נוסעים ברכבים מרדינג לכיוון המלון
בשאסטה.
מביטה מחלונה של המפלצת הלבנה והגדולה שמשמשת כרכב שלנו,
ככול שאנו מתקרבים אל העיירה מתגלה ההר ואנו מבחינים בעננים לבנים בעלי
צורה מוזרה שתלויים מעליו...
עננים כאלה לא ראיתי אף פעם, כאילו השכינה בעצמה תלויה ועומדת מעל ההר
ערפילים על ההר ותחושה חזקה של קסם באוויר
סוף סוף הגענו למלון...
המלון נראה כמו בית חלומות, מעין חיבור מופלא של נוף קדומים ובית קטן
בערבה.מעורר בתוכי תחושה של דה ז'ה וו
החדרים יפים ומזמינים.זורקות את המזוודות בחדר והולכות לעשות קניית מזון
מרוכזת לימים הבאים
עייפות אחרי יום וחצי של טיסות, קסת רכה ומזמינה, חברה נפלאה בחדר (שירזי
המדהימה) אני צונחת אל בין הסדינים ו....פשוט לא נרדמת ...האנרגיות כאן מאוד
עוצמתיות וכל תו בגופי מרגיש את האנרגיות ומסרב לישון.
(אנשים חייכנים מאוד בשאסטה ויש כאן
חנות קריסטלים מהממת ביופייה)
אחרי הסיור בעיר הולכים למעיין של בני טלוס ולאגם קסל –שער למוריה.
אי אפשר שלא להבחין בעצים המדהימים שיש כאן , הם נראים כמו אנשים שעומדים
ושומרים על ההר. עצים שהם למעשה שומרי ההר .
אני נזכרת בקלף האנשים העומדים מתוך קלפי "הדרך המקודשת האינדיאנית"
עצים שנראים כמו בני אדם ותפקידם לחבר אותנו לשורשים, כי השורש והמקור
מאפשרים לנו לצמוח הם מלמדים אותנו לכבד את השורשים שלנו ואת המהות שלנו ומלמדים אותנו
לתת ולקבל בצורה מאוזנת – בהחלט מעורר מחשבה...
טקס פתיחת סדנה – בקשות מהיקום, חיבור לאדמה, למים, לרשת הקריסטל ולהר,
חניכה מדהימה – התחלה של העבודה הרוחנית בהר
בטקס אני מבקשת: חיבור יותר גדול לניצוץ האלוהי שבתוכי ולייעוד,מבקשת להיות
השלם שאני, מבקשת ריפוי לעיניים...
למחרת במעגל מגן הדוד שהוא מקום של וורטקס אנרגטי וריפוי ,מעגנים עוד קצת
את התדר, מתחברים למשפחה הלמוריאנית, מתקדשים ומתחדשים במקדשי ההתקדשות וההתחדשות,
עושים עבודה אישית וקבוצתית ועוברים תהליכים אנרגטיים של התעלות וחניכה עוצמתית של
ריפוי
חני ודורית מנחות את התהליכים העוצמתיים בתיאום מושלם ובמקצועיות רבה.
ביומיים האלה אני שמה לב לחיבור הגדול בין הפיזי לרוחני.
מתחילים את הסדנה בהליכה פיזית למקומות עם תרמיל על הגב ועם מזרון,
מתיישבים או שוכבים עם המזרון על הקרקע ,או על האבנים הגדולות כשמסביב הנוף המדהים
של העצים וההר ועושים עבודה רוחנית עמוקה...
מבינה שהחיבור הזה בין הפיזי לרוח נועד ללמד אותי משהו אבל עוד לא יודעת מה
רק מבינה ש: אני צועדת במסלולים עם משא על גבי, כשעדין איני רואה היטב
בעיניים הפיזיות ולכן אני לומדת לבטוח בעצמי ובכוח הרצון שלי, לומדת לבטוח ביקום ולהאמין
שהכל אפשרי
לומדת לקבל עזרה מאחרים ולומדת גם לבקש עזרה מאחרים...
ואז ביום שישי בערב אנחנו הולכים יחד לקבלת שבת וארוחת ערב אצל ישראל דוידסקו
והאסימון שלי נופל....
ישראל הוא ישראלי החי בשאסטה בבית שכור מדהים
שנים רבות הוא עשה עבודה רוחנית עמוקה ברחבי העולם עם ניצולי שואה.
בשאסטה הוא עושה עבודת ריפוי והתמרה של אמונות דרך הלהבה הסגולה של סאן
ז'רמן
ישראל לא אכל איתנו את ארוחת השבת שהכינו חני ודורית.
כשמביטים בישראל ושומעים אותו אפשר להבחין באדם עם ניצוץ גדול בעיניים, אדם כל כך מלא מבחינה
רוחנית שלא תמיד הוא מרגיש צורך לאכול
פתאום אני רואה פנים מול פנים את הפחד הכי גדול שלי
קולטת את הפחד ומבינה שבכל השנים הללו, אני נושאת עימי אמונה מגבילה שאומרת:
או, או..
או רוח או חומר , שני הדברים אינם
יכולים להתקיים יחד במלוא העוצמה במקביל ובהרמוניה.
זאת הסיבה ששנים רבות אני נמצאת בעולם הרוח אבל לא עד הסוף....
נמצאת בייעוד שלי אבל לא עד הסוף...
אני נמצאת קצת בחומר וקצת ברוח ולא נותנת לעצמי להתקדם מעבר למותר,
פוחדת שחיבור גדול יותר לרוח ינתק אותי מהפיזי, מהמשפחה, מהחיבור לקרקע
ולכן אף פעם לא מתמסרת עד הסוף ולא מתחייבת עד הסוף לייעוד שלי...
בערך לפני שנה החלה הראייה שלי למרחוק להיטשטש, שאלתי את עצמי : מה אני לא
רוצה לראות?
התשובה הגיעה כאן ועכשיו באופן ברור ובהיר לגמרי:
בגלל האמונה הזאת בתוכי סירבתי להתחייב עד הסוף לייעוד הרוחני שלי, לניצוץ
האלוהי שבתוכי , לשלם שאני.
הסייגים ששמתי והפחדים האלה בעצם עוצרים את השפע.
האמת היא שהחיבור לרוח עובר תמיד דרך הפיזי בדיוק כפי שהראה לי היקום
ביומיים האלה
חיבור אמיתי הוא קרקוע לאדמה וראש בשמיים איזון בין רוח לחומר בדיוק כמו
העצים ששורשיהם באדמה וראשם בשמים
איזו תובנה מדהימה...מסכימה עכשיו לראות אותה...
למחרת בהליכה למפלי מקלאוד שמתי לב שהראייה שלי הולכת ומתבהרת...
המשך יבוא יקירי ....
באהבה רבה
רותי
