יום שבת, 27 באוגוסט 2011

זאת הדרך שלי

לפני 23 שנים, בני הבכור עלה לכיתה א'.
אני זוכרת את ההתרגשות הרבה שאחזה בי, את התקווה שיהיה לו קל.
את המפגש המרגש בכיתה עם כל ההורים והילדים ואז,את הרגע בו אומרים שלום ומשאירים מאחור ילד מרוגש, חושש ומתלהב כאחד.
התפללתי שיצליח. שיצליח בלימודים, שימצא לעצמו חברים, שיאהבו אותו, שיסתדר עם המורים.
רק את הדבר החשוב ביותר שכחתי להזכיר בתפילתי (כמובן מחוסר מודעות).
שילמד ליהנות מהדרך, כלומר, ליהנות מהרגע.
כי להציב מטרות ולרצות שיתגשמו זה חשוב ביותר, אך חשוב לא פחות, כשאנו צועדים לקראת מטרה ליהנות מהדרך.
במהלך 23 השנים שחלפו,למדתי כי לפעמים הדרך חשובה יותר מהמטרה עצמה.
תחשבו על כך, אילו היו מודיעים לכם שנותרו לכם שבועיים לחיות- כיצד הייתם נוהגים?כמובן עוצרים, נושמים,נהנים מכל רגע. הופכים כל רגע בשבועיים האלה לחוויה שיש לנצור – לרגעים קסומים.
אילו בני הבכור היה עולה עכשיו לכיתה א', הייתי מתפללת עבורו ומבקשת שבדרך להשגת מטרותיו החשובות לא ישכח ליהנות מהדרך .
כי רגע שעובר איננו חוזר.
מברכת את כל הילדים שמתחילים את דרכם בבית הספר.
מברכת אתכם המבוגרים.
אל תבזבזו את הרגעים שחולפים לימדו ליהנות מהדרך.

הורים וילדים יקרים, שתהיה לכם שנת לימודים מלאה בהנאה ובחוויות קסומות

יום רביעי, 24 באוגוסט 2011

עניין של קצב...

כאשר נולד תינוק, הנשמה שלו מגיעה לעולם עם קצב משלה.
יש נשמות עם קצב מהיר ספיראלי - האנשים שיכולים לעשות כמה דברים בעת ובעונה אחת.
יש נשמות עם קצב איטי – אנשים שמתנהלים לאט וביסודיות.
הסביבה לתוכה אנו נולדים מתווה גם היא קצב משלה.
לעיתים קרובות לבני אותה משפחה יש קצב שונה והדבר עלול לגרום לסכסוכים בלתי פוסקים.
אם נדרוש מאדם לפעול בניגוד לקצב הנשמה שלו הוא ירגיש מתוסכל ועלול להגיע לחוסר איזון.
מה עושים? כיצד מתגברים על הפערים בקצב באותה משפחה ממש?
התשובה פשוטה : עלינו לעשות הפרדה בין הקצב שלנו לקצב של האחרים ולגלות פתיחות ורצון לקבל את האחר כפי שהוא ,עם הקצב שלו .
במילים אחרות, נכבד את עצמנו ולא ננסה לעמוד בקצב של האחר.
נכבד את האחר ולא נכפה עליו את הקצב שלנו.
למשל, אם ביקשתי מבעלי לשפוך את הפח והוא עושה זאת בקצב שלו
עומדות בפני 3 אפשרויות:
1. לעשות זאת בעצמי בקצב שלי.
2. להבין שיש לו קצב משלו ולבטוח בו שיעשה זאת בקצב שלו.
3. להתרגז ולכעוס על כך שאינו עומד בקצב שלי.

אני בוחרת באפשרות השנייה.


ואתם הורים יקרים, אם יש לכם ילד שאינו עומד בקצב שלכם , כבדו זאת. שדרו לו שאתם סומכים עליו שיעשה את הדברים בקצב שלו ואל תדרשו ממנו להיות מישהו אחר.



יום רביעי, 3 באוגוסט 2011

נשימה לנשמה


הנשמה שלנו בוחרת את יעודה הגבוה לפני שהיא יורדת לעולם.
את הבחירה שלנו כמובן שאיננו זוכרים אבל, הנשמה שלנו זוכרת!
כשאנו נמצאים ביעוד שלנו הנשמה מאושרת . אנו קמים בבוקר בשמחה ועושים באהבה את שבאנו לעשות.
כאשר איננו נמצאים בייעודנו הנשמה שלנו עצובה, חסרת מנוחה, אינה מוצאת תכלית- מחפשת אחר היעוד.
ישנן סיבות רבות לכך שהנשמה שלנו אינה נמצאת ביעודה ואינה מתפקדת במלוא העוצמה שלה .
היום אני רוצה להעלות סיבה אחת שבדרך כלל מקורה בילדותנו:
אמונות מגבילות! האמונות המגבילות נוצרות אצלנו בילדות. הן יושבות בבטן במקום בו נמצא הילד הפנימי שלנו ועושות עבודתן נאמנה.
לא אכנס לסיבות שגורמות לאמונות הללו להיווצר.
אני רוצה להציע לכם דרך מקסימה ופשוטה לנטרל את האמונות הללו ולהעניק נשימה לנשמה.

הנשק הסודי שלי