2013 הנה אני באה...

  כשאני מסתכלת על המקומות בחיי בהם הייתה לי פריצת דרך, אני מבינה שפריצת הדרך התרחשה עבורי כאשר קפצתי באומץ אל הלא נודע.

אזרתי את כל הכוחות, את האמונה שלי ביקום ובעצמי וקפצתי.

כמובן שפחדתי, אבל היה פחד חזק יותר מהפחד מהלא נודע והוא: פחד ממה שיקרה אם לא יחול שינוי.

אם לא אקשיב למה שהלב שלי אומר, אם לא אבטח ביקום, אם לא אקפוץ...

לפני שמונה שנים קפצתי אל הלוא נודע כדי להציל את הבן שלי.

עזבתי עולם מוכר ובטוח בקיבוץ וקפצתי...

הקפיצה הנועזת הזאת גרמה לי למצוא את הייעוד שלי ולממש את חלקו.

לפני 3 שנים, היקום זימן לי הזדמנות נוספת לקפוץ אל הלא נודע:

אנשים שעבורם הייתי מוכנה לעשות הכל, שהיו עבורי כל עולמי  גרמו לי כאב רב...
ושוב בלית ברירה כמעט, קפצתי אל הלא נודע...

הקפיצה הזאת הביאה אותי לפריצת דרך נוספת ולמימוש חלק נוסף בייעוד שלי: הוצאתי את קלפי הריפוי בצבע, פיתחתי שיטה ייחודית לייעוץ דרך מעגל הצבעים האינדיאני ופיתחתי את הקורס להכשרת מאבחנים ויועצים דרך מעגל הצבעים האינדיאני.

כשאני מביטה לאחור, אני מבינה שכאשר מתרחשת עבורי קפיצת דרך, נמצאים איתי תמיד: אישי וילדי ושניים שלושה חברי אמת שמאמינים בי מאוד.

האמונה שלהם בי פותחת לי את הדלת לקפיצה הבאה ולפריצת הדרך הבאה.

האמונה שלהם בי גורמת לי להאמין בעצמי וביכולת שלי, להאמין בייעוד שלי ולבטוח ביקום.

כשאני מביטה לאחור, אני מבינה שבעצם עלי להודות לכל אלה שיצרו עבורי את הקושי שגרם לי לקפוץ אל הלא נודע...

ועוד יותר עלי להודות למשפחתי ולחברים האמיתיים שמאמינים בי והאמונה שלהם בי מחזיקה אותי בזמן הקפיצה.

אני מבינה שהיקום דוחק בי לקפוץ, אבל הוא גם שולח לי מלאכים שפותחים לי דלת .כי כשמישהו מאמין בך זה פשוט גורם לך להאמין בעצמך מאוד .

אז יקירי, כששנת 2012 הולכת לדרכה, אני בוחרת לחבק אל חיקי את הקשיים שהיו, להודות להם על כי היו לטובתי העליונה ביותר  ולשחרר אותם.

אני בוחרת לחבק את משפחתי ואת החברים האמיתיים שלי ולהודות להם על האמון בי.

אני מקשיבה ללב שלי ויודעת שב- 2013 תתרחש עבורי קפיצה נוספת אל הלא נודע – קפיצה שתוביל אותי לפריצת דרך נוספת.

הטיב לבטא זאת בני היקר בשיר שכתב :

וכשאפרוש כנפיים ואעוף אל השמים

זה יהיה כל כך נפלא

התענוג גדול כפליים, אז תחזיקו ידיים

אל תחששו מנפילה...

אז 2013 יקרה, חכי לי.הנה אני, מתחממת לאורה של האמונה, מדייקת את הקפיצה וכבר אני באה...

שתהיה לכם,שנה מלאה באנשים שמאמינים בכם, שנה של פריצת דרך ומימוש ייעוד הנשמה,שנה מוארת וברוכה

כל אחד צריך מישהו שיאמין בו ואיך זה קשור לשליחות שלי?

שמתם לב שהשנה הזאת היא שנה של סגירת מעגלים?ובכל פעם שאנו סוגרים מעגל אנו מאפשרים למעגל חדש להיפתח.

השבוע סגרתי מעגל גדול וחשוב ביותר ופתחתי כמובן מעגל חדש.

מגיל 24 ועד גיל 30 עבדתי כפעילה של הקיבוץ בעיתון התק"ם בתל אביב.

גרתי במשך השבוע עם שותפה מקסימה בתל אביב, עבדתי במקום מאתגר ומעניין, הכרתי אנשים רבים, ביליתי, צחקתי, רקדתי ושרתי.

ובכל זאת לא הרגשתי מאושרת כלל וכלל.

כל הבילויים הנפלאים היוו בעצם בריחה אחת גדולה.

ברחתי מהקול הפנימי הקטן ,של הילדה הקטנה שבבטן

הקול חזר ואמר: "את לא שווה – אינך ראויה לאהבה"

בחושים המפותחים של הילדה הרגישה שהייתי, הבנתי שמשהו אינו כשורה.

רציתי להרגיש אהובה, רציתי להאמין בעצמי  והבנתי שעד אשר הקול הקטן הזה בבטן לא ישתנה –לא אוכל להיות מאושרת.

חיפשתי תשובות  ומצאתי.

מצאתי אישה אחת מופלאה, פסיכותרפיסטית וטסטולוגית  מיוחדת  במינה.

ביום שבו פתחתי את דלת ביתה בתל אביב וראיתי את עיניה הכחולות הענקיות עיניים שהכילו כל כך הרבה חמלה, קבלה ואהבה, הבנתי שהגעתי הביתה.

היא לקחה אותי תחת חסותה.במשך שלוש שנים, נפגשנו אחת לשבוע, 4 שעות בכל פעם. היא סירבה בכל תוקף לקחת תשלום . טענה שפרנסה לא חסרה לה , שהיא מאמינה בי ובפוטנציאל שלי מאוד ושאינה לוקחת כסף ומקדישה לי כל כך הרבה זמן כחלק מהטיפול שלי. הדבר נועד לגרום לי להבין שהיא באמת מאוד מאמינה בי.

במקצועיות רבה , במיומנות ובאהבה הובילה אותי בדרך לא פשוטה שבסופה קול אחר דיבר מגרונה של הילדה הקטנה שבבטן.קול שאמר: "אני שווה – אני ראויה לאהבה".

30 שנה חלפו מאז, חיים שלמים זרמו.בשנים הראשונות עוד היינו בקשר טלפוני ,אך בשלב כלשהוא נותק הקשר.

השנה, חשתי צורך עמוק לחפש אותה ולהודות לה כיאות על מה שהייתה בשבילי.היות וכבר לא הייתה אישה צעירה, פחדתי שתסתלק מהעולם בטרם אספיק להודות לה כיאות.

מצאתי את מספר הטלפון שלה והתקשרתי.היא זיהתה אותי מייד: "כמובן שאני זוכרת " אמרה.קבענו פגישה.

היא פתחה לי את הדלת , הבטתי בעיניים הכחולות שלה, הצלולות להפליא ולרגע הרגשתי בדיוק כמו אז: הגעתי הביתה.

ישבנו ושוחחנו כארבע שעות.סיפרתי לה את קורותי עד היום. סיפרתי על עזיבת הקיבוץ ועל בני, סיפרתי על מעגל הצבעים האינדיאני והודיתי לה על כך שבעצם הייתה האדם הראשון שבאמת האמין בי.

היא סיפרה לי שמאז יצאה לפנסיה, היא עוזרת בהתנדבות לניצולי שואה להשתקם.

הבאתי עימי צבעים ודפים בתקווה שתרצה לקבל ממני מעגל צבעים אינדיאני ואכן היא הסכימה.

המעגל המופלא שלה הראה על אישה בעלת יכולת נתינה מופלאה.אישה  שהקדישה את כל חייה לטיפול בזולת.אישה שהצילה נפשות רבות של ילדים מוכים נפשית ועזובים רגשית.

הצבע הלבן היה הצבע הדומיננטי ביותר במעגל שלה והראה על נתינה ללא תנאי..

כשהתבוננו במעגל שלי ושלה יחד ראינו מייד את התפקיד שלה עבורי. תפקידה היה לעזור לי למצוא את הכוחות שהיו בי ולהשתמש בהם כדי לצמוח.

היא ביצעה את התפקיד שלה באופן מושלם.

היא אהבה מאוד את מעגל הצבעים  וביקשה ממני ללמד אותה איך עושים מעגל ,כדי שתוכל לעשותו לניצולי השואה עימם עבדה.

פתאום הבנתי, מלבד סגירת מעגל יש למפגש שלנו תפקיד נוסף:

האישה הקסומה הזאת, בעצם משקפת לי שהגיע הזמן להגיע ליותר ויותר אנשים עם מעגל הצבעים האינדיאני כחלק מהשליחות שלי.
מעגל הצבעים האינדיאני מציב מראה לאנשים בכל גיל.הוא מראה להם לאן הנשמה שלהם יכולה להגיע. איזה פוטנציאל עצום טמון בתוכם, ואיך לממש אותו בצורה המיטבית.
כל אחד ראוי לדעת מהי השליחות שלו ואיך לממש אותה – כל אחד ראוי לעשות מעגל צבעים אינדיאני פעם אחת בחיים.
יש בידי כלי כל כך מדהים והשליחות שלי היא להעביר אותו הלאה - לעזור לאנשים לממש את עצמם.

האישה המופלאה הזו גרמה לי לסמן לעצמי מטרה הרבה יותר גדולה ומשמעותית. להביא את בשורת המעגל לכמה שיותר אנשים בארץ ובעולם.
ואני בחרתי להתחייב לעשות כל מה שנדרש כדי לממש אותה.

אישה יקרה, תודה. את אחת המתנות הגדולות שקיבלתי מעודי – כל אחד צריך מישהו שיאמין בו באמונה שלמה .

המלאך השומר של ילדיכם

הורים יקרים,

אתמול שלחתי בדמיוני מלאך לכל ילדי ישראל.

מלאך שומר שבשנת הלימודים החדשה ישמור עליהם מכל פגע.

שלחתי ונדדה שנתי...

לפני 20 שנה, כאשר בני האמצעי עלה לכיתה א', ביקשה ממני המורה לברך ביום הפתיחה בשם כל ההורים.

כתבתי ברכה מהלב – מהחוויות של הילד שלי.חוויות של ילד שכל כך התרגש יום לפני פתיחת שנת הלימודים וחלם בלילה שהוא מהלך בשבילי בית הספר לבד...לבוש בחולצה לבנה וחגיגית וילקוט על גבו – שלום כיתה א'.

כתבתי על ההתרגשות של אם ששולחת את בנה להתחלה חדשה, מרגשת, מסעירה – התחלה טובה...

בחלומות הגרועים ביותר שלי ,לא חלמתי את שהתרחש מהיום בו דרכו רגליו של בני בשערי בית הספר.

באמצע שנת הלימודים, החל הילד לקבל רטלין.הרטלין גרם להתפרצות מחלת ה"טורט" אצלו (טיקים לא נשלטים).

בני היפה, הרגיש, הכל כך מיוחד, הפך מטרה להתעללות פיזית ורגשית של ילדי בית הספר/הקיבוץ.

מהיום הראשון שזה קרה, אני, רותי טל – אמא שלו, הייתי שם בשבילו בהתרחשויות קשות, מתוך כאב עצום שלעיתים לא הצלחתי להכיל – הייתי שם כל כולי כסלע איתן.

נלחמתי עבורו כאריה.דרשתי מהמערכת תשובות, שיחות הורים, שיח חברתי, פסיכולוג, תק"מ, מועצה אזורית – לא וויתרתי אפילו לשנייה אחת.

שידרתי לבן שלי שאני כאן בשבילו – אני המלאך השומר שלו.

יצרתי תשתית שאפשרה לו להאמין בבני אדם למרות מה שעבר...

כשהחברה בקיבוץ הראתה אטימות והבנתי שאין עם מי לדבר לא היססתי לשנייה.

עזבנו את הקיבוץ ועברנו לעיר ...

את השנים הראשונות למעבר הלא פשוט הזה (בגיל מבוגר, עם 3 ילדים בגיל בית ספר וללא רכוש) הקדשנו לשיקום המשפחה, לשיקום הדימוי העצמי של הילד ולריפוי המחלה .

אכן השתקם הוא ונרפא. צמח לגובה ב20 שנותיו ועתה הוא חולק עם העולם את כל יכולותיו המופלאות.

הורים יקרים, אני כותבת לכם כל זאת כדי שתבינו: אין ילד רע או טוב – יש ילד שלא נמצאים עבורו ולא מטווים לו את הדרך הנכונה.

אם הילד שלכם אלים או אם הילד שלכם קורבן לאלימות זה בידיים שלכם.

אל תוותרו ואל תניחו.

אתם יכולים להציל את ילדיכם מאלימות, משעמום, מערך עצמי נמוך, מפחד, מאכזבה.

אתם יכולים לחבר את ילדיכם לריפוי, לחמלה, לאהבה, לחוויות מופלאות של הצלחה.

אתם המלאך השומר שלו.

שנת לימודים מוצלחת לכל ילדי ישראל

השיעור הכי גדול שבאנו לגלגול הזה ללמוד

לפני כ-5 שנים, כשיצאה לפנסיה מוקדמת, היא עברה אצלי מעגל צבעים אינדיאני.

מעגל הצבעים שלה שיקף את השיעור הכי גדול שבאה לגלגול הזה ללמוד – שיעור של איזון במערכות היחסים.

כשנכנסנו יותר לעומק ,הסתבר עד כמה מערכות היחסים שלה אינן מאוזנות.

כל חייה היא מעורבת מאוד בחיי ארבעת ילדיה (בעצמם כבר הורים) ובחיי בעלה.

מעורבת ממקום של דאגה עמוקה ופחד שמשהו ישתבש.

היא מארגנת עבורם את החיים, מסוככת עליהם, מבשלת, מנקה, שומרת על הנכדים, מקשיבה ומייעצת לכולם.

בנוסף היא מטפלת באב מבוגר ותובעני.

יש לה יכולת כספית לממן עזרה חיצונית, אבל הדאגה אינה מניחה לה לעשות זאת.

בני משפחתה המורחבת מקבלים את עזרתה כמובן מאליו – אינם מודים לה אף פעם ובקושי זוכרים את יום הולדתה.

במהלך ה מפגש שלנו, היא  לא הייתה מסוגלת  לכבות את הנייד- חששה שמא מישהו יזדקק לה.

על כתפיה הדקות החזיקה את כולם בשליטה מוחלטת.

עוד ראו במעגל הצבעים שלה את ייעודה: הפלא ופלא, ייעודה היה לעזור לאנשים אחרים באיזון מערכות היחסים שלהם..

זאת בעצם הסיבה שהיקום זימן לה את השיעור הגדול הזה של איזון במערכות היחסים.

ברגע שתבין ותדע לראות את ההזדמנויות שיש לה לעבור את השיעור, היא תחל לעשות צעדים ראשונים לעבר הייעוד שלה.

תוך כדי פירוש המעגל שלה, קיבלתי עבורה מסר בתקשור: הדרך היחידה עבורה להגיע לאיזון במערכות היחסים, היא ללמוד אימון – תוך כדי לימודי האימון היא תעבוד על מערכות היחסים שלה.

מאז שעברה מעגל צבעים אינדיאני, חלפו חמש שנים.

בכל חצי שנה לערך היא מגיעה אלי לייעוץ (מקווה שאולי משהו השתנה).

בכל ייעוץ, אני אומרת לה בדיוק את אותם דברים שאמרתי בייעוץ הקודם.

היא מהנהנת בראשה, מבטיחה לעשות ואינה עושה דבר.

לפני יומיים היא התקשרה והשאירה לי הודעה: "בבקשה תחזרי אלי"

לפני שחזרתי אליה גמלה בי החלטה: אני אומרת לה שאין טעם להיפגש כי אין לי מה לחדש לה!.

להפתעתי הרבה היא נשמעה מאושרת, עליזה וקלילה .

" אני רוצה להודות לך" פתחה ואמרה – " כבר ארבעה חודשים אני לומדת אימון. תוך ארבעה חודשים הכל השתנה.

המשפחה החלה להתייחס אלי אחרת, הוקל לי, כבר איני מרגישה עול גדול על כתפי.

תוך כדי הלימודים אני מבינה ועובדת על השיעור הזה  של מערכות היחסים, השיעור הזה של איזון בין נתינה וקבלה.אני כבר מבינה שבעצם המפתח נמצא אצלי והכל מתחיל ממני".

כל כך שמחתי עבורה זה חידד לי את מה שתמיד ידעתי: אנו יכולים לייעץ למטופלים, לטפל בהם אנרגטית, לתקשר עבורם, לשקף להם באותות ובמופתים, אבל האחריות על הריפוי מוטלת עליהם.

כדי להירפא יש לבחור בריפוי.הריפוי יחל ברגע שהמטופל יבחר לקחת אחריות על חייו.

כמטפלת אני נותנת את כל מה שיש לי לתת: נשמה, הכלה, תמיכה, ידע אהבה

רק דבר אחד איני יכולה לעשות עבור המטופל: איני יכולה לקחת אחריות במקומו.

מדוע מטופל שלא לוקח אחריות על חייו בכל זאת מגיע לטיפול?

מסיבות רבות ושונות: לעיתים כדי שיוכל לספר לעצמו שהנה הנה הלך לטיפול והטיפול אינו עוזר.

לעיתים כדי לרצות מישהו אחר.

לעיתים זהו שלב חיוני בדרך לקחת אחריות ואפילו אם השלב הזה נמשך חמש שנים.

כשהמטופלת שלי תסיים ללמוד אימון היא תחל לאמן אנשים אחרים.

כל מה שעברה בשיעור הכי גדול שבאה לגלגול הזה ללמוד, יהפוך אותה למאמנת נפלאה.

יותר מכך, ככול שתאמן אחרים היא תמשיך לעבוד גם עם עצמה .

השיעור הכי גדול שבאנו לגלגול הזה ללמוד אינו נגמר אף פעם.בכל פעם אנו לומדים עוד חלק – נכנסים לרובד נוסף  בשיעור הכי גדול שבאנו לגלגול הזה ללמוד.

יקירי, מאחלת לכם באהבה רבה ריפוי בכל הרבדים.

חשיבה רוחנית

במעגל הצבעים האינדיאני, הצבע הסגול מסמל רוחניות איזון וריפוי – חשיבה רוחנית.

אכן , חשיבה רוחנית מאזנת ומרפאה.אך מהי חשיבה רוחנית?

האם עלי להיות מטפל רוחני כדי לחשוב באופן רוחני?איך בכלל חשיבה רוחנית באה לידי ביטוי בחיינו?

חשיבה רוחנית היא היכולת להכיר תודה על כל מה שיש בחיינו ,מתוך הבנה שדבר אינו מובן מאליו.

חשיבה רוחנית היא היכולת לפרגן לאחר, גם אם הוא עוסק בתחום בו אני עוסק.

חשיבה רוחנית  היא היכולת להבין שאין טוב ורע, אלא יש אירועים  ואנשים שזימנו לחיינו על מנת שיעזרו לנו לצמוח.

היכולת להבין שגם מי שעשה לנו משהו לא נעים, ממלא את חלקו בחוזה הנשמתי שלנו ויש להודות לו על כך.

כשמתנהלים מתוך חשיבה רוחנית, יודעים שאין שחור ולבן-יש צבעים רבים וגוונים רבים וגם הגוון של  הלבן והשחור נראה אחרת אצל כל אחד.

חשיבה רוחנית היא היכולת לקחת אחריות על חיינו- לחיות את חיינו מתוך מיקוד פנימי ולא מתוך מיקוד חיצוני.

לקחת אחריות על חיינו, זה אומר להיות אחראים על התכולה שלנו.

בשבוע האחרון מסתובב לו בפייסבוק משפט מקסים: "דברים טובים מתחילים מבפנים".

יקירי, גם דברים פחות טובים מתחילים מבפנים. הכל מתחיל בתוכנו.

בידנו לבחור : נקודת מבט חיובית או שלילית.

הבוחר בנקודת מבט חיובית חושב חשיבה רוחנית.

למעשה, חשיבה רוחנית מתחילה בהכרת הטוב של עצמנו – באהבה לעצמנו ובאמונה בכוחנו.

כשאנו אוהבים את עצמנו ובטוחים במי שאנחנו אין לנו צורך לפחד.

אנו יכולים לפרגן לאחר מתוך ידיעה שיש ביקום מקום לכולם.

חשיבה רוחנית מכילה בתוכה אמון ואמונה,חמלה ואהבה, משיכה ושחרור, קבלה ונתינה בצורה מאוזנת- תודעת שפע.

אין צורך להיות מטפל רוחני כדי לחיות בחשיבה רוחנית. לצערי אני מכירה מטפלים רוחניים  שנמצאים בתודעת חסר: אינם מכירים בערך עצמם,מרכלים, מדברים סרה באחר, פועלים מתוך אגו ולא מתוך איזון ואהבה.

לכל אחד מאיתנו יש תקופות טובות יותר וטובות פחות- זהו משחק החיים. כשמגיעה תקופה פחות טובה אני נעזרת בצבע הסגול שהוא גם צבע האיזון והריפוי במעגל הצבעים שלי

אני מדמיינת שאני עטופה בבועה בצבע סגול וזה עוזר לי לחזור למרכז שלי – לחזור לאיזון.

מאחלת לכם שבוע  סגול - מבורך בתודעת שפע ואיזון.

ספרים רבותי, ספרים...

לכבוד שבוע הספר החלטתי: הגיעה העת לוידוי קטן...

אמנם לא וידוי חוצב להבות כמו הוידוי של אלכסנדר פן .

ברור לכולם כמו שתים ושתים, שלא יובילו אותי בסופו בנחושתיים..ובכל זאת וידוי.

כבר בכיתה ב' התנוססו על אפי הג...משקפיים במספר די גבוה.

הסיבה נעוצה כמובן בתאוות הקריאה שבערה בי.

לעת לילה, כשאימי היקרה הייתה מכבה את האור,נהגתי לשלוף מתחתית המזרן פנס קטן ולאורו המשכתי לקרוא בספרי המרתק.

סיפורי הרפתקאות, שירה ופרוזה, רומנים ובלדות – כל אלה הקסימו אותי והציתו את דמיוני.

עם אנייד בלייטון ו"החמישה הסודית והכלב" הפלגתי להרפתקאות.

 פתרתי תעלומות עם ה"שביעייה הסודית" ועם "חסמבה ".

עם ז'ול ורן גיליתי אוצרות ,עם פוצ'ו ו"חבורה שכזאת" חלמתי על הקיבוץ ובגיל ההתבגרות הזדהיתי עם "נשים קטנות", "אן מאבונלי" ו"נערות בחברה".

בשיעורי הספרות שהיו אהובים עלי, נהגתי להתווכח עם המורה למה התכוון המשורר כשכתב : "צנח לו זלזל על גדר וינום" וממי רחל המשוררת רצתה ילד קטן "שחור תלתלים ונבון".

בשיעורי המתמטיקה השנואים , המספרים היחידים שהכרתי היו מספרי העמודים בספר שהיה על ברכי...

אבל, הנה הוידוי האמיתי במחילה מכם: אתם יושבים?כתולעת ספרים אמיתית, שני המנויים שהיו לי בספריה העירונית – לא הספיקו.

זאת הסיבה, שמדי יום , נהגתי להיכנס לספריה העירונית עם מעיל גדול ולבחור 3 ספרים.

ספר אחד הסתרתי במעיל ואת השניים האחרים העברתי דרך הספרנית שלא שיערה בנפשה כי הילדה המשקפופרית, המנומסת והחנונית, מסתירה ספר נוסף מתחת למעיל.

טוב, להגנתי אני יכולה להגיד, שלא הייתה זאת ממש גנבה - למחרת שוב הסתתר הספר הנוסף תחת המעיל הגדול וחזר אחר כבוד למקומו בספריה לאחר שבלעתי אותו בשקיקה.

הנה סיפרתי לכם. אבן נגולה מעל ליבי.

זה הדבר היחיד בחיי שלקחתי ללא רשות ולא מבינה עד היום איך היה לי אומץ לעשות זאת.

היום, בעידן ה-4 במאה , כשקונים ספרים בקילוגרמים וחיים נחמן ביאליק - המשורר הלאומי מתהפך בקברו , ליבי נחמץ.

אני נזכרת בילדה הקטנה שכל כך אהבה וכיבדה את המילה הכתובה.

נזכרת ,מתגעגעת ומשתוקקת להחזיר עטרה ליושנה.

נשמה של מטפל

לפני חודש, היא הזמינה ממני מעגל צבעים לכל הצוות במשרד שלה.
שאלתי בנימוס: משרד למה? והופתעתי מאוד מהתשובה: "ביטוח וייעוץ מס".
כשנפרשו בפני מעגלי הצבעים שלהן הוכתי בתדהמה:

ביטוח וייעוץ מס חשבתי לעצמי , מעניין - מה להם ולנושאים רוחניים?

אתמול זה קרה. נסעתי למרכז ואת פני קיבלה קבוצת בנות מצחקת.

א. המעגלים שלהן נראו כאילו העתיקו אותם אחת מהשניה (מה שבלתי אפשרי בשיטה שבה בוחרים את הצבעים ומיקומם)

ב. המעגל של כל אחת ואחת מהן הראה נשמה של מטפלת. 

פשוט קבוצה של נשמות שבחרה (ולא במקרה) לעבוד יחד במשרד לייעוץ מס 

במהלך היום הלכה והתבהרה התמונה: במשרד הזה, עם הצוות הזה, הלקוחות מקבלים שלושה במחיר אחד:

 ביטוח, ייעוץ מס וטיפול יצירתי-רוחני בפחדים -טיפול של אמון ואמונה.

היום הזה שעברנו יחד העצים את הצוות מאוד ואני קיבלתי הוכחה למה שתמיד ידעתי:

אם יש לך במהות נשמה של מטפל, תעסוק בטיפול והעצמת האחר גם אם אתה עובד במשרד ביטוח .

צוותים וקבוצות אינם מתגבשים יחד סתם - זוהי בחירה נשמתית.

האש שמניעה אותנו לפעולה

בחודש מאי, כמה ימים לפני ל"ג בעומר זה קרה – כנס האור המשולש.

אוסף של אנשי אור שהתכנסו ובאו לשבי ציון, לחלוק ולהפיץ את האור הפנימי הדולק בתוכם. כולם כאחד – גם מנחים וגם אורחי הכנס.

לכל אחד מאיתנו יש אש שמניעה אותו לפעולה – אור פנימי.

אצל אחד זוהי אש של אמון ואמונה.

אצל השני זוהי אש של אהבה.

על פי מעגל הצבעים האינדיאני, אם האש הזאת מאוזנת בתוכנו , אנו מפיצים את חומה ונוגעים בלבבות אחרים – מאחדים ומגדילים את האש.

אם האש אינה מאוזנת בתוכנו, כלומר : אין אנו אוהבים את עצמנו מספיק ,או פחות מאמינים בעצמנו או אז , נעביר ללבבות אחרים ביקורתיות, חוסר פרגון וספק – אור שדולק באופן חלקי – כל אחד ומהות האש שמניעה אותנו לפעולה.

בכנס האור הנפלא, פגשתי את אותם אנשים שעשו ימים כלילות כדי לארגן את הכנס והצליחו לגעת בלבבות באהבה.

אותם אנשים נפלאים הביאו אותי לתובנה שיש אנשים שמאמינים בעצמם ולכן יודעים ואוהבים לפרגן לאחרים.

לפרגן בלב שלם ותוך הבנה יקומית שכולנו ארוגים בחוט מקשר של אור.

כשאני מפרגן לאחר אני  בעצם מפרגן גם לעצמי.

כשאדם אינו מאמין בעצמו,הוא מונע מאגו, מספק, מחוסר פרגון, מרצון להוכיח  (בעצם לעצמו) כמה הוא  טוב. – ואז האש שלו אש ששורפת והורסת ולא אש מחממת ומאירה.

במעגל הצבעים האינדיאני, חודש מאי הוא חודש ההקשבה לעצמנו.חודש ההתכנסות פנימה.

כשאנו מתכנסים פנימה , אנו פוגשים את עצמנו, את הנשמה הגבוהה שאנחנו, את האור הפנימי שלנו.

יש מי שפוגש אש ענקית ויש מי שפוגש אש קטנה יותר.

כל אחד והמקום שמניע אותו לפעולה.

בכל מקרה, כולנו נטיב לעשות אם נעבוד על הגדלת האש – נוסיף זרדים למדורה.

יוסי ידידי הטוב אומר: " צריך ללמוד לקבל את הרע" ואני חושבת שהוא מתכוון שזה נפלא לפגוש גם את אלה עם האש הפנימית הקטנה.

הם אלו שמשקפים לנו חלקים בתוכנו שצריכים לגדול.הם אלו שעוזרים לנו להוסיף זרדים למדורה – להבעיר את המדורה באש גדולה יותר- אש של אהבה, אש של אמון ואמונה .

אז בואו נשאף להגדיל  ולהבעיר את האור הפנימי בתוכנו כדי להפוך את היקום למקום טוב יותר

ל"ג בעומר שמח ומואר.

באהבה רבה

רותי

הצייר המופלא

אני מכירה צייר אחד מוכשר שבכל שנה באביב,פותח במקומות שונים בארץ

תערוכת ציורים צבעונית שמרעידה מיתר בלב.

הצייר המופלא הזה הוא כמובן הטבע.

עם בוא האביב, מצייר הוא במכחולו מרבדי פרחים.

אדומים, צהובים, סגולים, לבנים,ורודים – שלל צבעים קסומים.הציור הקסום של הטבע מלמד אותנו במה כדאי להתחדש עם בוא האביב.

אדום: כדאי לנו לחדש את האמון והאמונה בעצמנו.בעונת החורף הגשומה אמונתנו ישבה ליד התנור-בתוך הבית והביטחון קצת התערער.

סגול : כדאי לנו ,להעיר ולהאיר את כוחות הריפוי והאיזון שקיימים בנו .

להכיר תודה על מה שיש. לדעת שאנו יכולים...

צהוב: כדאי לנו , לאהוב את עצמנו, את זולתנו ואת הטבע ,אהבה ללא תנאי.כזאת שאינה מותנית בדבר – פשוט למלא את הלב באהבה.

ורוד : כדאי לנו ללגום בעיניים מהורוד הורוד הזה.הורוד יעיר/יאיר בתוכנו את החשיבה היצירתית שקצת קפאה בקור של החורף.

לבן : כדאי לנו, לעשות סדר במערכות היחסים שלנו – מה מתאים לנו ומה כבר אינו מתאים.מה שאינו מתאים פשוט לשחרר.

יקירי, הטבע אמר את דברו.נותר לנו רק, לצאת אל המרחבים, להתמזג עם הצבעוניות הקסומה,לפתוח את הלב ולהגשים.

שבוע מבורך לכולכם

השלם שאנחנו

הנה זרחה השמש.האביב דופק בחלוני,מבקש להיכנס.

עוד 3 שבועות פסח – זמן לניקיונות.

בתקופה הזאת שבין פורים לפסח אני מרגישה צורך להתחדש.

אך כדי להתחדש יש לפנות משהו מהישן.

ברשותכם התיישבתי לחשבון נפש קטן:

אני אוהבת את הנטייה שלי להטיל ספק – היא גורמת לי להאמין באמונה שלמה.

אני אוהבת את הנטייה שלי לחלום ולדמיין – היא גורמת לי לרצות להגשים את החלום.

אני אוהבת את הנטייה שלי להצטער – היא גורמת לי לפתוח את הלב.

אני אוהבת את הנטייה שלי לבדוק את העבר – היא גורמת לי לחיות בהווה.

אני אוהבת את הנטייה שלי לחשבון נפש –היא גורמת לי להבין שאין דבר כזה מושלם.

לכל אחד מאיתנו החסרונות המיוחדים רק לו ובכל חיסרון יש גם יתרון.

החסרונות הללו הופכים אותנו לשלם שאנחנו והופכים את החיים לחיים מעניינים.

לכן כדאי לנו , לקבל כל אדם כפי שהוא.

"על הדבש ועל העוקץ" "על המר והמתוק".

שבוע נפלא חברים יקרים

צבעים - תקשור שהתקבל ביום 27/02/2012

יקרים ואהובים , בני משפחת האור .אתם שבחרתם להיות כאן בעת הזאת.

היום אנו רוצים להסב את תשומת לבכם לקשת הצבעים שקיימת בכם מקדמת דנה.
קשת צבעים זאת, נמצאת בכל אחד ואחד מכם וכל צבע מצוי בכם בעוצמות שונות.

חלקכם יודע זאת וחלקכם אינו יודע.

חלק מכם נמשך לצבעים מסוימים וחלק מכם אינו אוהב צבעים מסוימים.

הצבעים שהנכם אוהבים-הצבעים שעושים לכם טוב, הרגשה של שלמות ושל אושר, הם הצבעים שהינם בתעצומות הנפש שלכם.

הצבעים שאתם פחות אוהבים, הם הצבעים  (הקשיים) שעליכם ללמוד להתמודד עימם.

אם תקפידו ללבוש אותם,להתעטף בהם בדמיונכם, הם יתחבבו עליכם ובאופן מופלא יעזרו לכם בקושי. יפתחו בפניכם עולם ומלואו,יחזקו אתכם וייצרו קשת יפיפייה של צבע בתוככם.

ביכולתכם להשתמש בכל צבע וצבע כדי להתפתח ולהגיע לעוצמות עליהם לא חלמתם.

כחול השמים, צהוב השמש, ירוק הדשא, העצים, אודם הכלניות.שחור הלילה, האדמה החומה – כל איתני הטבע צבועים בצבעים נפלאים.

ביכולתכם להיות כאיתני הטבע – חזקים, עצומים, ממצים את כל מי שאתם.

צבע יכול לעזור לכם לברוא מציאות.

דמיינו את אשר רוצים אתם לברוא לפרטי פרטים ואחר תעטפו את שדמיינתם בצבע של אמונה שכך יהיה (אדום), בצבע האהבה כאהבת השמש החולקת אתכם את חומה ללא תנאי (צהוב)  בצבע הכרת התודה , האיזון והריפוי.(סגול)

ראו מדי יום את שאתם רוצים, עטוף בצבעים אלו וביראו את המציאות שלכם.

הגיעה העת להשתמש בצבעים שבכם, הצבעים שלכל אחד ואחת מכם קיימים בגוון המיוחד רק לו.

קחו את הצבעים שלכם למקום שיהווה עבורכם את המתנה הדולה ביותר שיכולים אתם לתת לעצמכם.

לימדו את הצבעים שבתוככם- מה חזק? מה חלש?צרו מעגל שלם ומאוזן המאגד בתוכו את השלם שאתם.

ברוכים תהיו בהווייתכם הצבעונית.

לחזור הביתה

" בשבט מסוים באפריקה, כאשר אישה נכנסת להריון, היא יוצאת אל המדבר ביחד עם כמה חברות.הן מתפללות ומודטות עד שהן שומעות את השיר של הילד.

האפריקנים מודעים לכך שלכל נשמה יש את הרטט שלה שמבטא את הייחודיות והיעוד שלה.

כאשר הנשים מכווננות אל השיר וקולטות אותו,הן שרות אותו בקול רם. ואז הן חוזרות אל השבט ומלמדות את כל שאר אנשי השבט לשיר אותו.

כאשר הילד נולד הקהילה מתאספת ושרה לו או לה את השיר הזה.מאוחר יותר, כאשר הילד מגיע לגיל חינוך, הכפר מתאסף שוב ושר את שיר הילד.כשהילד מגיע לטקס חניכת ההתבגרות שלו, השבט שוב מתכנס ושר את אותו השיר.בזמן נישואיו האדם שומע שוב את שירו.

ולבסוף, כאשר הנשמה צריכה לחזור הביתה ולעבור מהעולם הזה,המשפחה והחברים מתאספים ליד המיטה, בדיוק כפי שעשו בזמן לידתו והם שרים את האדם לחייו החדשים.

בשבט האפריקאי יש עוד הזדמנות אחת נוספת שבה שרים את שיר הילד: אם באיזה שהוא זמן במשך החיים, האדם מבצע פשע או פעולה אנטי חברתית,הוא נקרא למרכז הכפר,אנשי הקהילה יוצרים מעגל סביבו ושרים לו את שירו.

השבט מכיר בכך שהעונש אינו התיקון על התנהגות אנטיסוציאלית.התיקון הוא בעזרת האהבה וההזכרות בזהות, במהות הפנימית.

כאשר אתה מכיר את השיר האישי שלך, אין לך שום תשוקה או צורך לעשות משהו שיפגע במישהו אחר.

בן משפחה הוא אדם שמכיר את השיר שלך ושר לך אותו כאשר אתה שכחת.אלה שאוהבים אותך ,אינם הולכים שולל אחרי השגיאות שעשית או אחרי הדימוי השלילי שיש לך על עצמך.הם זוכרים את היופי שלך כאשר אתה מרגיש מכוער, את השלמות שלך כאשר אתה שבור,את ניקיון כפייך כאשר אתה מרגיש אשם.את היעוד שלך כאשר אתה מבולבל.

גם אם לא גדלת בשבט אפריקאי ששר לך את שירך במעברים המשמעותיים של חייך, החיים תמיד מזכירים ומראים לך מתי אתה מכוון לעצמך ומתי לא.

כאשר אתה מרגיש טוב, מה שאתה עושה תואם את השיר וכאשר אתה מרגיש רע,זה אינו תואם.

בסוף כולנו נכיר את השיר שלנו ונשיר אותו היטב.יתכן שתרגישו שאתם קצת מזייפים לפעמים, אך כך קורה לכל הזמרים הגדולים.

רק המשיכו לשיר ותמצאו את דרככם הביתה"

כאשר אנו ברובד של נשמה, לפני שאנו יורדים אל העולם, אנו עורכים חוזה נשמתי עם השותפים שלנו למסע בגלגול הזה.

ילדים, הורים,בני זוג, חברים, בני משפחה – אנו בוחרים בהם והם בוחרים בנו.

בגלגל הצבעים האינדיאני רואים זאת היטב.

למשל, מעגל צבעים של ילד שיש לו קשיי קשב וריכוז (צבע כתום – למידה, באחד השיעורים המרכזיים).

כשמסתכלים על מעגל הצבעים של האם רואים שלה יש במתנה אותה באה לשתף עם העולם את הצבע הורוד (חשיבה יצירתית).כלומר, האם הנפלאה הזאת יכולה בעזרת החשיבה היצירתית שלה, לעזור לילד להתגבר על קשיי הקשב שלו בדרכים יצירתיות.לא לחינם בחרו אחד בשנייה.-אין זה מקרי.

כל אדם שאנו פוגשים בדרכנו- גם אנשים שאין אנו מסתדרים איתם.גם כאלה שעשו לנו עוול,כל אדם בעצם מעניק לנו הזדמנויות לצמוח, להיזכר בשיר שלנו.

לכן גם אנשים שאנו לא מסתדרים איתם הם בני משפחה, בני השבט שלנו, אחים ואחיות נשמתיים.

הם ממלאים את חלקם בחוזה הנשמתי ועוזרים לנו לשיר את השיר שלנו הכי טוב שאפשר – הם עוזרים לנו לשוב הביתה.

מאחלת ששירכם יתנגן עם המשפחה באותו הקצב ובלי לאבד מהייחודיות שלו.

יום משפחה חמים ומואר.

עץ הצרות - סיפור לט"ו בשבט

" פעם אחת, כשעסקתי בשיפוץ של בית חווה ישן, שכרתי שירותי אינסטלאטור שיטפל בצנרת הבית.

כשסיים את יום העבודה הראשון שלו, יום קשה  ומתיש, יצא אל האוטו שלו  וראה שיש לו תקר בגלגל.

האינסטלאטור תיקן את התקר, נכנס לתא הנהג ניסה להתניע ו...כלום – המנוע שבק חיים.איזה מזל ביש, אחרי יום עבודה קשה.

הרגשתי ממש לא נעים בשבילו והצעתי לו טרמפ הביתה.כשהגענו אליו הביתה, הזמין אותי להיכנס ולהכיר את משפחתו.

בעודנו פוסעים על השביל לעבר כניסת הבית, הוא עצר לרגע ליד עץ קטן בצד השביל ונגע בקצות העלים שלו בשתי ידיו.

על מפתן הבית, שנייה לפני שפתח את הדלת, חל באיש שינוי מדהים: פניו המיוגעות אורו בחיוך רחב ושמח, הוא חיבק את שני ילדיו,הניף אותם באוויר בעליצות ונתן נשיקה אוהבת לאשתו.

לא יאומן שהאיש קשה ההיום הזה ,שאני עד לעבודתו המתישה וליום הנורא שעבר עליו, נמלא כל כך הרבה חיוניות ומרץ כשנכנס הביתה.

בתום הביקור, לאחר שביליתי במחיצתם שעה נעימה, הוא ליווה אותי החוצה אל מכוניתי.

כשעברנו ליד העץ שבצד השביל, לא יכולתי להתאפק ושאלתי אותו מה זה היה הקטע עם העץ? אה, זה פשוט מאוד ענה לי: העץ הזה הוא עץ הצרות שלי.

אני יודע שבסוג העבודה שלי, זה בלתי נמנע שיהיו לי צרות וקשיים.

אבל דבר אחד ברור לי: הצרות הללו לא שייכות לאשתי וילדי.

לכן, כשאני בא הביתה, אני פשוט תולה את הצרות של אותו יום על העץ ומבקש מאלוהים שיטפל לי בהן.

למחרת בבוקר, כשאני יוצא מהבית, אני ניגש לעץ ולוקח ממנו את הצרות שנשארו שם.ואתה יודע מה? ממש מפליא, אבל כשאני ניגש לעץ בבוקר כדי להוריד ממנו את הצרות, תמיד יש עליו הרבה פחות צרות ממה שזכרתי שתליתי שם בלילה הקודם."

אז לכו תדעו, או שבאמת אלוהים מטפל לו בצרות בשעה שהוא ישן, או שהשעות שעוברות נותנות לו פרספקטיבה אחרת לדברים.

או שהעץ הנדיב  סופח אליו כמה מהצרות...

העצים  והטבע הסובבים אותנו, נמצאים כאן עבורנו – איתנים, סופגים, מקשיבים, ממלאים את תפקידם בנאמנות.

כבר אמר רבי נחמן מברסלב:

"דע לך שכל רועה ורועה

יש לו ניגון מיוחד משלו.

דע לך, שכל עשב ועשב

יש לו שירה מיוחדת משלה

ומשירת העשבים: נעשה ניגון של רועה

כלומר, אם נקשיב בתשומת לב לטבע,נשמע את הניגון המיוחד של כל עשב ועשב - של כל  דבר בטבע.

משול הדבר לבני האדם: לכל אדם יש את הניגון המיוחד שלו – את המהות המיוחדת, אותה הוא מבטא בדרכו המיוחדת.

אדם שיהיה קשוב לניגון של עצמו, לניגון של מה שסובב אותו ולניגון של הטבע  -ימריא במסלול ההתפתחות שלו.

הטבע  הסובב אותנו הוא חלק מאתנו – הבה נתייחס אליו בכבוד.

חג שמח יקירי

זכות הבחירה

בהודו הרחוקה ,מדריך רוחני דגול היה על ערש דווי. תלמידיו  הנאמנים נעצבו מאוד.

הם נאספו סביב מיטתו לפרידה אחרונה בעיניים דומעות.

רק המדריך הרוחני חייך. התפלאו תלמידיו , מורנו היקר, מדוע אתה מחייך?

אמר עבדולה המדריך: לפני שנים רבות גם המדריך הרוחני שלי

הלך לעולמו כשחיוך על פניו, כאשר שאלתי אותו מדוע הוא מחייך השיב:

 כשאני קם  בבוקר , עומדת בפני אפשרות : לבחור ביום נפלא ומאושר או ביום קשה ועצוב.

בכל בוקר אני בוחר מחדש להיות מאושר . מדוע אשנה ממנהגי כשאני עומד למות?

אני בוחר להיות מאושר לחייך ולצחוק. אמר עבדולה , זה שנים אני מבין ,שבכל רגע נתון קיימת עבורנו זכות הבחירה - גם ביום מותנו אנו יכולים לבחור אם למות מאושרים או למות עצובים.

אושרנו נתון בידנו  בכל עת .

בכל עת נתונה רשותנו לבחור מחדש את נקודת המבט.אין לנו שליטה על אירועים חיצוניים, אבל על נקודת המבט שלנו יש ויש.

לפני שהנשמה יורדת אל העולם היא בוחרת את האירועים שיעצבו את חייה, את שותפיה למסע.את הבחירה הזאת היא עושה מתוך נקודת מבט אחרת משלנו כאן - בגלגול הפיזי.

נקודת המבט של הנשמה מתמקדת ביכולת שלה לצמוח גם מתוך אירועים קשים.

מתוך ההבנה הזאת , אני תמיד שואלת את עצמי מה הקושי בא ללמד אותי ובוחרת לחפש את המתנה המסתתרת עבורי בתוך הקושי

זוהי הרשות הנתונה בידנו בכל עת – זוהי זכות הבחירה שלנו.

זכות הבחירה

·                                 בהודו הרחוקה ,מדריך רוחני דגול היה על ערש דווי. תלמידיו  הנאמנים נעצבו מאוד.

                               הם נאספו סביב מיטתו לפרידה אחרונה בעיניים דומעות.

                                 רק המדריך הרוחני חייך. התפלאו תלמידיו מדוע אתה מחייך?

·                                 אמר עבדולה המדריך: לפני שנים רבות גם המדריך הרוחני שלי הלך לעולמו כשחיוך על פניו, כאשר שאלתי אותו מדוע הוא מחייך השיב: זה שנים רבות, כשאני קם  בבוקר , עומדת בפני אפשרות : לבחור ביום נפלא ומאושר או ביום קשה ועצוב.

·                                 בכל בוקר אני בוחר מחדש להיות מאושר , מדוע אשנה ממנהגי כשאני עומד למות?

·                                 אני בוחר להיות מאושר לחייך ולצחוק. אמר עבדולה , זה שנים אני מבין ,שבכל רגע נתון קיימת עבורנו זכות הבחירה - גם ביום מותנו אנו יכולים לבחור אם למות  מאושרים  או

למות עצובים.

                              

אושרנו נתון בידנו  בכל עת .

                                 בכל עת נתונה רשותנו לבחור מחדש את נקודת המבט.אין לנו שליטה על אירועים חיצוניים, אבל על נקודת המבט שלנו יש ויש.

                                לפני שהנשמה יורדת אל העולם היא בוחרת את האירועים שיעצבו את חייה, את שותפיה למסע.את הבחירה הזאת היא עושה מתוך נקודת מבט אחרת משלנו כאן - בגלגול הפיזי.

                                 נקודת המבט של הנשמה מתמקדת ביכולת שלה לצמוח גם מתוך אירועים קשים.

                                 מתוך ההבנה הזאת ,אני תמיד שואלת את עצמי מה הקושי בא ללמד אותי ובוחרת לחפש את המתנה שמסתתרת עבורי בתוך הקושי

                    זוהי הרשות הנתונה בידנו בכל עת – זוהי זכות הבחירה שלנו.