", "עשו לי" (לא היה זמן לזה) ,לקחתי אחריות על החיים שלי – יצאתי לעצמאות.

היום אני מבינה שעצמאות היא החופש לאהוב את עצמי, להאמין בעצמי, להיות בהוויה שלי , כמו שאני בדיוק.
אז המשואה שאני מדליקה בחג הזה,
היא לתפארתם של אלה אשר דחפו אותי לצאת לעצמאות.
לתפארת "החולמים אחר השמש", שעושים דרך על מנת ללמוד לאהוב את עצמם ולהאמין בעצמם.
אומרים יהללך זר ולא פיך, אבל המשואה הזאת היא גם לכבודי ,
על האומץ להתחבר ללב ולמאווי הנשמה.
האומץ להיות עצמאית.
ולתפארת מדינת ישראל...
ולסיום , היום טיילתי בראש הנקרה עם אישי וצילמתי שם בנקרות.
אלונה חברתי היקרה, הסבה את תשומת ליבי לכך שרואים בתמונות סדק של אור ולב. מצרפת את התמונות.

חג שמח ומואר
והמון אהבה ממני
רותי
ואם גם אתם רוצים להתחבר אל מאוויי הלב והנשמה הרי מספר הזדמנויות לעשות זאת.
מוזמנים באהבה רבה
רותי

תגובה 1: