השיעור הכי גדול שבאנו לגלגול הזה ללמוד

לפני כ-5 שנים, כשיצאה לפנסיה מוקדמת, היא עברה אצלי מעגל צבעים אינדיאני.

מעגל הצבעים שלה שיקף את השיעור הכי גדול שבאה לגלגול הזה ללמוד – שיעור של איזון במערכות היחסים.

כשנכנסנו יותר לעומק ,הסתבר עד כמה מערכות היחסים שלה אינן מאוזנות.

כל חייה היא מעורבת מאוד בחיי ארבעת ילדיה (בעצמם כבר הורים) ובחיי בעלה.

מעורבת ממקום של דאגה עמוקה ופחד שמשהו ישתבש.

היא מארגנת עבורם את החיים, מסוככת עליהם, מבשלת, מנקה, שומרת על הנכדים, מקשיבה ומייעצת לכולם.

בנוסף היא מטפלת באב מבוגר ותובעני.

יש לה יכולת כספית לממן עזרה חיצונית, אבל הדאגה אינה מניחה לה לעשות זאת.

בני משפחתה המורחבת מקבלים את עזרתה כמובן מאליו – אינם מודים לה אף פעם ובקושי זוכרים את יום הולדתה.

במהלך ה מפגש שלנו, היא  לא הייתה מסוגלת  לכבות את הנייד- חששה שמא מישהו יזדקק לה.

על כתפיה הדקות החזיקה את כולם בשליטה מוחלטת.

עוד ראו במעגל הצבעים שלה את ייעודה: הפלא ופלא, ייעודה היה לעזור לאנשים אחרים באיזון מערכות היחסים שלהם..

זאת בעצם הסיבה שהיקום זימן לה את השיעור הגדול הזה של איזון במערכות היחסים.

ברגע שתבין ותדע לראות את ההזדמנויות שיש לה לעבור את השיעור, היא תחל לעשות צעדים ראשונים לעבר הייעוד שלה.

תוך כדי פירוש המעגל שלה, קיבלתי עבורה מסר בתקשור: הדרך היחידה עבורה להגיע לאיזון במערכות היחסים, היא ללמוד אימון – תוך כדי לימודי האימון היא תעבוד על מערכות היחסים שלה.

מאז שעברה מעגל צבעים אינדיאני, חלפו חמש שנים.

בכל חצי שנה לערך היא מגיעה אלי לייעוץ (מקווה שאולי משהו השתנה).

בכל ייעוץ, אני אומרת לה בדיוק את אותם דברים שאמרתי בייעוץ הקודם.

היא מהנהנת בראשה, מבטיחה לעשות ואינה עושה דבר.

לפני יומיים היא התקשרה והשאירה לי הודעה: "בבקשה תחזרי אלי"

לפני שחזרתי אליה גמלה בי החלטה: אני אומרת לה שאין טעם להיפגש כי אין לי מה לחדש לה!.

להפתעתי הרבה היא נשמעה מאושרת, עליזה וקלילה .

" אני רוצה להודות לך" פתחה ואמרה – " כבר ארבעה חודשים אני לומדת אימון. תוך ארבעה חודשים הכל השתנה.

המשפחה החלה להתייחס אלי אחרת, הוקל לי, כבר איני מרגישה עול גדול על כתפי.

תוך כדי הלימודים אני מבינה ועובדת על השיעור הזה  של מערכות היחסים, השיעור הזה של איזון בין נתינה וקבלה.אני כבר מבינה שבעצם המפתח נמצא אצלי והכל מתחיל ממני".

כל כך שמחתי עבורה זה חידד לי את מה שתמיד ידעתי: אנו יכולים לייעץ למטופלים, לטפל בהם אנרגטית, לתקשר עבורם, לשקף להם באותות ובמופתים, אבל האחריות על הריפוי מוטלת עליהם.

כדי להירפא יש לבחור בריפוי.הריפוי יחל ברגע שהמטופל יבחר לקחת אחריות על חייו.

כמטפלת אני נותנת את כל מה שיש לי לתת: נשמה, הכלה, תמיכה, ידע אהבה

רק דבר אחד איני יכולה לעשות עבור המטופל: איני יכולה לקחת אחריות במקומו.

מדוע מטופל שלא לוקח אחריות על חייו בכל זאת מגיע לטיפול?

מסיבות רבות ושונות: לעיתים כדי שיוכל לספר לעצמו שהנה הנה הלך לטיפול והטיפול אינו עוזר.

לעיתים כדי לרצות מישהו אחר.

לעיתים זהו שלב חיוני בדרך לקחת אחריות ואפילו אם השלב הזה נמשך חמש שנים.

כשהמטופלת שלי תסיים ללמוד אימון היא תחל לאמן אנשים אחרים.

כל מה שעברה בשיעור הכי גדול שבאה לגלגול הזה ללמוד, יהפוך אותה למאמנת נפלאה.

יותר מכך, ככול שתאמן אחרים היא תמשיך לעבוד גם עם עצמה .

השיעור הכי גדול שבאנו לגלגול הזה ללמוד אינו נגמר אף פעם.בכל פעם אנו לומדים עוד חלק – נכנסים לרובד נוסף  בשיעור הכי גדול שבאנו לגלגול הזה ללמוד.

יקירי, מאחלת לכם באהבה רבה ריפוי בכל הרבדים.