יום שבת, 23 ביוני 2012

השיעור הכי גדול שבאנו לגלגול הזה ללמוד


לפני כ-5 שנים, כשיצאה לפנסיה מוקדמת, היא עברה אצלי מעגל צבעים אינדיאני.
מעגל הצבעים שלה שיקף את השיעור הכי גדול שבאה לגלגול הזה ללמוד – שיעור של איזון במערכות היחסים.

כשנכנסנו יותר לעומק ,הסתבר עד כמה מערכות היחסים שלה אינן מאוזנות.
כל חייה היא מעורבת מאוד בחיי ארבעת ילדיה (בעצמם כבר הורים) ובחיי בעלה.
מעורבת ממקום של דאגה עמוקה ופחד שמשהו ישתבש.
היא מארגנת עבורם את החיים, מסוככת עליהם, מבשלת, מנקה, שומרת על הנכדים, מקשיבה ומייעצת לכולם.
בנוסף היא מטפלת באב מבוגר ותובעני.
יש לה יכולת כספית לממן עזרה חיצונית, אבל הדאגה אינה מניחה לה לעשות זאת.
בני משפחתה המורחבת מקבלים את עזרתה כמובן מאליו – אינם מודים לה אף פעם ובקושי זוכרים את יום הולדתה.

במהלך ה מפגש שלנו, היא  לא הייתה מסוגלת  לכבות את הנייד- חששה שמא מישהו יזדקק לה.
על כתפיה הדקות החזיקה את כולם בשליטה מוחלטת.
עוד ראו במעגל הצבעים שלה את ייעודה: הפלא ופלא, ייעודה היה לעזור לאנשים אחרים באיזון מערכות היחסים שלהם..
זאת בעצם הסיבה שהיקום זימן לה את השיעור הגדול הזה של איזון במערכות היחסים.
ברגע שתבין ותדע לראות את ההזדמנויות שיש לה לעבור את השיעור, היא תחל לעשות צעדים ראשונים לעבר הייעוד שלה.

תוך כדי פירוש המעגל שלה, קיבלתי עבורה מסר בתקשור: הדרך היחידה עבורה להגיע לאיזון במערכות היחסים, היא ללמוד אימון – תוך כדי לימודי האימון היא תעבוד על מערכות היחסים שלה.

מאז שעברה מעגל צבעים אינדיאני, חלפו חמש שנים.
בכל חצי שנה לערך היא מגיעה אלי לייעוץ (מקווה שאולי משהו השתנה).
בכל ייעוץ, אני אומרת לה בדיוק את אותם דברים שאמרתי בייעוץ הקודם.
היא מהנהנת בראשה, מבטיחה לעשות ואינה עושה דבר.
לפני יומיים היא התקשרה והשאירה לי הודעה: "בבקשה תחזרי אלי"
לפני שחזרתי אליה גמלה בי החלטה: אני אומרת לה שאין טעם להיפגש כי אין לי מה לחדש לה!.

להפתעתי הרבה היא נשמעה מאושרת, עליזה וקלילה .
" אני רוצה להודות לך" פתחה ואמרה – " כבר ארבעה חודשים אני לומדת אימון. תוך ארבעה חודשים הכל השתנה.
המשפחה החלה להתייחס אלי אחרת, הוקל לי, כבר איני מרגישה עול גדול על כתפי.
תוך כדי הלימודים אני מבינה ועובדת על השיעור הזה  של מערכות היחסים, השיעור הזה של איזון בין נתינה וקבלה.אני כבר מבינה שבעצם המפתח נמצא אצלי והכל מתחיל ממני".

כל כך שמחתי עבורה זה חידד לי את מה שתמיד ידעתי: אנו יכולים לייעץ למטופלים, לטפל בהם אנרגטית, לתקשר עבורם, לשקף להם באותות ובמופתים, אבל האחריות על הריפוי מוטלת עליהם.
כדי להירפא יש לבחור בריפוי.הריפוי יחל ברגע שהמטופל יבחר לקחת אחריות על חייו.
כמטפלת אני נותנת את כל מה שיש לי לתת: נשמה, הכלה, תמיכה, ידע אהבה
רק דבר אחד איני יכולה לעשות עבור המטופל: איני יכולה לקחת אחריות במקומו.

מדוע מטופל שלא לוקח אחריות על חייו בכל זאת מגיע לטיפול?
מסיבות רבות ושונות: לעיתים כדי שיוכל לספר לעצמו שהנה הנה הלך לטיפול והטיפול אינו עוזר.
לעיתים כדי לרצות מישהו אחר.
לעיתים זהו שלב חיוני בדרך לקחת אחריות ואפילו אם השלב הזה נמשך חמש שנים.

כשהמטופלת שלי תסיים ללמוד אימון היא תחל לאמן אנשים אחרים.
כל מה שעברה בשיעור הכי גדול שבאה לגלגול הזה ללמוד, יהפוך אותה למאמנת נפלאה.
יותר מכך, ככול שתאמן אחרים היא תמשיך לעבוד גם עם עצמה .
השיעור הכי גדול שבאנו לגלגול הזה ללמוד אינו נגמר אף פעם.בכל פעם אנו לומדים עוד חלק – נכנסים לרובד נוסף  בשיעור הכי גדול שבאנו לגלגול הזה ללמוד.
יקירי, מאחלת לכם באהבה רבה ריפוי בכל הרבדים.


יום שבת, 16 ביוני 2012

חשיבה רוחנית

במעגל הצבעים האינדיאני, הצבע הסגול מסמל רוחניות איזון וריפוי – חשיבה רוחנית.
אכן , חשיבה רוחנית מאזנת ומרפאה.אך מהי חשיבה רוחנית?
האם עלי להיות מטפל רוחני כדי לחשוב באופן רוחני?איך בכלל חשיבה רוחנית באה לידי ביטוי בחיינו?

חשיבה רוחנית היא היכולת להכיר תודה על כל מה שיש בחיינו ,מתוך הבנה שדבר אינו מובן מאליו.
חשיבה רוחנית היא היכולת לפרגן לאחר, גם אם הוא עוסק בתחום בו אני עוסק.
חשיבה רוחנית  היא היכולת להבין שאין טוב ורע, אלא יש אירועים  ואנשים שזימנו לחיינו על מנת שיעזרו לנו לצמוח.
היכולת להבין שגם מי שעשה לנו משהו לא נעים, ממלא את חלקו בחוזה הנשמתי שלנו ויש להודות לו על כך.

כשמתנהלים מתוך חשיבה רוחנית, יודעים שאין שחור ולבן-יש צבעים רבים וגוונים רבים וגם הגוון של  הלבן והשחור נראה אחרת אצל כל אחד.
חשיבה רוחנית היא היכולת לקחת אחריות על חיינו- לחיות את חיינו מתוך מיקוד פנימי ולא מתוך מיקוד חיצוני.
לקחת אחריות על חיינו, זה אומר להיות אחראים על התכולה שלנו.

בשבוע האחרון מסתובב לו בפייסבוק משפט מקסים: "דברים טובים מתחילים מבפנים".
יקירי, גם דברים פחות טובים מתחילים מבפנים. הכל מתחיל בתוכנו.
בידנו לבחור : נקודת מבט חיובית או שלילית.
הבוחר בנקודת מבט חיובית חושב חשיבה רוחנית.

למעשה, חשיבה רוחנית מתחילה בהכרת הטוב של עצמנו – באהבה לעצמנו ובאמונה בכוחנו.
כשאנו אוהבים את עצמנו ובטוחים במי שאנחנו אין לנו צורך לפחד.
אנו יכולים לפרגן לאחר מתוך ידיעה שיש ביקום מקום לכולם.
חשיבה רוחנית מכילה בתוכה אמון ואמונה,חמלה ואהבה, משיכה ושחרור, קבלה ונתינה בצורה מאוזנת- תודעת שפע.

אין צורך להיות מטפל רוחני כדי לחיות בחשיבה רוחנית. לצערי אני מכירה מטפלים רוחניים  שנמצאים בתודעת חסר: אינם מכירים בערך עצמם,מרכלים, מדברים סרה באחר, פועלים מתוך אגו ולא מתוך איזון ואהבה.

לכל אחד מאיתנו יש תקופות טובות יותר וטובות פחות- זהו משחק החיים. כשמגיעה תקופה פחות טובה אני נעזרת בצבע הסגול שהוא גם צבע האיזון והריפוי במעגל הצבעים שלי
אני מדמיינת שאני עטופה בבועה בצבע סגול וזה עוזר לי לחזור למרכז שלי – לחזור לאיזון.

מאחלת לכם שבוע  סגול - מבורך בתודעת שפע ואיזון.



יום רביעי, 6 ביוני 2012

ספרים רבותי, ספרים...

לכבוד שבוע הספר החלטתי: הגיעה העת לוידוי קטן...
אמנם לא וידוי חוצב להבות כמו הוידוי של אלכסנדר פן .
ברור לכולם כמו שתים ושתים, שלא יובילו אותי בסופו בנחושתיים..ובכל זאת וידוי.

כבר בכיתה ב' התנוססו על אפי הג...משקפיים במספר די גבוה.
הסיבה נעוצה כמובן בתאוות הקריאה שבערה בי.
לעת לילה, כשאימי היקרה הייתה מכבה את האור,נהגתי לשלוף מתחתית המזרן פנס קטן ולאורו המשכתי לקרוא בספרי המרתק.
סיפורי הרפתקאות, שירה ופרוזה, רומנים ובלדות – כל אלה הקסימו אותי והציתו את דמיוני.

עם אנייד בלייטון ו"החמישה הסודית והכלב" הפלגתי להרפתקאות.
 פתרתי תעלומות עם ה"שביעייה הסודית" ועם "חסמבה ".
עם ז'ול ורן גיליתי אוצרות ,עם פוצ'ו ו"חבורה שכזאת" חלמתי על הקיבוץ ובגיל ההתבגרות הזדהיתי עם "נשים קטנות", "אן מאבונלי" ו"נערות בחברה".
בשיעורי הספרות שהיו אהובים עלי, נהגתי להתווכח עם המורה למה התכוון המשורר כשכתב : "צנח לו זלזל על גדר וינום" וממי רחל המשוררת רצתה ילד קטן "שחור תלתלים ונבון".
בשיעורי המתמטיקה השנואים , המספרים היחידים שהכרתי היו מספרי העמודים בספר שהיה על ברכי...

אבל, הנה הוידוי האמיתי במחילה מכם: אתם יושבים?כתולעת ספרים אמיתית, שני המנויים שהיו לי בספריה העירונית – לא הספיקו.
זאת הסיבה, שמדי יום , נהגתי להיכנס לספריה העירונית עם מעיל גדול ולבחור 3 ספרים.
ספר אחד הסתרתי במעיל ואת השניים האחרים העברתי דרך הספרנית שלא שיערה בנפשה כי הילדה המשקפופרית, המנומסת והחנונית, מסתירה ספר נוסף מתחת למעיל.
טוב, להגנתי אני יכולה להגיד, שלא הייתה זאת ממש גנבה - למחרת שוב הסתתר הספר הנוסף תחת המעיל הגדול וחזר אחר כבוד למקומו בספריה לאחר שבלעתי אותו בשקיקה.
הנה סיפרתי לכם. אבן נגולה מעל ליבי.
זה הדבר היחיד בחיי שלקחתי ללא רשות ולא מבינה עד היום איך היה לי אומץ לעשות זאת.

היום, בעידן ה-4 במאה , כשקונים ספרים בקילוגרמים וחיים נחמן ביאליק - המשורר הלאומי מתהפך בקברו , ליבי נחמץ.
אני נזכרת בילדה הקטנה שכל כך אהבה וכיבדה את המילה הכתובה.
נזכרת ,מתגעגעת ומשתוקקת להחזיר עטרה ליושנה.