עברו שבועיים מאז חזרתי מההר.
הלב עדין מתגעגע, אבל עכשיו אני יכולה להתבונן על המסע הזה בפרספקטיבה של
זמן וגם לעשות את החיבורים הנחוצים לכאן ועכשיו.
נזכרת ביום שבו אשלין, שומרת ההר השמאנית ליוותה והדריכה את הסיור בהר.
אשלין היא בעיני אישה של ניגודים:
מצד אחד פניה חרושות קמטי גיל ושמש ומאידך, עינה הכחולות צלולות ובהירות,
מאירות כעיניו של ינוקא וגופה הגמיש מדלג בלי היסוס מסלע לסלע ואינו מסגיר את גילה
ניכר בה באשלין שהיא מאוד מחויבת לייעוד שלה – שמאנית שומרת ההר...
היא מסבירה ברהיטות ובבהירות על ישויות ההר (כשדורית מתרגמת), מדברת על
אהבה ועל ההדרכה שמלווה אותנו ו ופניה רכות רכות כשהיא מדברת על ההר.
אבל באותה נשימה מתכרכמות פניה, כאשר היא מזהירה אותנו בנוקשות ללא פשרות
שלא נדרוך על הצמחים והדשא שצמחו על השביל, כי גם הם חלק מהחיים הרוחשים על ההר.
המפגש המרתק עם אשלין היקרה, גורם לי לשאול את עצמי האם אני מספיק מחויבת
לייעוד שלי? ככה, בלי פשרות ובלי הנחות לעצמי.
(מנחשים מה עניתי לעצמי...?)
הימים הבאים בהר היו מאוד עוצמתיים עבורי
בבקרים ביקרנו במקומות קסומים ומקודשים לאינדיאנים, באתרים של ריפוי...
ביקרנו בהר במצבים שונים שלו עם שקיעת השמש ועם הזריחה
זרענו יחד זרעים של בקשות אנרגטיות מההר, עשינו עבודה אישית וקבוצתית
עוצמתית ומעגלי ריפוי אישיים וקבוצתיים.
בערבים עברנו יחד סדנאות של תופים, שירה ונגינה מקודשים, התחברנו יחד לתדר של מוסיקה, שירה ושמחה מרפאת
במשך כל הזמן הזה , ההדרכה העליונה כיבדה אותנו בנוכחותה המרגשת ואפילו הסכימה להתגלות בפנינו בתמונות שצילמנו .למשל הלהבה הסגולה של סאן ז'רמן שראו אותה באופן מוחשי וברור בתמונות שצילמנו, עוטפת כל אחד מאתנו באורה הסגול והעוצמתי, בזמן הטקס האישי שעשינו בסלע השלווה.
כשאני חושבת מה היה כל כך עוצמתי עבורי בימים האלה של המסע (מלבד הנוכחות
האנרגטית של ההר וישויות ההר), אני מבינה שבכל הימים האלה
החזקנו יחד מרחב אנרגטי של קדושה, מרחב של בריאת מציאות ויצירת ניסים, מרחב
של אהבה ומרחב של ריפוי
כדי ליצור ריפוי צריך אמונה מאוד מאוד גדולה בתדר הזה, ביקום ובעצמנו
המרחב הזה שהחזקנו יחד היה נס אמיתי ואכן זה התאפשר ובקלות תודות להר
ולאנרגיות שלו
כי אדם ואדם לא תמיד נפגשים, אבל הר ואדם עם כל רוחות השמים נפגשים גם
נפגשים
בדרך חזרה, בשדה התעופה, שמתי לב שהראייה שלי מטושטשת משהייתה ואמרתי לעצמי
בלב: "המשקפיים שהגעתי איתם למסע אינם מתאימים כבר (תרתי משמע) או שחלה הרעה
במצב, או שחל שיפור מאוד גדול
שלושה ימים אחרי החזרה הייתה לי בדיקת עיניים שקבעתי מראש
הרופאה שלפני שאסטה הציעה לי ניתוח בעיניים או משקפי פריזמה הייתה מופתעת
מאוד
"חל שיפור עצום" היא אמרה "העיניים חזרו כמעט למצב
רגיל" ,"אולי בסוף היה לך וירוס שעובר מעצמו?"
שבועיים חלפו מאז חזרתי מההר ומאז חזרתי, אני נושאת עימי את תדר ההר בלב
שם בהר ,באחד הימים כשעשינו עבודה אישית, החל להגיע החלק השלישי של מעגל
הצבעים האינדיאני שהוא כמובן ריפוי בהשראת מעגל הצבעים ומעגל הרפואה האינדיאני ואת
החלק שנותר אני מקבלת עכשיו
אז מה הבאתי איתי מההר מלבד קריסטלים מדהימים ומקל דיבור מופלא?
אמון ואמונה גדולים מאוד בעצמי ובשמאן שאני
שמחה עצומה והבנה גדולה שיש להכניס לחיים תדר של שמחה מעצם היותנו.
מחויבות עצומה חדה וברורה לייעוד שלי, שהוא כמובן: לחבר אנשים לאהבה , כבוד ואמון ואמונה בעצמם דרך
מעגל הצבעים האינדיאני, להראות להם מהו הייעוד שלהם וללמד אותם לרפא חלקים פצועים כדי
לממש את הייעוד שלהם
והכי הכי חשוב, אני מבינה ויודעת שאפשרי לי גם כאן להחזיק בתדר הזה, במרחב
המקודש הזה של בריאת מציאות, יצירת ניסים וריפוי
תבורכו
באהבה רבה
רותי
