השנה בערב יום כיפור
אני מדליקה 4 נרות זיכרון.
נר לזכר אימי היקרה -רוזט
סיטבון, שנפרדה מאתנו בערב יום כיפור לפני 14 שנים.
נר לזכר חמותי היקרה –פנינה גיטל שעזבה אותנו ב-19/1/16.
נר לזכר אבי היקר-מאיר סיטבון שנפרד מאתנו ב-3/2/17.
ונר לזכר חמי היקר – דב גיטל שעזב אותנו ב-26/8/17.
עבורי המוות הוא חלק בלתי נפרד מהחיים.
הנשמה מסיימת את החוזה הנשמתי שלה כאן,
עוזבת את העולם הגשמי וממשיכה את מסעה
והנשארים , חווים ולומדים את מה שמותו של היקר להם בא ללמד אותם
בהתאם לחוזה הנשמה וצומחים עוד קצת אל הניצוץ האלוהי שלהם.
כן, זה נכון, הכוכב שלנו הוא כוכב הרגש ולכתו של קרוב יקר
מציף רגשות של כאב, געגוע ,ריקנות והשהייה בחוויות הרגשיות האלה
גם היא מלמדת אותנו משהו.
אז השנה בערב יום כיפור אני מרשה לעצמי להיזכר ולכאוב בדרך
הכי מפויסת ושלמה
ולגבי הסליחה, ככול שמבינים בהבנה גבוהה ,שלכל הקרובים לנו יש חוזה נשמתי איתנו
וכל מה שהווה איתם במהלך החיים נועד לעזור לנו לצמוח,
כך ברור שהסליחה והשחרור נעשים ממקום עמוק ומכיל
וזאת עבודה שנעשית כל החיים , לא רק ביום כיפור.
מחר האזכרה של אימי היקרה שלה הייתה ההשפעה הכי מכרעת על הצמיחה שלי.
מצרפת כאן דברים שכתבתי לזכרה שבשנה שעברה.
כל מילה עודה
רלוונטית
גמר חתימה טובה לכולם
רותי
אימא
יקרה,
