זאת הדרך שלי

לפני 23 שנים, בני הבכור עלה לכיתה א'.
אני זוכרת את ההתרגשות הרבה שאחזה בי, את התקווה שיהיה לו קל.
את המפגש המרגש בכיתה עם כל ההורים והילדים ואז,את הרגע בו אומרים שלום ומשאירים מאחור ילד מרוגש, חושש ומתלהב כאחד.
התפללתי שיצליח. שיצליח בלימודים, שימצא לעצמו חברים, שיאהבו אותו, שיסתדר עם המורים.
רק את הדבר החשוב ביותר שכחתי להזכיר בתפילתי (כמובן מחוסר מודעות).
שילמד ליהנות מהדרך, כלומר, ליהנות מהרגע.
כי להציב מטרות ולרצות שיתגשמו זה חשוב ביותר, אך חשוב לא פחות, כשאנו צועדים לקראת מטרה ליהנות מהדרך.
במהלך 23 השנים שחלפו,למדתי כי לפעמים הדרך חשובה יותר מהמטרה עצמה.
תחשבו על כך, אילו היו מודיעים לכם שנותרו לכם שבועיים לחיות- כיצד הייתם נוהגים?כמובן עוצרים, נושמים,נהנים מכל רגע. הופכים כל רגע בשבועיים האלה לחוויה שיש לנצור – לרגעים קסומים.
אילו בני הבכור היה עולה עכשיו לכיתה א', הייתי מתפללת עבורו ומבקשת שבדרך להשגת מטרותיו החשובות לא ישכח ליהנות מהדרך .
כי רגע שעובר איננו חוזר.
מברכת את כל הילדים שמתחילים את דרכם בבית הספר.
מברכת אתכם המבוגרים.
אל תבזבזו את הרגעים שחולפים לימדו ליהנות מהדרך.

הורים וילדים יקרים, שתהיה לכם שנת לימודים מלאה בהנאה ובחוויות קסומות

עניין של קצב...

כאשר נולד תינוק, הנשמה שלו מגיעה לעולם עם קצב משלה.
יש נשמות עם קצב מהיר ספיראלי - האנשים שיכולים לעשות כמה דברים בעת ובעונה אחת.
יש נשמות עם קצב איטי – אנשים שמתנהלים לאט וביסודיות.
הסביבה לתוכה אנו נולדים מתווה גם היא קצב משלה.
לעיתים קרובות לבני אותה משפחה יש קצב שונה והדבר עלול לגרום לסכסוכים בלתי פוסקים.
אם נדרוש מאדם לפעול בניגוד לקצב הנשמה שלו הוא ירגיש מתוסכל ועלול להגיע לחוסר איזון.
מה עושים? כיצד מתגברים על הפערים בקצב באותה משפחה ממש?
התשובה פשוטה : עלינו לעשות הפרדה בין הקצב שלנו לקצב של האחרים ולגלות פתיחות ורצון לקבל את האחר כפי שהוא ,עם הקצב שלו .
במילים אחרות, נכבד את עצמנו ולא ננסה לעמוד בקצב של האחר.
נכבד את האחר ולא נכפה עליו את הקצב שלנו.
למשל, אם ביקשתי מבעלי לשפוך את הפח והוא עושה זאת בקצב שלו
עומדות בפני 3 אפשרויות:
1. לעשות זאת בעצמי בקצב שלי.
2. להבין שיש לו קצב משלו ולבטוח בו שיעשה זאת בקצב שלו.
3. להתרגז ולכעוס על כך שאינו עומד בקצב שלי.

אני בוחרת באפשרות השנייה.


ואתם הורים יקרים, אם יש לכם ילד שאינו עומד בקצב שלכם , כבדו זאת. שדרו לו שאתם סומכים עליו שיעשה את הדברים בקצב שלו ואל תדרשו ממנו להיות מישהו אחר.

נשימה לנשמה

הנשמה שלנו בוחרת את יעודה הגבוה לפני שהיא יורדת לעולם.

את הבחירה שלנו כמובן שאיננו זוכרים אבל, הנשמה שלנו זוכרת!

כשאנו נמצאים ביעוד שלנו הנשמה מאושרת . אנו קמים בבוקר בשמחה ועושים באהבה את שבאנו לעשות.

כאשר איננו נמצאים בייעודנו הנשמה שלנו עצובה, חסרת מנוחה, אינה מוצאת תכלית- מחפשת אחר היעוד.

ישנן סיבות רבות לכך שהנשמה שלנו אינה נמצאת ביעודה ואינה מתפקדת במלוא העוצמה שלה .

היום אני רוצה להעלות סיבה אחת שבדרך כלל מקורה בילדותנו:
אמונות מגבילות! האמונות המגבילות נוצרות אצלנו בילדות. הן יושבות בבטן במקום בו נמצא הילד הפנימי שלנו ועושות עבודתן נאמנה.

לא אכנס לסיבות שגורמות לאמונות הללו להיווצר.

אני רוצה להציע לכם דרך מקסימה ופשוטה לנטרל את האמונות הללו ולהעניק נשימה לנשמה.

הנשק הסודי שלי

כשהוא יפרוש כנפיים ויעוף אל השמים

לפני שבוע זה קרה:

בני האמצעי סיים את חוק לימודיו. בית הספר התיכון מאחורינו.

ישבתי במסיבת הסיום נרגשת ולא יכולתי להתאפק. העיניים זלגו דמעות של שמחה.

זוכרת אני את דרך החתחתים אותה עבר. כשעזבנו את הקיבוץ, הוא היה ילד בן 11.פצוע, מגייס את כל כוחותיו כדי לשרוד.

מעגל הצבעים שלו היה קטן. מהות קטנה ועצובה שאינה ממומשת.

עברו 7 שנים מאז, 7 שנים של עבודה מאומצת.

לפני שנה, ציירנו שוב את מעגל הצבעים האינדיאני. השינוי וההתפתחות היו בולטים לעין- מעגל גדול ויפה. מתנות ממומשות בצורה מאוזנת ומתנות מופלאות שנתגלו בשיעור הגדול שעבר.

ללא ספק, ילדי עבר כברת דרך אמיתית.

אני מרשה לעצמי לשמוח, כי זה לא מובן מאליו.

אנו מתווים דרך לילדינו, תומכים, מאפשרים ותפקידם לקחת את מה שנחוץ להם בהתאם לחוזה הנשמתי שלהם.

לא בהכרח ייקחו את מה שאנו מתכוונים שייקחו. אין  לנו שליטה על מה שיבחרו לקחת ועל הכיוון בו ייבחרו לצמוח.

כדברי המשורר ג'ובראן חליל ג'ובראן: "נשמתם אינה שייכת לנו אלא מסתופפת בבית המחר".

לסיום שנות בית הספר הללו ,בחר בני לכתוב שיר המרמז על התחלה חדשה ונפלאה עבורו

"כשאפרוש כנפיים

ואעוף אל השמים

זה יהיה כל כך נפלא.

התהליך קשה כפליים

אז תחזיקו ידיים

אל תחששו מנפילה"

ואני מקשיבה לשיר בן יקר ויודעת שעבורך השמיים הם הגבול.

חג שבועות- חג מתן תורה - לגלות את התורה שבלב

ילדים לבושים בלבן. לראשם זר פרחים ובידיהם מלוא הטנא פירות וירקות.

"ים השיבולים " מתנגן ברקע.על במה חגיגית סוקרים את יבול השנה: כמה ילדים נולדו השנה?מה היה היבול בגד"ש? חג שבועות בקיבוץ.

ואני לבושה לבן וליבי נחמץ.חג מתן תורה, איה תורתי הקדושה? היכן הוא הדיבר החשוב ביותר: ואהבת לרעך כמוך! הדיבר האוגד בתוכו את כל עשרת הדיברות.

לפני שבע שנים עזבתי את הקיבוץ, נושאת את לוחות הברית שלי בתוכי.

רק כאן, הרחק מההמון הלבוש לבן כשהקשבתי ללב, נתגלו בפני לוחות הברית שלי- עשרת הדברות החקוקות על לוח ליבי. כולן מדברות על היחסים בין אדם לעצמו/למקום ובין אדם לחברו.

בין אדם לעצמו/למקום

"לא יהיה לך אלוהים אחר על פני" – בכל אחד מאיתנו ניצוץ אלוהי. הבה נקשיב לניצוץ הזה, למה שלבנו אומר ולא לאלוהים אחרים.

"לא תעשה לך כל פסל וכל תמונה" – כדי להיות מאושרים אין לנו צורך בדברים חיצוניים.  האושר, השמחה, האהבה,הניצוץ האלוהי, כולם מצויים בתוכנו ותלויים בדרך בה נבחר להסתכל על הדברים.

לא תישא את שם אלוהיך לשווא" – אדם האוהב את עצמו ומכיר בערך עצמו אין לו צורך להתפאר , להזין את האגו. צניעות וענווה הם נר לרגליו.

"שמור את יום השבת לקודשו" – תן לעצמך זמנים של מנוחה ופינוק.אם אוהב אתה עצמך הכר בצורך שלך למנוחה ולהנאה ושבץ אותם בסדר השבוע שלך.

אלו ארבע הדיברות המדברות על אהבת הניצוץ האלוהי שבנו והידיעה המוחלטת שאנו נשמה גבוהה שיש להוקיר, לכבד ולאהוב.

מתוך דברות אלו אנו יוצאים אל אהבת הזולת

"כבד את אביך ואת אימך"- משפחתך נתנה בך את היסודות של מה שהינך.גם אם היו קשיים ,כבד אותם, הודה להם- הכל נעשה לטובתך העליונה ובהתאם לחוזה הנשמתי שלכם.

"לא תרצח", "לא תנאף", "לא תגנוב", "לא תחמוד"- דברות אלו כולן מדברות על הצורך להעניק כבוד ואהבה לזולת. כמובן זה אפשרי אם אתה אוהב את עצמך ומאמין בניצוץ האלוהי באמונה שלמה . או אז אתה יודע לאהוב את זולתך אהבה ללא תנאי.

בכל אחד מכם יקירי חקוקות על לוח הלב עשרת הדברות אותם עליכם לטפח.

איך מגלים אותם? כיצד מיישמים אותם? מקשיבים ללב .התורה כולה נמצאת שם.

חג שבועות שמח ומואר

היום היום ל"ג בעומר

הערב ירד, ריח חרוך עולה באפי. מדורות ל"ג בעומר.
הריח הזה המוכר גרם לי לחשוב: מה אני רוצה השנה להשליך אל האש הבוערת
מלבד תפוחי אדמה ומרשמלו?
בראש ובראשונה כמובן את הפחד. הפחד הזה ששרת אותי נאמנה השנה- איני זקוקה לו עוד!גם אם יתחנן על נפשו אשליכהו.
שנייה מובלת אחר כבוד אל המדורה גברת תלות.גברת נכבדה שלבשה מחלצותיה לכבוד הפרידה ממני. אמרתי לה תודה והשלכתי.
שלישי נשק לי לפרידה העצב – עצוב הוא מאוד שנסתיים תור הזהב שלו.
רביעית בתור, גברת דאגה. אותה גברת נכבדת שנהגה להתחפש תדיר לאכפתיות.
אחרונה חביבה שהחזיקה בי קמעה וניסתה להתחנן על נפשה, גברת עצלות. לא ויתרתי לה, אף היא הושלכה אל המדורה. מגורשת! מגורשת! מגורשת!
הנה עכשיו השטח פנוי והדלת פתוחה. מזמינה את חברי החדשים להיכנס ולחגוג עימי ליד המדורה הגדולה.
אהבה, עצמאות, בהירות, שמחה, הקשבה, מוטיבציה.
עד ל"ג בעומר הבא מוטלת עלי המשימה לשמור על הגחלת שלהם לוחשת בתוכי.

חג שמח והגשמת כל משאלותיכם

******

הצהרת העצמאות שלי

   כשהקמתי עסק עצמאי ניסחתי לעצמי הצהרה. זו אמנת העצמאות שלי:

·       מתחייבת אני להקשיב תמיד לקול הלב.

·       מתחייבת אני לעזור למטופלי  באכפתיות, רגישות, ענווה ואהבה.

·       מתחייבת אני להיות מקצועית ואמינה – ישרה עם עצמי, עם לקוחותי ועם הרוח.

·       מתחייבת אני ללמוד גם לקבל.

·       מתחייבת אני לאזן תמיד בין נתינה לקבלה.

·       מתחייבת אני לדאוג לא להשאיר את מטופלי בחוב אנרגטי כלפי.

·       מתחייבת אני לסלוח לעצמי כאשר אני טועה.

·       מתחייבת אני לא לקחת אל עצמי כעסים ועלבונות.

·       מתחייבת אני לטהר אנרגטית את הקליניקה ואת עצמי לפני כל טיפול.

·       מתחייבת אני לתת למטופלי ככול האפשר כלים לעזור לעצמם.

·       מתחייבת אני לשחרר את מטופלי כאשר סיימו את הטיפול.

·       מתחייבת אני לעשות כמיטב יכולתי למען מטופלי אך לא לקחת אחריות על הבראתם.האחריות היא שלהם.

·       מתחייבת אני לגייס לעזרתי בטיפול את כל כוחות האור.

·       מתחייבת אני להיות צינור נקי למטופלי.

·       מתחייבת אני לגייס לעזרתי חוש הומור.

·       מתחייבת אני לפרגן למטפלים אחרים.

·       מתחייבת אני לשלוח למטפלים אחרים לקוחות שאין באפשרותי לעזור להם.

חג עצמאות שמח ומואר לתפארת מדינת ישראל