בכל יום זיכרון אני נזכרת במעגל הפתוח שלי
הם היו אחים תאומים בני שמונה עשרה
כדרכם של תאומים, אחד מהם לקח את הבכורה.
היה זה ר. –עלם חמודות, תלמיד מצטיין שהתגייס ליחידה מובחרת.
כנערה בת 17 בשבט הצופים הייתי מאוהבת ב-ר.
ככה , מבטים מרחוק ולב שהלם בחוזקה בכל פעם שראיתי אותו.
לא היה לי אומץ לספר לו מה אני מרגישה. ספקות ופחדים קיננו בי:
ומה אם אני לא מוצאת חן בעיניו? מה אם הוא לא מאוהב בי? הבטחתי לעצמי שבחופשה הבאה שלו מהצבא אנסה לצוד את ליבו.
ואז, בבת אחת וללא התראה פרצה מלחמת יום הכיפורים.
המלחמה תפשה את ר. על הר החרמון- ר. נהרג ביום הראשון של המלחמה.
נותרתי, נערה בת 17 שלא הספיקה לגלות לאהבה הראשונה את ליבה. נערה המומה עם תחושת כאב והחמצה.
פעמים רבות,כשאנו אוהבים מישהו(ילדים, בני זוג, חברים, אחים)אנו לא טורחים לומר זאת – בטוחים שנגיד מתי שהוא, בטוחים שיש זמן.
לפעמים אנו צריכים לסגור מעגל כל שהוא ודוחים זאת.
כדאי תמיד לומר את שאנו רוצים, לסגור את המעגל שלנו כי אולי אחר כך יהא זה מאוחר מדי
והמעגל ייסגר רק בגלגול הבא...
שנים רבות חלפו מאז שר. נהרג- היום אני כבר יודעת שהחיים נגמרים במוות פיזי, אך הנשמה ממשיכה לחיות ולהתגלגל.
מי יודע? אולי בגלגול הבא אסגור עם ר. את המעגל הקטן הזה?
יהי זכרו של ר. ברוך. תהיי נשמתם של חללינו הרבים צרורה בצרור החיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה