בעזרתו האדיבה של היקום...

מה צריך לקרות כדי להשיג שינוי? להשיג פריצת דרך?

הסכיתו לתובנה מהימים האחרונים: לפני תשע שנים, בגיל 48 ועם 3 ילדים בגיל בית ספר ,עזבתי את הקיבוץ וחיי כמו גם חיי משפחתי השתנו לחלוטין. מצאתי את הייעוד שלי והצלתי את בני מהחברה שהתעללה בו בשל מחלתו

אז איך קרה שהשינוי הזה כל כך הצליח?

זה מאוד פשוט, הייתי במקום של הקשבה פנימית, לקחתי אחריות על חיי, התמקדתי במטרה ללא פשרות והאמנתי אמונה עזה שאצליח לעשות את השינוי.

נהגתי כך מתוך מצוקה, מתוך הרצון העז להציל את הבן שלי...

שידרתי ליקום מסר מאוד ברור ומדויק וכשהיקום מבין  בדיוק, מה אנחנו רוצים, הוא מתגייס לעזור לנו.

 יקירי, הרשו לי לשתף אתכם במשהו אישי: בתקופה האחרונה קצת איבדתי את המיקוד הפנימי, את ההקשבה הפנימית- בעצם איבדתי אותי.

מבלי משים, הייתי מרוכזת בלהיות "בחורה טובה". לתת לאחרים נתינה גדולה, על מנת לקבל אהבה (כי רק אם אני נותנת מגיע לי שיאהבו אותי)

שכחתי שאת האהבה הכי משמעותית – אהבה ללא תנאי, אני אמורה ויכולה לתת לעצמי.

הייתי כל כך עסוקה ב"להציב תנאים לעצמי" וסדר העדיפות קצת התבלבל אצלי.

וכשסדר העדיפות אינו נכון והגבול בנינו לבין האחרים מתערבב, אנחנו לא ממוקדים.
וכשאנו לא ממוקדים, היקום מבולבל. הוא אינו מבין מה אנחנו רוצים ואינו יכול להתגייס לעזרתנו.

אנחנו רוצים הכי בעולם שהיקום יתגייס לעזרתנו ,אבל בעצם זה תלוי בנו – לא כך?

התמורה חלה לפני כמה ימים: דורית ישראל  המקסימה שלחה לי את ציור הנשמה שלי (ציור שהיא ציירה )

 

 

הציור הזה גרם לי להתבונן פנימה אל היכולות הגבוהות שלי – אל מי שאני באמת (הצבע השחור במעגל הצבעים האינדיאני)

בבת אחת הבנתי: אני לא זקוקה לאישור מאיש! אני מאשרת את עצמי...

אם אאמין בעצמי ואתמקד במטרות שלי, סדר העדיפות שלי ישתנה,
המסר שלי ליקום יהיה ברור והיקום יהיה איתי בתהליך הצמיחה שלי.

כי כשאנחנו אוהבים את עצמנו ומאמינים בעצמנו היקום מאמין בנו חזרה ועוזר לנו לממש את הייעוד הגבוה שלנו.

 התחלתי את הדרך שלי למימוש הייעוד, כשהאמנתי שאני יכולה להוציא את הבן שלי מהמצוקה. להוציא את המשפחה שלי מחיים של כאוס...

אני ממשיכה את הדרך באותה אמונה: אמונה שהכל אפשרי

 אז מה אני עושה באופן מעשי?

 א.     הצבתי לי מטרות מאוד ברורות

ב.     בכל בוקר אני לוקחת את עצמי בכבודי ובעצמיJ  להליכה בים.

שם, בין מים לשמים, אני נושמת, מטהרת את האנרגיות, מדברת עם עצמי ומלבנת איתי דברים, מתכווננת, מתפללת ומגייסת את היקום לעזרתי.

ג.       חילקתי את ימות השבוע ושעות השבוע ביומן, לזמנים של עבודה ומשימות ביצועיות ולזמנים של רגיעה והנאה.

בקיצור, מקוד שליטה פנימי -לקחתי אחריות על עצמי ועל התכולה הפנימית שלי

ומה עם הנתינה מהלב לאחר?

היא כמובן קיימת ואפילו בענק, אבל היא מתקיימת ממקום של אהבה ללא תנאי לעצמי ולאחר.

אמון ואמונה שאנו ראויים ואהבה לעצמנו זה מה שעושה את ההבדל.

וזאת גם הדרך היחידה, הבטוחה והנכונה למימוש ייעוד הנשמה ומימוש השליחות שלנו  בעזרתו האדיבה של היקום.

 

 

 

 

יש לי אותי

לפעמים אנחנו סוחבים איתנו מילדות משהו שמרגיש עזוב ונטוש.

כמו בית ללא דיירים.

כמו חוף ללא ים

כמו ים ללא גלים.

כמו גינה ללא פרחים.

התחושה הזאת יושבת בבטן של הילד הקטן שבתוכנו.  – מסתתרת...מתחפשת בתחפושות שונות.

אנחנו גדלים, בונים משפחה, יולדים ילדים, רוכשים חברים ומוצאים את עצמנו מרצים את כולם.

נושאים על גבינו עול של אחרים, מזיזים הרים למען אחרים, מוותרים על רצונות ומאווים שלנו,על תשוקות, על חלק מתוכנו .

הכל כדי לא להרגיש שוב עזובים ונטושים.

שהרי אם נהיה כל כך בסדר עם כולם , נהייה ראויים ולא תהיה לאף אחד סיבה לנטוש אותנו.

כשאנחנו מסתובבים עם תחושת נטישה מתחפשת בבטן, היקום שולח לנו הזדמנויות לנטוש כבר את התחושה הזאת מילדות ולהתאזן.

בשבוע שחלף, לכל האנשים שהגיעו אלי לאבחון של מפת  הצבעים האינדיאנית ,הייתה מפה שהראתה על נתינת יתר לא מאוזנת בדיוק מהמקום הזה של חרדת הנטישה.

מצאתי את עצמי מלמדת אחרים איך לאזן את נתינת היתר הזאת.

איך לפעול ממקום שאוהב ומאמין בעצמם.

איך לתת באופן מאוזן מתוך אהבה ולא מתוך רצון לרצות – לא ממקום פגוע ונטוש.

וכאילו לא די, מצאתי את עצמי נפגעת מריחוק לרגע של אדם יקר.ריחוק שאינו קשור אלי ונבע מתוך קושי שלו כמובן.

 אז יקום נכבד, מכל מלמדי השכלתי.

 אני מבינה עכשיו ואטרח תמיד להזכיר לעצמי:  לעולם לא יכולה להיות לי חרדת נטישה כי יש לי מישהו חשוב שהולך איתי לאורך כל הדרך – יש לי אותי

וכשיש לי אותי בלי חרדת נטישה, אני יכולה לפעול מהמקום הנכון

לתת מתוך אהבה ולא מתוך פחד

תודה גדולה מאוד לכל מלמדי

שלכם

רותי