יש לי אותי

לפעמים אנחנו סוחבים איתנו מילדות משהו שמרגיש עזוב ונטוש.

כמו בית ללא דיירים.

כמו חוף ללא ים

כמו ים ללא גלים.

כמו גינה ללא פרחים.

התחושה הזאת יושבת בבטן של הילד הקטן שבתוכנו.  – מסתתרת...מתחפשת בתחפושות שונות.

אנחנו גדלים, בונים משפחה, יולדים ילדים, רוכשים חברים ומוצאים את עצמנו מרצים את כולם.

נושאים על גבינו עול של אחרים, מזיזים הרים למען אחרים, מוותרים על רצונות ומאווים שלנו,על תשוקות, על חלק מתוכנו .

הכל כדי לא להרגיש שוב עזובים ונטושים.

שהרי אם נהיה כל כך בסדר עם כולם , נהייה ראויים ולא תהיה לאף אחד סיבה לנטוש אותנו.

כשאנחנו מסתובבים עם תחושת נטישה מתחפשת בבטן, היקום שולח לנו הזדמנויות לנטוש כבר את התחושה הזאת מילדות ולהתאזן.

בשבוע שחלף, לכל האנשים שהגיעו אלי לאבחון של מפת  הצבעים האינדיאנית ,הייתה מפה שהראתה על נתינת יתר לא מאוזנת בדיוק מהמקום הזה של חרדת הנטישה.

מצאתי את עצמי מלמדת אחרים איך לאזן את נתינת היתר הזאת.

איך לפעול ממקום שאוהב ומאמין בעצמם.

איך לתת באופן מאוזן מתוך אהבה ולא מתוך רצון לרצות – לא ממקום פגוע ונטוש.

וכאילו לא די, מצאתי את עצמי נפגעת מריחוק לרגע של אדם יקר.ריחוק שאינו קשור אלי ונבע מתוך קושי שלו כמובן.

 אז יקום נכבד, מכל מלמדי השכלתי.

 אני מבינה עכשיו ואטרח תמיד להזכיר לעצמי:  לעולם לא יכולה להיות לי חרדת נטישה כי יש לי מישהו חשוב שהולך איתי לאורך כל הדרך – יש לי אותי

וכשיש לי אותי בלי חרדת נטישה, אני יכולה לפעול מהמקום הנכון

לתת מתוך אהבה ולא מתוך פחד

תודה גדולה מאוד לכל מלמדי

שלכם

רותי