אימא יקרה,
בערב יום הכיפורים יימלאו עשר שנים למותך .
אומרים שמוות בערב יום כיפור שמור רק לצדיקים.
אבל, מיהו צדיק באמת?
האם צדיק הוא אדם העוסק בגמילות חסדים?
האם צדיק הוא אדם רודף שלום וצדק?
יכול להיות שכן...
אני חושבת שצדיק הוא נשמה של אדם שנטל על עצמו (ברובד הנשמתי), לממש כאן
בגלגול הזה בחירות לא פשוטות.
הבחירות הקשות הללו (קשות בלשון המעטה), הן בחירות אמיצות של נשמה שלקחה על
עצמה ללמד את הקרובים לה, לאהוב את עצמם ולהאמין בעצמם.
כזאת את היית אימא יקרה.
את היית עבורי מורה לאהבה...
כשעבדת בלילות כאחות בבית חולים לחולי נפש , לא ישנת הרבה וצעקת במקום
לדבר, אמנם גרמת לי להתכווץ, אבל גם לימדת אותי נחרצות עד כמה חשוב לטפל בנפש ולרפא אותה.
כשהתגעגעתי כילדה לחום גופך , לאהבה ולחיבוק , לחיזוקים חיוביים, את עמדת
במטבח והכנת עבורי מטעמים כתחליף ...
כך לימדת אותי שאני לא תלויה באהבה של מישהו אחר.
אני ראויה ויכולה להעניק לעצמי
חיזוקים ואהבה ללא תנאי .אני יכולה לאשר את עצמי ולהיות מאושרת.
ממך למדתי את ההבדל בין רחמים לחמלה.(מנישאעליה בערבית טוניסאית)
לכן אימא יקרה אני יודעת בוודאות שאת היית צדקת גמורה.
בשנת ,2003בערב יום הכיפורים ,שנה לפני שעזבנו את הקיבוץ הלכת לעולמך.
על קברך כתוב: "היא הייתה
חזקה מהרוח" את היית חזקה מהרוח ולימדת אותי להיות חזקה מהרוח.
אימא יקרה שלי,במלאת עשר שנים למותך, אני יודעת שאת מביטה עלי מלמעלה , עדה
לכך שאני עולה כיתה ועוד כיתה בהצטיינות יתרה וגאה בי מאוד על היותי תלמידה כל כך
טובה ב"משחק החיים".
אני סולחת לעצמי על הבחירה ללמוד בדרך הקשה...
אני מתחייבת בפנייך ובפני עצמי לבחור מעתה בלמידה כיפית ומהנה...
אני כל כך מודה לך שבחרת להיות אימי ומאוד מאוד מתגעגעת...
הי רותי,
השבמחקהכתיבה שלך מקסימה ואני קוראת על המסע שעשית, על השיעורים והתובנות וכמה זה היה אתגרי, מעניין, מלמד ובוודאי הפך אותך למטפלת הרגישה שאת היום.
באהבה,
תמי בית אור זאבי