יום שבת, 21 במאי 2011

היום היום ל"ג בעומר


הערב ירד, ריח חרוך עולה באפי. מדורות ל"ג בעומר.
הריח הזה המוכר גרם לי לחשוב: מה אני רוצה השנה להשליך אל האש הבוערת
מלבד תפוחי אדמה ומרשמלו?
בראש ובראשונה כמובן את הפחד. הפחד הזה ששרת אותי נאמנה השנה- איני זקוקה לו עוד!גם אם יתחנן על נפשו אשליכהו.
שנייה מובלת אחר כבוד אל המדורה גברת תלות.גברת נכבדה שלבשה מחלצותיה לכבוד הפרידה ממני. אמרתי לה תודה והשלכתי.
שלישי נשק לי לפרידה העצב – עצוב הוא מאוד שנסתיים תור הזהב שלו.
רביעית בתור, גברת דאגה. אותה גברת נכבדת שנהגה להתחפש תדיר לאכפתיות.
אחרונה חביבה שהחזיקה בי קמעה וניסתה להתחנן על נפשה, גברת עצלות. לא ויתרתי לה, אף היא הושלכה אל המדורה. מגורשת! מגורשת! מגורשת!
הנה עכשיו השטח פנוי והדלת פתוחה. מזמינה את חברי החדשים להיכנס ולחגוג עימי ליד המדורה הגדולה.
אהבה, עצמאות, בהירות, שמחה, הקשבה, מוטיבציה.
עד ל"ג בעומר הבא מוטלת עלי המשימה לשמור על הגחלת שלהם לוחשת בתוכי.

חג שמח והגשמת כל משאלותיכם

******

יום שני, 9 במאי 2011

הצהרת העצמאות שלי

   כשהקמתי עסק עצמאי ניסחתי לעצמי הצהרה. זו אמנת העצמאות שלי:

·       מתחייבת אני להקשיב תמיד לקול הלב.
·       מתחייבת אני לעזור למטופלי  באכפתיות, רגישות, ענווה ואהבה.
·       מתחייבת אני להיות מקצועית ואמינה – ישרה עם עצמי, עם לקוחותי ועם הרוח.
·       מתחייבת אני ללמוד גם לקבל.
·       מתחייבת אני לאזן תמיד בין נתינה לקבלה.
·       מתחייבת אני לדאוג לא להשאיר את מטופלי בחוב אנרגטי כלפי.
·       מתחייבת אני לסלוח לעצמי כאשר אני טועה.
·       מתחייבת אני לא לקחת אל עצמי כעסים ועלבונות.
·       מתחייבת אני לטהר אנרגטית את הקליניקה ואת עצמי לפני כל טיפול.
·       מתחייבת אני לתת למטופלי ככול האפשר כלים לעזור לעצמם.
·       מתחייבת אני לשחרר את מטופלי כאשר סיימו את הטיפול.
·       מתחייבת אני לעשות כמיטב יכולתי למען מטופלי אך לא לקחת אחריות על הבראתם.האחריות היא שלהם.
·       מתחייבת אני לגייס לעזרתי בטיפול את כל כוחות האור.
·       מתחייבת אני להיות צינור נקי למטופלי.
·       מתחייבת אני לגייס לעזרתי חוש הומור.
·       מתחייבת אני לפרגן למטפלים אחרים.
·       מתחייבת אני לשלוח למטפלים אחרים לקוחות שאין באפשרותי לעזור להם.

חג עצמאות שמח ומואר לתפארת מדינת ישראל


יום ראשון, 8 במאי 2011

המעגל הפתוח שלי- ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל

הם היו אחים תאומים בני שמונה עשרה
כדרכם של תאומים, אחד מהם לקח את הבכורה.
היה זה ר. –עלם חמודות, תלמיד מצטיין שהתגייס ליחידה מובחרת.
כנערה בת 17 בשבט הצופים הייתי מאוהבת ב-ר.
ככה , מבטים מרחוק ולב שהלם בחוזקה בכל פעם שראיתי אותו.
לא היה לי אומץ לספר לו מה אני מרגישה. ספקות ופחדים קיננו בי:
ומה אם אני לא מוצאת חן בעיניו? מה אם הוא לא מאוהב בי? הבטחתי לעצמי שבחופשה הבאה שלו מהצבא אנסה לצוד את ליבו.
ואז, בבת אחת וללא התראה פרצה מלחמת יום הכיפורים.
המלחמה תפשה את ר. על הר החרמון- ר. נהרג ביום הראשון של המלחמה.
נותרתי, נערה בת 17 שלא הספיקה לגלות לאהבה הראשונה את ליבה. נערה המומה עם תחושת כאב והחמצה.
פעמים רבות,כשאנו אוהבים מישהו(ילדים, בני זוג, חברים, אחים)אנו לא טורחים לומר זאת – בטוחים שנגיד מתי שהוא, בטוחים שיש זמן.
לפעמים אנו צריכים לסגור מעגל כל שהוא ודוחים זאת.
כדאי תמיד לומר את שאנו רוצים, לסגור את המעגל שלנו כי אולי אחר כך יהא זה מאוחר מדי
והמעגל ייסגר רק בגלגול הבא...
שנים רבות חלפו מאז שר. נהרג- היום אני כבר יודעת שהחיים נגמרים במוות פיזי, אך הנשמה ממשיכה לחיות ולהתגלגל.
מי יודע? אולי בגלגול הבא אסגור עם ר. את המעגל הקטן הזה?
יהי זכרו של ר. ברוך. תהיי נשמתם של חללינו הרבים צרורה בצרור החיים.


יום ראשון, 1 במאי 2011

השואה של שושי- שיעור של הנשמה

לפני שנתיים נסעתי לחתונה בקיבוץ מבוא חמה.
נשארתי ללון שם כי למחרת ערכתי שם את סדנת מעגל הצבעים האינדיאני. בסדנא השתתפה חברתי הטובה שושי.שושי היא מתקשרת מופלאה וידועה מאוד .
כפי שציפיתי לשושי היה מעגל צבעים מיוחד , היא לא צבעה את כל המעגל אלא השאירה מקום רב ללבן המסמל תקשורת עם הסביבה.
לא הופתעתי מכך כי את רוב יומה מבלה שושי בתקשורת עם הסביבה.(הפיזית והרוחנית).
להפתעתי הרבה  המעגל שלה הראה שיעור חשוב מאוד:
היא בחרה לצבוע את שיעור מס' 9 המדבר על כבוד, בצבע  הצהוב (בחירה לא מודעת כמובן)
צהוב במעגל הצבעים האינדיאני מסמל אהבה- כלומר לשושי היה שיעור של כבוד לאהבה
שושי מלאה את החלק בשני סימנים קטנים צהובים.
כאשר הגענו לפירוש טענה , שעוד משחר ילדותה אינה מסוגלת לסבול את הצבע הצהוב.(המסמל אהבה)
שושי שמעה ממני נאום חוצב להבות על השיעור שלה הצהוב (אהבה לעצמה) ואמרה כי היא חשה ששנאת הצהוב עמוקה מאוד אצלה ואין לה קצה חוט היכן להתחיל.
השיעור שלה הפליא אותי מאוד כי שושי הייתה ידועה כאדם אוהב  את הבריות ולא הבנתי מהיכן נובע חוסר הכבוד לאהבה.
גם שושי לא ידעה להסביר זאת אך שתינו חשנו שמדובר במשהו עמוק.נסעתי הביתה כשאין בידי פתרון.רק דבר אחד ידעתי: מעגל הצבעים אינו משקר ובטוח יש הסבר לשיעור הזה של שושי.
למחרת היום צלצל הטלפון, על הקו הייתה שושי חברתי הנפלאה.
בהתרגשות סיפרה לי כי בלילה חלמה חלום ובחלומה, היא ילדה  קטנה בשואה,כחושה ורעבה עם טלאי צהוב ענק, ניצבת מול כיתת יורים נאצית לאחר שהרגו את כל משפחתה
הנאצים יורים והילדה עם הטלאי הצהוב אומרת "שמע ישראל" ומתה.
התרגשות רבה אחזה בנו למשמע החלום –ללא ספק חלום תקשורי
זו אם כן הסיבה הנשמתית העמוקה לשנאת הצהוב של שושי.
זו הסיבה שהיום היא מעניקה אהבה לאחרים  ולא לעצמה.
זהו השיעור העמוק של שושי עם האהבה.היא אינה מכבדת את האהבה ואינה יודעת לאהוב את עצמה בגלל גלגולה כילדה בשואה. שושי חיה בהאשמה עצמית לא מודעת על הקורות אותה ואת משפחתה בשואה
לכן היא מעניקה אהבה לזולת אך לא לעצמה.בעיני עצמה אינה ראויה לאהבה.
בתוך השיעור הזה, מסתתרת מתנה עבורה אם תשכיל ללמוד את השיעור ולהשתחרר מהשואה.
ביקשתי משושי רשות לכתוב על המקרה היות ויש רבים וטובים החיים כאן בקרבנו שהיו שם, בגלגול אחר, בשואה.
בעיני זוהי הוכחה לקיומה של השואה בנפשות רבות,קיום שמשפיע על החיים  גם כיום.
שושי נתנה לי  את רשותה באהבה רבה וכן הוסיפה ואמרה כי קיבלה את קצה החוט אשר חיפשה והיא מתחילה לעבוד על איזון האהבה  אצלה.