יום שבת, 20 באוקטובר 2012

כל אחד צריך מישהו שיאמין בו ואיך זה קשור לשליחות שלי?


שמתם לב שהשנה הזאת היא שנה של סגירת מעגלים?ובכל פעם שאנו סוגרים מעגל אנו מאפשרים למעגל חדש להיפתח.

השבוע סגרתי מעגל גדול וחשוב ביותר ופתחתי כמובן מעגל חדש.
מגיל 24 ועד גיל 30 עבדתי כפעילה של הקיבוץ בעיתון התק"ם בתל אביב.
גרתי במשך השבוע עם שותפה מקסימה בתל אביב, עבדתי במקום מאתגר ומעניין, הכרתי אנשים רבים, ביליתי, צחקתי, רקדתי ושרתי.
ובכל זאת לא הרגשתי מאושרת כלל וכלל.
כל הבילויים הנפלאים היוו בעצם בריחה אחת גדולה.
ברחתי מהקול הפנימי הקטן ,של הילדה הקטנה שבבטן
הקול חזר ואמר: "את לא שווה – אינך ראויה לאהבה"

בחושים המפותחים של הילדה הרגישה שהייתי, הבנתי שמשהו אינו כשורה.
רציתי להרגיש אהובה, רציתי להאמין בעצמי  והבנתי שעד אשר הקול הקטן הזה בבטן לא ישתנה –לא אוכל להיות מאושרת.
חיפשתי תשובות  ומצאתי.

מצאתי אישה אחת מופלאה, פסיכותרפיסטית וטסטולוגית  מיוחדת  במינה.
ביום שבו פתחתי את דלת ביתה בתל אביב וראיתי את עיניה הכחולות הענקיות עיניים שהכילו כל כך הרבה חמלה, קבלה ואהבה, הבנתי שהגעתי הביתה.
היא לקחה אותי תחת חסותה.במשך שלוש שנים, נפגשנו אחת לשבוע, 4 שעות בכל פעם. היא סירבה בכל תוקף לקחת תשלום . טענה שפרנסה לא חסרה לה , שהיא מאמינה בי ובפוטנציאל שלי מאוד ושאינה לוקחת כסף ומקדישה לי כל כך הרבה זמן כחלק מהטיפול שלי. הדבר נועד לגרום לי להבין שהיא באמת מאוד מאמינה בי.

במקצועיות רבה , במיומנות ובאהבה הובילה אותי בדרך לא פשוטה שבסופה קול אחר דיבר מגרונה של הילדה הקטנה שבבטן.קול שאמר: "אני שווה – אני ראויה לאהבה".
30 שנה חלפו מאז, חיים שלמים זרמו.בשנים הראשונות עוד היינו בקשר טלפוני ,אך בשלב כלשהוא נותק הקשר.

השנה, חשתי צורך עמוק לחפש אותה ולהודות לה כיאות על מה שהייתה בשבילי.היות וכבר לא הייתה אישה צעירה, פחדתי שתסתלק מהעולם בטרם אספיק להודות לה כיאות.
מצאתי את מספר הטלפון שלה והתקשרתי.היא זיהתה אותי מייד: "כמובן שאני זוכרת " אמרה.קבענו פגישה.
היא פתחה לי את הדלת , הבטתי בעיניים הכחולות שלה, הצלולות להפליא ולרגע הרגשתי בדיוק כמו אז: הגעתי הביתה.

ישבנו ושוחחנו כארבע שעות.סיפרתי לה את קורותי עד היום. סיפרתי על עזיבת הקיבוץ ועל בני, סיפרתי על מעגל הצבעים האינדיאני והודיתי לה על כך שבעצם הייתה האדם הראשון שבאמת האמין בי.
היא סיפרה לי שמאז יצאה לפנסיה, היא עוזרת בהתנדבות לניצולי שואה להשתקם.
הבאתי עימי צבעים ודפים בתקווה שתרצה לקבל ממני מעגל צבעים אינדיאני ואכן היא הסכימה.
המעגל המופלא שלה הראה על אישה בעלת יכולת נתינה מופלאה.אישה  שהקדישה את כל חייה לטיפול בזולת.אישה שהצילה נפשות רבות של ילדים מוכים נפשית ועזובים רגשית.
הצבע הלבן היה הצבע הדומיננטי ביותר במעגל שלה והראה על נתינה ללא תנאי..
כשהתבוננו במעגל שלי ושלה יחד ראינו מייד את התפקיד שלה עבורי. תפקידה היה לעזור לי למצוא את הכוחות שהיו בי ולהשתמש בהם כדי לצמוח.
היא ביצעה את התפקיד שלה באופן מושלם.
היא אהבה מאוד את מעגל הצבעים  וביקשה ממני ללמד אותה איך עושים מעגל ,כדי שתוכל לעשותו לניצולי השואה עימם עבדה.

פתאום הבנתי, מלבד סגירת מעגל יש למפגש שלנו תפקיד נוסף:

האישה הקסומה הזאת, בעצם משקפת לי שהגיע הזמן להגיע ליותר ויותר אנשים עם מעגל הצבעים האינדיאני כחלק מהשליחות שלי.
מעגל הצבעים האינדיאני מציב מראה לאנשים בכל גיל.הוא מראה להם לאן הנשמה שלהם יכולה להגיע. איזה פוטנציאל עצום טמון בתוכם, ואיך לממש אותו בצורה המיטבית.
כל אחד ראוי לדעת מהי השליחות שלו ואיך לממש אותה – כל אחד ראוי לעשות מעגל צבעים אינדיאני פעם אחת בחיים.
יש בידי כלי כל כך מדהים והשליחות שלי היא להעביר אותו הלאה - לעזור לאנשים לממש את עצמם.

האישה המופלאה הזו גרמה לי לסמן לעצמי מטרה הרבה יותר גדולה ומשמעותית. להביא את בשורת המעגל לכמה שיותר אנשים בארץ ובעולם.
ואני בחרתי להתחייב לעשות כל מה שנדרש כדי לממש אותה.

אישה יקרה, תודה. את אחת המתנות הגדולות שקיבלתי מעודי – כל אחד צריך מישהו שיאמין בו באמונה שלמה .