יש מי שרואה בפורים הזדמנות לעטות על עצמו מסיכה...
להיות לרגעים מישהו אחר...
אבל לי, יש וידוי קצת חושפני:
אף פעם לא ממש אהבתי להיות מישהו אחר.
כילדה , בכל פעם שהתחפשתי הרגשתי מאוד לא נוח.
רקדנית בלט? זאת לא אני בכלל.
מלכה? ודאי וודאי שלא.
שוטרת? נסיכה? היפית? ליצנית?
כולם כולם אותה גברת בשינוי אדרת
בפורים מצווה להיות בשמחת הלב אבל המסכות והתחפושות שעטיתי על עצמי לא גרמו לי שמחה ועליצות אלא נהפוך הוא:
הם גרמו לי אי נוחות גדולה.
עם השנים הבנתי ,שמחת הלב הכי גדולה שלי היא כשאני ככה- נטו אני , בלי מסיכות ובלי תחפושות.
כשאני מי שאני באמת זה הכי נוח לי והכי הכי טוב לי
אז נפל הפור – קיבלתי החלטה לא לעטות על עצמי תחפושות ומסיכות יותר ,כי להיות מי שאני באמת ממלא את ליבי בשמחה ענקית.
אצל האינדיאנים יש מנהג : לצבוע את הפנים.
לא כדי להסתיר משהו או לעטות מסיכה אלא כסוג של הצהרה:
פשוט כדי לומר לכל הסובבים: זה אני ואלו הם הצבעים שבתוכי
כל פס צבע על הפנים ,מסמל תכונה אחרת של האינדיאני.
וכשפוגשים אינדיאני צבוע רואים על הפנים שלו גם את תשוקות הלב.
הצבעים של האחר גלויים לעיני כל והסביבה לומדת לכבד אותם.
אז יקירי, גם בפורים הזה כהרגלי בקודש לא אהפוך לפיה, או ליצנית או מכשפה רחמנא ליצלן.
בעצם יש בי קצת מכל אלה...
אני נשארת נטו רותי טל, עם כל הצבעים שבתוכי ועם שמחת הלב
פורים שמח
פורים שמח
ואם גם אתם רוצים לגלות את צבעי הנשמה שלכם מספר הזדמנויות תפורסמנה בקרוב כולל קורס בחדר אינטראקטיבי
