ערב יום הזכרון לשואה ולגבורה - לזכור ולא לשכוח

כילדים בתנועת "הצופים" בעכו , נהגנו בערב יום השואה ללכת ברגל מעכו לקיבוץ לוחמי הגטאות שם נערך הטקס המרכזי.

היה משהו מאוד סוריאליסטי , בנוער העצום ורב הזה מבתי הספר ומתנועות הנוער, שצעד בצידי הכביש והתכנס לפני הבמה,על הדשא הגדול בקיבוץ כמו בהפנינג ענקי...

היו לחשושים רבים בקהל , לחשושים של חברים שנפגשו על הדשא, אבל היו רגעים שכל הקהל הרב והעצום הזה קם כאיש אחד על רגליו, הקשיב ללא רחש, בדממה חותכת וקיבל ביראה את הורדת הדגל לחצי התורן ואת מטחי הכבוד של החיילים שעמדו על החומות.

בהתחלה הטקס הזה היה בשבילנו  (הנוער) גם הזדמנות להיפגש בצידי הדרך ועל המדשאה עם החברים.

אבל ככול שנקפו השנים וגברה ההבנה ,עמדנו שם מאוחדים בחולצות הלבנות שלנו ובדממה.

שמחת החיים התחלפה בעצב עמוק, בתחושה שזה לא נתפס מה שקרה לעם היהודי בשואה...

ככול שבגרנו הבנו יותר ויותר את המשמעות המצמררת של מה שקרה.

הורים, ילדים, אחים, סבים, סבתות – שישה מיליון אנשים שנספו בשל היותם יהודים...

עם שלם שעבר שואה ותקומה....

במבט לאחור ועם התובנות שיש לי היום ,אני יודעת ומבינה את תכלית הבחירה הקולקטיבית של העם היהודי.

אני גם יודעת ומבינה שחיים בקרבנו השרידים האחרונים של ניצולי השואה ההיא וגם חיות  בקרבנו נשמות שנספו בשואה ובחרו להתגלגל כאן בארץ ישראל והפעם כנשמות חופשיות בארצנו...(אני רואה את זה במעגלי צבעים במפות הנשמה)

אותם נשמות שהיו נשמות מוכות פיזית ורגשית.

נשמות שבאו לכאן כדי לתקן...לחוות את כבוד האדם וחרותו שנגזלו מהם אז...לחוות את האהבה שנלקחה מהם. ללמוד לאהוב את עצמם ואת האחרים בצורה מאוזנת...

כל אחד ואחד מאיתנו בדרך זאת או אחרת , נושא עימו בדנ"א שלו את הטראומה הזאת של השואה . מה שעושה את החיים שלנו כאן בארץ שלנו , במדינת היהודים, בעלי משמעות רבה.

"להיות עם חופשי בארצנו" - זה מחייב את כולנו לדאוג שיהיו ביננו אהבה וכבוד.

זה יכול לקרות רק אם נקבל באהבה ובכבוד את כל החלקים שבתוכנו.נעשה שלום עם עצמנו.

כן, גם שלום עם הניצוץ הזה בתוכנו ניצוץ של היהודי שהיה בשואה , שרד אותה וקם תקומה גדולה...

אז מדי שנה כשאנחנו עומדים דום בטקס יום השואה בזמן הצפירה כדאי שנזכור: כבוד ואהבה לעצמנו , כבוד ואהבה לסביבה יבטיחו את שהותנו כאן במקום הבטוח שלנו – ארץ ישראל

לזכור ולא לשכוח!

 

                                                 

לשחרר ולסלוח , לא רק ביום כיפור - טקס שחרור אינדיאני

 כל כך חשוב בעיני לעשות מדי פעם תהליך של שחרור וסליחה בכל הרבדים: לסלוח לאחר או להרגל לא טוב שאימצנו.

לסלוח לעצמנו על בחירות קשות.

לבקש סליחה מהאחר

ופשוט לשחרר...

כל סליחה ושחרור שלנו מורידים מעלינו משא כבד שלעיתים אנחנו אפילו לא מודעים לכך שאנו נושאים אותו.

אז הנה תהליך סליחה ושחרור מקסים ביותר - טקס שחרור אינדיאני

הטבע: העצים, האגמים , הים סופגים עבורנו באהבה  את מה ששחררנו ומקלים עלנו.

 טקס שחרור אינדיאני

מבצעים אותו לאור יום בעמידה תחת עץ או על יד מקווה מים/ים. או מדמיינים שנמצאים ליד מקום כזה

רצוי תחילה להוריד מעצמנו תכשיטים.

במצב של עמידה אנו שולחים שתי ידיים קדימה כך שכף יד ימין קמורה כלפי הקרקע וכף שמאל קעורה כלפי השמיים (הפוך לשמאליים)

מדמיינים עצמנו מחזיקים ידיים עם האדם, ההרגל, המחלה אשר רצוננו לשחרר.

ואומרים בקול ברור –לא בלחישה:

שם, ושיוך (למשל: משה בן חנה או הכאב של משה בן חנה בצד ימין, או ההרגל של משה בן חנה לכסוס ציפורניים)

1.      אני רותי בת ___,מבקשת ממך משה בן _____סליחה על כל מה שהיה בינינו בחיים האלו ובחיים אחרים. אני מבקשת סליחה בכל הרבדים , בכל המימדים , בכל הגלגולים , בכל הגופים כאן ועכשיו

2.      אני רותי בת ______,סולחת לך  משה בן ___ על כל מה שהיה בינינו בחיים האלו ובחיים אחרים. אני סולחת לך בכל הרבדים , בכל המימדים , בכל הגלגולים , בכל הגופים, כאן ועכשיו

3.      אני רותי בת ____: סולחת לעצמי על כל מה שהיה ביני לבין משה בן _____בחיים אלו ובחיים אחרים. אני סולחת לעצמי בכל הרבדים , בכל המימדים , בכל הגלגולים, בכל הגופים, כאן ועכשיו

4.      אני רותי בת _____ משחררת אותך משה בן ____ באהבה:

5.      אני משחררת אותך בכל הרבדים , בכל המימדים , בכל הגלגולים, בכל הגופים, כאן ועכשיו

6.      לאחר כל משפט נושמים עמוק מבטן תחתונה

כשסיימנו לומר את המשפטים מנערים ידיים למעלה.

יש לחזור על הטקס X 3 (משפטים וניעור ידיים)

בסוף הטקס לשטוף ידיים במים

אפשר לבצע כמה טקסי שחרור שרוצים.

מי שעשה מעגל צבעים  ויודע היכן ממוקמים הצבעים שלו יכול ללבוש את צבע ההגנה שלנו או המהות או האיזון וריפוי או התחלת תהליכים. 1,4,7,13

גמר חתימה טובה לכולם
                                                              

                                                          

חג החרות שלי

יקירי

אביב הגיע. פסח בא.ריח נפלא באוויר.- התחדשות, צמיחה ופריחה

אנו עסוקים בניקיונות, קניות, הכנות לחג החירות.

בכל שנה, בעת הזאת אני מתכנסת לתוך עצמי ובודקת: רגשות קשים, תחושות לא נעימות שאני גוררת איתי, אירועים שהתרחשו ועדיין לא שחררתי – כל מה שמפריע לי לצאת מעבדות לחרות- חרות מחשבתית, חרות רגשית: החרות הפרטית שלי!

אין ספק, כדאי ורצוי לנקות את הבית הפנימי שלנו . לשחרר את העבר ולהתחיל דף חדש, נקי , רענן

בדיוק כמו המטבח המצוחצח שלנו.

אז איך עושים זאת?איך משחררים? כיצד יוצאים מעבדות לחרות?

כמובן בעזרת תהליך של סליחה. סולחים לאחר, מבקשים סליחה ממנו ובעיקר סולחים לעצמנו.

לאינדיאנים יש טקס שחרור מופלא שאפשר וניתן לעשות בכל עת.את הטקס אפשר לעשות עם כל אחד וכל דבר שאנו רוצים לשחרר.גם עם אדם שכבר נפטר , עם הילד הפנימי שלנו, עם האם הפנימית וכו'.

מוגש לכם באהבה

טקס שחרור אינדיאני

מבצעים אותו לאור יום בעמידה תחת עץ או על יד מקווה מים/ים

תחילה יש להוריד מעצמנו תכשיטים.

במצב של עמידה אנו שולחים שתי ידיים קדימה כך שכף יד ימין קמורה כלפי הקרקע וכף שמאל קעורה כלפי השמיים (הפוך לשמאליים)

מדמיינים עצמנו מחזיקים ידיים עם האדם, ההרגל, המחלה אשר רצוננו לשחרר.

ואומרים בקול ברור –לא בלחישה:

1.      שם, שם משפחה ושיוך (למשל: משה לוי, אבי או הכאב שלי בצד ימין)

2.      אני מבקשת ממך סליחה על כל מה שהיה בינינו בחיים האלו ובחיים אחרים.

3.      שם, שם משפחה ושיוך: אני סולחת לך  על כל מה שהיה בינינו בחיים האלו ובחיים אחרים.

4.      שם, שם משפחה ושיוך:אני סולחת לעצמי על כל מה שהיה בינינו בחיים אלו ובחיים אחרים.

5.      שם, שם משפחה ושיוך: אני משחררת אותך באהבה.

לאחר כל משפט נושמים עמוק מבטן תחתונה

כשסיימנו לומר את המשפטים מנערים ידיים למעלה.

יש לחזור על הטקס X 3 (משפטים וניעור ידיים)

בסוף הטקס לשטוף ידיים במים

אפשר לבצע כמה טקסי שחרור שרוצים.

מי שעשה מעגל צבעים  ויודע היכן ממוקמים הצבעים שלו יכול ללבוש את צבע ההגנה שלו או המהות, או האיזון וריפוי ,או התחלת תהליכים

1,4,7,13

לכולכם יקירי חג חירות שמח. אביב , פריחה, לבלוב וצמיחה.הכל לטובתכם העליונה.